בתשובה להאייל האלמוני, 23/11/04 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי דובי, מחמת היותו עסוק וטרוד בהכנות, לא הבהיר עצמו מספיק. אני חושבת שהצער והמחאות הם כנגד זה שהוא נאלץ להתחתן בטקס דתי, בניגוד להכרתו ולהשקפת עולמו. המחאות אינן כנגד עצם העובדה שהוא מתחתן - אני בטוחה שהחתונה היא החלטה משותפת שלו ושל בח"ל, ונובעת מאהבתם ומרצונם לקשור את חייהם יחדיו. הוא פשוט התנסח קצת בחופזה :-] . התופעה של כלות וחתנים המסתובבים בשבועות שלקראת חתונתם ונראים מרחפים באויר וקורנים מרוב אושר, קיימת בסרטים הוליוודיים ישנים ובסדרות טלויזיה. במציאות, החתונה היא כאב ראש נורא המתיש אפילו את המאוהבים שבזוגות. רבים מן המתחתנים היו מעדיפים לו אפשר היה, כמו במקומות אחרים, לגשת לבית העיריה, לסיים את כל הסיפור בטקס חתימה של חמש דקות - ולצאת נשואים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוב כאב הראש לא נובע מחוקי הדת או מחוקי המדינה, אלא מחוקי החברה. מי שרוצה להתחתן יכול לגשת לרבנות עם תעודת רווקות, להרשם, לשלם ולקבוע חתונה ברבנות (או במקום אחר) לעוד כשלוש שבועות (בהתאם למחזור של האישה, ויכולת של הרב, וכו'). אולי לא חמש דקות, אבל גם באופציית שלוש השבועות כמעט אין מי שבוחר. אף אחד לא מכריח אף זוג לבחור צלם, קייטקינג, אולם, DJ, מעטפות, הזמנות, שמלת כלה, תספורת לכלה, בגדים לחתן, בגדים לשושבינים ולשושבינות, פרחים, סידור ישיבה, וכו'. במקומות אחרים, חתונה של שלוש מאות מוזמנים היא גדולה מאד, בארץ, חתונה של שלוש מאות מוזמנים היא בינונית מינוס, כל אלה בחירה של הזוג בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. לפחות מנסיוני ומנסיונם של זוגות שאני מכירה - הטרראם מתחיל כשאמא אומרת שהדודה מקריית צאנז, אותה לא ראתה חמש עשרה שנים - תיפגע מאוד אם לא תוזמן, וסבתא אומרת שחייבים להזמין את החברה הטובה שלה עוד מהילדות בלודז'. בקיצור - העסק מתנפח בגלל לחץ של המשפחה ומתוך אי רצון לפגוע ולאכזב ציפיות. אה, עוד משהו מעניין: לפני כמה שנים שאלתי מישהי צעירה מדוע ערכו היא ובעלה חתונה גדולה ואף לקחו הלוואה לצורך כך. היא ענתה שאצל בני עדתה (צפון אפריקה, כמדומני) - חתונה גדולה היא חתונה ש"עושים בכבוד". אם מתחתנים בקטן - הקרובים והשכנים בטוחים שהתחתנו משום שהכלה בהריון, או מאיזו סיבה "לא לגיטימית" מסוג זה. ועניין זה שעליו דיברה הבחורה - קשור באופן זה או אחר עם הדת, ולא רק עם חוקי החברה (אם כי עקרונית איננו חלוקים בינינו, שהחברה היא המעצבת את המנהגים בתחום זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדודה מקריית צאנז, הכבוד וכל אלה הם חוקי החברה. חוקי הדת הם ההלכה, והפרשנות הרבנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש שבועות, הה? אתה בטח חובש כיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שושבינים ושושבינות? בארץ יש שושבינים ושושבינות? חשבתי שהמנהג הזה קיים בארה"ב ובאירופה, אולי בתור שריד למסורות של הכנסייה או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא הסתובבתי הלום אושר לפני החתונה שלי (אשתי שמה לי משהו באוכל כנראה) רק שבמהלך הטקס עצמו... פחות או יותר כשהרב התחיל לדבר ואני שמתי לב ששכחתי שני חברים שלי מהעבודה בסידור השולחנות, נהיה לי שחור בעיניים. בשלב מסוים הפסיקו את הטקס ואיפשרו לי לנוח קצת (נכון יותר השכיבו אותי על הרצפה, הורידו לי את העניבה והרימו לי את הרגליים בהיסטריה כשאמא שלי צועקת עלי "אמרתי לך לאכול ארוחת צהרים", הכל מתועד בוידאו אגב), לא שזה עזר בהרבה. את הכוס נאלצתי לשבור על עיוור כיוון שלא הצלחתי לראות מבעד למסך הנקודות השחורות שהקיפו אותי מכל עבר, ומיד לאחר השבירה הקאתי את נשמתי (הפליטה התחלקה שוה בשוה בין החליפה של אבא שלי והפרוזקטור של התאורה האומנותית שבישל לי את התחת). אני זוכר איך הרב האריך בדרשתו בעוד אני ממלמל לו מתחת לשפם "נו כבר, נו כבר, הרגליים האלה לא יחזיקו אותי עומד עו הרבה". חויה בהחלט לא מומלצת, חתונה. לא שאני רוצה לדכא אותך1, אתה יודע. תהיה מאושר ובשעה טובה. 1 אתה יודע שחמש שנים אחרי החתונה אין יותר סקס, לפחות לא עם האישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כל זה, אני חייבת לומר שזה *רע מאוט מאוט מאוט* - שהעוזרת בלעה את העורלות של הבנים שלך, ויש לעשות לה שטיפת קיבה בהקדם האפשרי. לגבי 1 - איתי דווקא יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה במקרה קרוב משפחה של פייר מפריז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול, אבל הוא לא בדיוק מפריז, הוא מוינסנס, זה ממש ליד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |