 |
|
 |
||
|
||||
 |
בואו נצא מתוך נקודת הנחה הפוכה: נניח שאנו חיים בחברה פוליגמית, שבה ריבוי בני הזוג הוא טבעי. נניח שבמצב כזה יש באמת גברים אלימים, נרקומנים, אסירים ומוכי גורל הנשארים בודדים משום שאין עודף נשים. נניח שבמצב כזה הייתי כותב מאמר ומצביע על בעיית בדידותם של הנ"ל, והייתי מציע לגאול אותם מבדידותם על ידי כך שנאסור *בחוק* על נישואי אשה לגבר הנשוי כבר למישהי אחרת. האם לא הייתי מותקף מכל הכיוונים (ובצדק) על כך שאני מתייחס לנשים כאל סחורה עוברת לסוחר ודוחף אותן לעבר מצב שבו חלק מהן יוכלו להינשא רק לגברים בלתי נסבלים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איש לא חלק על כך שבידודם של גברים מכים הוא מטרה ראויה, וכפועל יוצא, שמניעת בידודם היא מטרה בלתי-ראויה. המחלוקת היתה על שיטות השגת המטרה, בשל שיקולי מוסר, יעילות וכדומה. משום כך היפוך הדוגמה אינו משרת את הדיון, כי כל הטיעונים נשארים בו תקפים ונכונים באותה מידה שהיו קודם: אם התרת פוליגמיה לא מבודדת גברים מכים (כפי שטענתי), איסור פוליגמיה אינו גורר את נישואיהם. וכן הלאה לגבי יתר הטיעונים שהועלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שרציתי להראות היא שאנשים מתנגדים לשינוי. בכל הצעה אפשר לחשוב על משהו שלילי שאולי יצא ממנה. הרי ההצעה המקורית במאמר היא ליברלית ביותר: להגדיל את אופציות הנישואין על ידי ביטול חלק מהמגבלות החוקיות. מה היה קורה לו המערכת היתה ליברלית כפי שאני מציע, והייתי מעלה הצעה להגביל אותה בחוק, כפי שאכן נעשה אצלנו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |