|
חולה־נפש הוא חולה. אם הוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע, אין שום משמעות לענישה. יש להרחיקו מהחברה אך ורק כדי למנוע מגע עם קורבנות פוטנציאליים. במקרה כזה אין חשיבות להרתעה.
ההרחקה הזו מהחברה צריכה להתבצע (ואכן מתבצעת) אם מגיע הפסיכיאטר למסקנה שהנבדק עלול לפגוע באחרים, אפילו אם הוא טרם עשה דבר.
כך שחולי־נפש נמצאים במצב מיוחד. הם נכלאים גם אם לא פשעו, ומשתחררים כשהם מחלימים.
מה שמפריע לך הוא שפושעים עלולים לשקר כאילו הם חולי־נפש כדי להימנע מעונש. מדהים! ואני חשבתי שפושעים הם אנשים ישרים שאינם משקרים לעולם. הם יכולים גם לשקר ולומר שהם היו במקום אחר, שהם לא התכוונו וכן הלאה. לכן קיים בית־משפט. אם הוא מגיע למסקנה שהנאשם הוא חולה־נפש, יש להתייחס לכך כמו אל כל החלטה אחרת של בית־המשפט.
|
|