בתשובה לד''ר בר ביצוע, 21/10/04 15:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז זהו, שאני רואה זאת לגמרי אחרת: אין לך פה אף בר-פלוגתא ש*בז* לחירות, או שיש לו *פחדים* מפני חירות. לא לכולם זה כל כך שקוף שנגרם נזק חמור בהרבה מהאיסור על סמים, ואם מישהו מבקש להתווכח איתך על כך, המסקנה שלך (שהוא בז לחירות ופוחד מפניה) היא בעייתית מאוד. אני, למשל, לא מוטרד בכלל מזה שאנשים יעשו מה שהם רוצים באופן כללי, ואני דווקא כן מעוניין להטיל מגבלות על הפצת סמים קשים. אתה רשאי לסבור שאני אידיוט, אבל לפענח את צפונות נפשי ולגלות שבעצם אני שונא-חירות-באופן-כללי זה גם מתנשא, גם שגוי וגם קצת טפשי. (יעקב, אתה רואה? לכך בדיוק התכוונתי. הלוגיקה שלי, איזה מזל, ניצלה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעולמם הבינארי של יעקב, ברביצוע ווטסון וחבריהם, או שאתה תומך בביטול מוחלט של כל רגולריזציה, או שאתה בז לחירות, אין דרך ביניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בעולמי הבינארי אומרים רגולציה. שנית, אתה בוודאי טועה, וזה לא יפה לכרוך שלושה אנשים ביחד בטעות שלך (רצוי להתחיל מאחד). ההבהרה המיליון (למתקשים במיוחד): אף אחד לא תומך בביטול מוחלט של מעורבות ממשלתית. הפער בין הצדדים בד"כ הוא, מאיזה כיוון מגיעים לדיון: צד אחד יוצא מתוך הנחה שבכל מקרה צריך להקפיד שהמעורבות הממשלתית תהיה מינימלית, כדי לאפשר חופש החלטה ויעילות מירבית, והצד השני בד"כ מגיע מהכיוון שזו זכותה ה"טבעית" של המדינה, אותו גוף רחום, חנון ויודע כל, להפקיע כל החלטה מהמגזר הפרטי, ולשלוט על רוב האספקטים בחיינו (כי אסור לתת לאזרחים-ינוקות להסתדר לבד, הם מועדים כל הזמן..), תמורת סכום פעוט של יותר ממחצית משכורתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם הבינארי של אברהם, יצחק וישמעאל, אפשר לצרור את כל האנשים בחבילה אחת ולפטור את עצמך ממחשבה רציונלית. הנה, עשית זאת יפה. עכשיו, אם רצונך באמת להבין, חפש קצת וויכוחים שאני השתתפתי בהם ונסה לאתר בכמה הודעות מופיעים טיעונים מעין אלו. א. האנשים הם מטומטמים מדי מלהחליט בשביל עצמם ב. אם נסיר את הפיקוח מX אז מייד יבוא אנשים רעים וירמו את כל האהבלים הנה למשל תגובה 237615 מדגימה חלק מצורת החשיבה הזאת. לי נדמה שמי שחושב שהאנשים הם דבילים שאינם מסוגלים להחליט בשביל עצמם בעצם אומר שחירות היא דבר רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאדם מכבד את החופש, אבל לא לדבילים. או ליתר דיוק, לא בתחומים בהם רבים בציבור מתנהגים כדבילים. כלומר, באותם נושאים ספורים 1 בהם הציבור אינו מכלכל צעדיו כיאות יש צורך לעזור לדבילים. מה לזה ולבוז לחרות? 1 חינוך, בריאות, תרבות, חקלאות, בניין, הון סיכון, ביטוח, בנקאות, מוסר, תקשורת המונים 2. 2 בטח שכחתי משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספורים: חינוך. מוסר. תקשורת (המונים הא ?) לא שכחת את האמונה באלוקי ישראל ? 60% דבילים במדינה הזאת עוד לא הבינו שהוא קיים ותורתו אמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את התגובה ההיא ואת הפתילון ההוא, ובכלל לא דובר שם על אנשים "מטומטמים, אהבלים ודבילים". אתה מדבר על "מי שחושב שהאנשים הם מטומטמים/דבילים שאינם מסוגלים להחליט בשביל עצמם בעצם אומר שחירות היא דבר רע." -- אבל לא מדובר על אנשים המחליטים בשביל עצמם, בלי קשר אם הם דבילים או לא - מדובר על אנשים האמורים להחליט בשביל ה*ילדים שלהם*. בפתיל ההוא דובר על ילדים הזקוקים לעזרה. אני לא יודע איפה אתה עצמך גדלת ואיפה אתה מבלה את חייך, אולי באמת באיזו שכונת יוקרה שבה כולם רופאים ועורכי דין המגדלים את ילדיהם להיות רופאים ועורכי דין. תגיד, אתה *באמת* לא ראית מימיך ילדים מוזנחים שהוריהם (ולא חשוב עכשיו אם אלה נרקומנים או בעלי בעיות אחרות) לא מסוגלים, מסיבותיהם שלהם, לדאוג להם, ונוצר מצב שמישהו אחר (המדינה, או גופים וולונטריים, אני לא נכנס עכשיו לויכוח הזה, רק לעצם מציאותם של ילדים כאלה) צריך לעשות את זה, כדי שלא ילכו לאיבוד? באמת *לא ראית* ואתה פשוט לא מכיר בקיומם של ילדים כאלה? אתה ברצינות חושב שבכל המקרים, בלי יוצא מן הכלל אחד - צריך להשאיר את הילדים אך ורק לאחריות הוריהם, לטוב ולרע? אדם שלא ראה את הילדים האלה מימיו הוא אדם שראה רק פן אחד של החיים - וכנראה פן מאוד-מאוד מצומצם. אדם שזהו נסיון חייו - אני בספק רב אם הוא יכול בכלל לדון בצורה ממשית ומציאותית בנושאים שבהם אתה דן באתר זה. אלו נושאים שאי אפשר לדון בהם רק באופן תיאורטי ויש לקחת בחשבון גם את הצד האנושי. אולי עכשיו אני באמת מתחיל להבין את פשר הריח הקר, היודע-כל והמעט בלתי אנושי הנודף מרבות מהודעותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי עכשיו אני באמת מתחיל להבין את פשר הריח הקר, היודע-כל והמעט בלתי אנושי הנודף מרבות מהודעותיך." נו. זה באמת נוח. קרא לי בלתי אנושי וחלס כל סיפור. חן חן על הדיון המרתק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם בגלל כמה דבילים אתה שולל את החירות מכל בני האדם? כלומר האם אתה מונע מאנשים להחליט לאיזה בי"ס לשלוח את ילדיהם כי יש 1000 דבילים? האם בגלל שיש כמה נרקומנים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם אתה נלחם נגד שימוש בסמים על ידי כל האוכלוסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בדבילים אלא בילדים. מאחר ואני אדם משונה כזה שילדים הם בעיני דבר מאוד חשוב - תענה לי בבקשה קודם על השאלה מה אתה עושה עם אותם ילדים (בהחלט יותר מאלף, למרבה הצער), ואז אחשוב ואענה לך אם החירות - שהיא מאוד חשובה לי - יותר חשובה לי מהם. מה תעשה אתם? תתן להם שוברים בשווי כמה גרושים ותגיד להם - "ילדים, לכו תמצאו לכם בית ספר שיסתדר עם הבעיות שאתם מביאים אתכם, שלא באשמתכם"? או שתתן להם שוברים ותגיד - "ילדים אומללים, תגידו לאבא ואמא שכשיהיה להם רגע צלול ובהיר, שימצאו לכם בית ספר שיסתדר עם הבעיות שלכם"? ומאיפה יבואו בתי הספר האלה? בתי ספר בשוק חופשי, בתחרות חופשית, בלי מישהו ש"כופה" עליהם - אתה בטוח שהדבר שהם הכי משתגעים עליו זה דווקא ילדים כאלה? הם "יתחרו" עליהם? אנא, תענה לי אם אתה יכול, ואז אולי נדבר על החירות של האנשים האחרים, המבוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, על פי התורה, הקהילה חייבת לדאוג לכך שילדים ילמדו אם הוריהם אינם דואגים לכך. לצורך כך הקהילה, הרשות המקומית או המדינה אם אתה מתעקש (אני מתנגד בתוקף) יכולים להעסיק קב''ס שידאג לכך שאכן הילדים מקבלים חינוך מינימלי. לצורך כך לא צריך לכפות על כל הילדים במדינה ללכת לבתי ספר ממלכתיים. להיפך, הילדים הבעייתיים ביותר הם אלו שנמצאים במערכת ממלכתית ולכן אי אפשר לדרוש שום דבר מאף אחד. לגבי מימון. לא פסו נדבנים מן הארץ שידאגו לילדי עניים. אבל מכיון שאני מציע את שיטת השוברים אין שום צורך בכך. המדינה נותנת לכל ילד שובר בו הוריו או הוא בוחרים לאיזה בי''ס ילך. בודאי שבתי''ס יתחרו על הילדים האלו כי לילדים האלו יש כסף לשלם. זה כאילו שאתה אומר שכל יצרני המכוניות ייצרו מרצדסים ואיש לא יתחרה על המשבצת של סקודה. השאלה כאן היא אכן שאלה של חירות האדם. אם אתה מאמין בחרות אז אתה תתערב רק כשאתה רואה שיש בעייה ספציפית. אבל אם אתה בז לבני אדם ולחרות שלהם אז אתה תשלול מכל האנשים את החרות כי יש אלף או עשרת אלפים או מאה אלף או מליון דבילים. ולגבי הכרות אישית. איני יודע כמה אתה מכיר אבל אני מכיר ועוד איך - וחבל. ואני יכול להגיד לך שגם רוב ההורים האלו אכפת להם מאוד מהילדים שלהם והם עומדים אומללים מול מערכת אטומה ומרושעת שאינה רואה שום צורך לקלוט או לטפל בילדים שלהם כי אין תחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ויצא לי להתווכח לא פעם, לא פעמיים וגם לא שלוש פעמים בנושאים אלו הרושם שנוצר אצלי הוא די מבוסס נסתפק בכך שבוודאי שלא ניתן להגיד שאין לי "אף בר פלוגתא" שבז לחירות. יש כאן לא מעט אנשים שאמרו, בחסות האלמוניות ובלעדיה, דברים כמו "אבל יש אנשים מטומטמים שצריך להחליט בשבילם" - למשל בשיקולי "לאיזה בית ספר אשלח את ילדי", האם מותר לי לעשן, איפה אלמד פסיכומטרי, איזה משקה אשתה וכן הלאה. האם אתה אחד מאלו? אולי לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |