בתשובה להירנוט, 29/10/04 11:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עובדות הן עובדות. סיפור תמונתו של רבין במדי אס אס, נחקר גם בידי המשטרה, וכתב הטלויזיה שהיה נוכח במקום העיד על כך עדות שלמה. כל הסיפור ברור וידוע. אותו פוטומונטז נוצר ע"י נער בן 14 שעשה זאת ביוזמתו וללא ידיעת הוריו, שהביא להפגנה בכיכר ציון העתק אחד. אבישי רביב שהיה סוכן השב"כ (כשכתבתי קודם השב"כ התכוונתי אך ורק למעשיו של סוכן השב"כ אבישי רביב. לדידי מעשים של סוכן שב"כ הם מעשים של השב"כ) ראה את התמונה ולקחה מידי הנער, ומרגע זה כל הסיפור נוצר ואורגן בידיו. הוא דאג לשכפל את התמונה בעשרות העתקים ולהפיצה בקהל באמצעות נערים שגייס במקום למטרה זו, ואף תקף במהלומות אגרוף אנשים בקהל שבקשו להפריע למעשיו. הוא אישית לקח את התמונה והביאה לניידת הטלוויזיה, וזה מה שנתן פרסום לתמונה הזאת. שריפת תמונה של רבין במדי אס אס הייתה אך ורק באירוע הזה שאורגן בידי אבישי רביב. לא דווח על שום מקרה אחר שבו הופצה תמונה של רבין במדי אס אס. כל אירוע התמונה שאורגן ע"י אבישי רביב, היה אירוע מקומי בתוך קהל גדול. הוא לא נצפה מהבימה ולא היה יכול להיצפות. אבל אזרחי ישראל צופי הטלוויזיה ראוהו בכל הארץ כי הטלוויזיה שדרה את התמונה. אבישי רביב גם "הודה" בשם הימין ברצח ערבי, שהתברר כרצח ערבי בידי ערבי, וגם עשה פרובוקציות רבות של תקיפת אנשי שמאל. הדברים האלה התבררו בועדת שמגר ויו"ר הועדה אף העיר לשב"כ על כך. האירועים האחרים שאתה מספר עליהם לא צפית בהם אלא היו מקרים שפורסמו בתקשורת. אירוע ארון הקבורה לא היה כלל בירושלים אלא הפגנה בשרון שבה נוכח גם נתניהו. על גבי הארון היה כתוב: "רבין קובר את הציונות", וזו הייתה כוונתו של זה שהביא את הארון להפגנה - כוונה תמימה ולגיטימית. אחרי הרצח, ברור שעצם אזכור ארון קבורה ורבין הוא מצמרר, אבל זה היה קודם. שני האירועים האלה האחד מעשה השב"כ והשני מעשה תמים, משמשים עד היום את השמאל כדי להסית כנגד הימין, והם הדוגמאות העיקריות וכמעט הבלעדיות שהם מביאים כדוגמאות להסתה. מקרה תלישת הסמל ממכוניתו של רבין אף הוא פורסם בתקשרות ואינו עדות של ירושלמי אלמוני שמשתתף באייל. כנראה שבאמת היה אירוע כזה. זה לא יפה ולא נכון ובריוני. אבל בכל זאת מדובר בלא יותר מתלישת סמל ממכונית. ויתר הקריאות שאתה מזכיר, נראות נמצאות בתוך מסגרת חופש הביטוי, למרות שאני אישית סולד מהם ואיני חושב שצומחת מהן איזו תועלת. אבל זה רחוק מהסתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפרשת אבישי רביב היא פרשת טיוח מהחמורות שידעה מדינת ישראל. הפרובוקציות שאותן עשה אבישי רביב שאותן הזכרתי בתגובתי הקודמת נעשו, בעצם, בשליחות השב''כ. התרוץ היה, כמובן, שאבישי רביב שתפקידו לחדור לתוך גופי ''ימין קיצוני'', צריך לעשות מעשים קיצוניים כדי שיהיה אמין בעיניהם. כביכול התרוץ הגיוני, אבל צריך לשפוט את ההחלטה לאפשר את מעשי הפרובוקציה שלו על רקע האווירה הטעונה ששררה אז. מדובר בימי אוסלו. הימין ניסה להילחם ככל יכולתו בתכנית הזאת (אז שרון עדיין לא התגלה כסוס טרויאני של השמאל, ועסק בקידום עצמו בדרכים אחרות), ונושא ההסתה היה אחד מהטענות העיקריות שהטיח השמאל בימין, טענות שהיו חלק מהמלחמה הפוליטית. אנשי השב''כ שיודעים כל דבר, לא ייתכן שלא היו מודעים לסיטואציה הזאת. בהפעילם סוכן פרובקטור, בפרוש הם חזקו את טענות השמאל כנגד הימין, ובצורה כזאת התערבו באופן פעיל בתחרות הפוליטית הזאת, דבר שממנו היו צריכים להזהר כמפני אש. איני מאמין שלא שמעו את שריד מנצל את ''הודאתו'' של רביב ברצח ערבי כדי לתקוף את המתנחלים בחברון. קשה להשתחרר מהמחשבה שהם התירו לאבישי רביב לעשות את מעשיו, משום שהדבר שרת את דעותיהם הפוליטיות. קשה להבין זאת אחרת. סיפור העמדתו של אבישי רביב לדין באשמת ''אי מניעת רצח ראש הממשלה'' הינו החמצה שהייתה ממש בדיחה. לא עניין ''אי המניעה'' היה הנושא. הנושא האמיתי היה ההתערבות בהליכי הדמוקרטיה, ואת הנושא החשוב הזה, היועץ רובינשטיין וכל מערכת המשפט פשוט קברה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |