|
||||
|
||||
ושלא יקשקשו לי (ה"הם", אתם יודעים...) על חסרון במשאבים. כשיש רצון יש דרך. פשוט מדהים אותי. דרך מסוימת אינה יעילה. דופקים את הראש בקיר, והקיר אינו זז. אז מה עושים?! דופקים עד שמתרגלים.. לדעתי, אם משהו לא פועל, צריך להתחיל לחשוב על דרכים אחרות. וזה שלא מצאו, זה בפירוש לא אומר שאין, אבל אולי שלא חיפשו מספיק. אולי יש לבני אדם נטייה להתרגל למשהו, קלוקל ככל שיהיה, מבלי לחשוב שקצת חשיבה שונה, חקירה (וברוך השם, הקרימינולוגיה, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה אינן חסרות חוקרים חרוצים) ומאמץ עשויים לתקן מצבים מתסכלים. בקשר לרוצחים חולי נפש, האם זה נראה הגיוני למישהו שאנשים כאלו, אותם רואים כבלתי אחראים למעשיהם וכפוגעניים מעבר לכל ספק, ניתן לשחרר לחופשי? יש מישהו שיכול להסביר לי את ההגיון בפעולות כאלו? דרך אגב, האם יתכן שלמחוקקים יש הבנה מועטה בלבד בפסיכולוגיה? |
|
||||
|
||||
כן. כלומר, ייתכן. |
|
||||
|
||||
לא כל בעיה חברתית, נפתרת באמצעים פסיכולוגיים או כספיים. קחי לדוגמא רצח נשים בידי בעליהן, מה יועילו חוקרים חרוצים, כאשר האישה לא מתלוננת. במקום אחר את מרואן ברגותי, ששלח פצצות אנושיות להתפוצץ באוטובוסים ובתי קפה, ורצח עשרות בני אדם שופטים אותו לכמה מאסרי עולם, כעבור זמן ישחררו אותו. או רוצח ראש הממשלה מחייך לנו על מרקע הטלויזיה. אני טוען כי מערכת העונשין במדינה שלנו לא נותנת תשובה הולמת את הפשעים, המתחוללים בישראל. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, לאשה שנרצחה ע''י בעלה יש מגבלה טכנית המונעת ממנה להתלונן. |
|
||||
|
||||
משלמים לך על פי קטנוניות? הרי ברור שהכוונה שלו שאין דרך למנוע רצח אישה בידי בעלה אם היא לא התלוננה על אלימותו לפני כן. |
|
||||
|
||||
חולה־נפש הוא חולה. אם הוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע, אין שום משמעות לענישה. יש להרחיקו מהחברה אך ורק כדי למנוע מגע עם קורבנות פוטנציאליים. במקרה כזה אין חשיבות להרתעה. ההרחקה הזו מהחברה צריכה להתבצע (ואכן מתבצעת) אם מגיע הפסיכיאטר למסקנה שהנבדק עלול לפגוע באחרים, אפילו אם הוא טרם עשה דבר. כך שחולי־נפש נמצאים במצב מיוחד. הם נכלאים גם אם לא פשעו, ומשתחררים כשהם מחלימים. מה שמפריע לך הוא שפושעים עלולים לשקר כאילו הם חולי־נפש כדי להימנע מעונש. מדהים! ואני חשבתי שפושעים הם אנשים ישרים שאינם משקרים לעולם. הם יכולים גם לשקר ולומר שהם היו במקום אחר, שהם לא התכוונו וכן הלאה. לכן קיים בית־משפט. אם הוא מגיע למסקנה שהנאשם הוא חולה־נפש, יש להתייחס לכך כמו אל כל החלטה אחרת של בית־המשפט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |