בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/10/04 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שפרשת אבישי רביב היא פרשת טיוח מהחמורות שידעה מדינת ישראל. הפרובוקציות שאותן עשה אבישי רביב שאותן הזכרתי בתגובתי הקודמת נעשו, בעצם, בשליחות השב''כ. התרוץ היה, כמובן, שאבישי רביב שתפקידו לחדור לתוך גופי ''ימין קיצוני'', צריך לעשות מעשים קיצוניים כדי שיהיה אמין בעיניהם. כביכול התרוץ הגיוני, אבל צריך לשפוט את ההחלטה לאפשר את מעשי הפרובוקציה שלו על רקע האווירה הטעונה ששררה אז. מדובר בימי אוסלו. הימין ניסה להילחם ככל יכולתו בתכנית הזאת (אז שרון עדיין לא התגלה כסוס טרויאני של השמאל, ועסק בקידום עצמו בדרכים אחרות), ונושא ההסתה היה אחד מהטענות העיקריות שהטיח השמאל בימין, טענות שהיו חלק מהמלחמה הפוליטית. אנשי השב''כ שיודעים כל דבר, לא ייתכן שלא היו מודעים לסיטואציה הזאת. בהפעילם סוכן פרובקטור, בפרוש הם חזקו את טענות השמאל כנגד הימין, ובצורה כזאת התערבו באופן פעיל בתחרות הפוליטית הזאת, דבר שממנו היו צריכים להזהר כמפני אש. איני מאמין שלא שמעו את שריד מנצל את ''הודאתו'' של רביב ברצח ערבי כדי לתקוף את המתנחלים בחברון. קשה להשתחרר מהמחשבה שהם התירו לאבישי רביב לעשות את מעשיו, משום שהדבר שרת את דעותיהם הפוליטיות. קשה להבין זאת אחרת. סיפור העמדתו של אבישי רביב לדין באשמת ''אי מניעת רצח ראש הממשלה'' הינו החמצה שהייתה ממש בדיחה. לא עניין ''אי המניעה'' היה הנושא. הנושא האמיתי היה ההתערבות בהליכי הדמוקרטיה, ואת הנושא החשוב הזה, היועץ רובינשטיין וכל מערכת המשפט פשוט קברה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |