 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. זו בדיוק שאלה שעודד שאל סטודנט בשיעור שהתחיל לדבר על "חיסלנו את יאסין" וכדומה. במקרה זה אני מדבר על הגורמים בהנהגה שאחראים ללכידתו של ברגותי והעמדתו למשפט. 2. לפי הגישה של עודד, נכון, אלא שאני עוד לא השתכנעתי לחלוטין שאם ברגותי יהפוך למנהיג הפלסטינאים בשל כליאתו, ואפילו אם ישוחרר, יראה את ישראל כפועלת לטובתו, ולא יחשוב שהם "מנסים לדפוק אותו ולא מצליחים". האם, כשאנחנו חושבים כבלבניסטים, אנחנו אמורים, כשאנחנו באים לנתח התנהגויות של אנשים מסויימים, להניח שגם הם חושבים כבלבניסטים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנתם באותו אוהל ואכלתם מאותו מסטינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, פרופ' בלבן, כמובן. אצלי בפקולטה אין יחס כבוד למרצים; לרוב קוראים להם בשמותיהם הפרטיים. כתוצאה מכך, אנחנו נוהגים לשלשל חתולים מהתקרה על מנת שיחטפו את פאתם ובכך יחשפו את קרחתם המוזהבת. הנוער של היום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כן, אני חושב שההנחה שהפוליטיקאים מתנהגים כבלבניסטים היא אבן יסוד בשיטה, ובלעדיה השיטה מתפוררת. פעם שמעתי את בלבן אומר שמבחינתו הם רק מתהנגים כבלבניסטים, ואולי הם לא חושבים כך; ספציפית, משתלב (בלי הגבלת הכלליות) X יכול להיות משתלב בלי לדעת בכלל שהוא כזה. בעיני זה בלתי סביר בעליל; אם יש איזשהו סיכוי שהניתוח הבלבניסטי נכון, הפוליטיקאי חייב להיות מודע לו, עד כדי הבדלי ניסוח קטנים במטרות: אולי הוא לא יחשוב במונח "משתלב". אבל הוא חייב לדעת שיש מחנה "אנחנו" ומחנה "הם", ומי שייך לאן, ומה הם מנסים לקדם וכיצד, ומה אנחנו. אחרת, העובדה שהוא מצליח לקדם מדיניות משתלבת כמיטב יכולתו היא נס שלא יאמן (והוא בוודאי מצליח כמיטב יכולתו, אחרת לא היינו יודעים שהוא משתלב). אם ההנחה הזו פוגעת בסבירות של הבלבניזם כולו, באסה לבלבניזם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |