 |
|
 |
||
|
||||
 |
א.החלטה על פינוי/גירוש אנשים מבתיהם- קניינם החוקי- חייבת להתקבל-אם בכלל(וזה "אם בכלל" רציני)- במשאל עם, ולא כהחלטה של נציגי הבוחרים בלבד. לא מקובלת עליי התפיסה שבכל סוגייה בדמוקרטיה יש לתת לנציגים בלבד להכריע. נכון שעדיף היה לקבוע את העיקרון בחוק או בחוקה. לא עשו את זה, אבל זה הדבר הנכון ביותר לעשות כרגע. ב. שרון עושה דבר שלמיטב הבנתי מנוגד לדבריו לפני הבחירות. אני חייב לומר שקצת מפתיע אותי שלא הציגו את זה בתור אופצייה בסקר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם גירוש אנשים מבתיהם בכלל צריך להיות אפשרי כהחלטה שרירותית שבאה מכוחו של רוב בלבד, אם בכנסת ואם במשאל עם? הרי מחר אפשר לעשות משאל עם שמציע להעביר את הבדואים בנגב לסיני מאחר שקיומם גורם לבעייה בטחונית (למשל). עם מספיק ציבור משולהב, דבר בסגנון זה עלול לעבור במשאל עם, ואז מה? כמו שאמרו כאן קודם, משאל עם, ובעיקר ההסתמכות הטוטלית עליו, הוא פתח מסוכן מאוד לעריצות הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקה שתבטיח את זכויות הקניין אין כאן בינתיים, והמצב בפועל-תסכים איתי, אני מניח- הוא שביהמ"ש העליון לא יחסום מהלך קונצנזוסיאלי1 כמו ה"התנתקות" בגלל חוסר-חוקתיותו. אני מדבר על משאל-עם רק כי זה נראה לי החסם הכי גבוה שקיים כרגע בנושא. אני בהחלט מסכים איתך שזה בעייתי. 1 מבחינת תמיכת כל השמאל הפוליטי וחלק מהימין במהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) לפי הפרשנות המקובלת - יש חוקה שתבטיח את זכויות הקניין (ס' 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו). (2) למרות שהזכות החוקתית מוגנת, היא כמובן אינה מוחלטת - וניתן לפגוע בה לתכלית ראויה (ואני חושבת שקשה לטעון באופן משכנע שתכליתה של ההתנתקות - באופן עקרוני, לכל הפחות - היא ראויה); אשר תואמת את ערכי מדינת-ישראל (כנ"ל); ושהפגיעה אינה עולה על הנדרש (מבחינה פרקטית - שיש פיצוי הולם). ביהמ"ש לא יחסום את תוכנית ההתנתקות כי היא ב"קונצנזוס", אלא כי היא עולה בקנה אחד עם המשטר החוקתי שלנו. אני יודעת שזה מאוד מאוד פופולרי לומר שביהמ"ש הוא כולו פוליטי, ושאין שום משמעות למשפט במדינה - אבל צריך לזכור שהתבטאויות כאלה (שהכי מרגיז לשמוע אותן ממשפטנים, אגב) יכולות לערער את הבסיס לקיומנו פה - שהוא שלטון החוק. בעיקר כשאנחנו מדברים על משאלי עם - חשוב לדעתי לחשוב על המשטר החוקתי שלנו. וכאמור - בעיני לעשות משאל-עם אד-הוק, זה מאוד קרוב ללמוטט את כל שיטת הממשל שלנו. כי ברגע שיש משאל עם זמין - הלגיטימיות של החלטות הכנסת נפגמת, כי היא "לא מייצגת את העם יותר". אגב - באותה מידה אני מעדיפה לראות את ראש הממשלה הנוכחי (שאני מתנגדת לו בלב ולב) נשאר בתפקידו עד סיום הקדנציה - מאשר לראות את הממשלה נופלת. הסטנדרט שנוצר בו בעשור האחרון, בו אף ממשלה לא מחזיקה יותר מדי זמן, מפחיד אותי יותר מכל תוכנית מדינית או כלכלית. יש דברים שהם בלב כללי המשחק - וכשהם נשברים - זה לא סימן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף (2) החסרת את המלה "לא", אני מניח? התכוונת לכתוב "וניתן לפגוע בה לתכלית ראויה (ואני חושבת שקשה לטעון באופן משכנע שתכליתה של ההתנתקות - באופן עקרוני, לכל הפחות - היא *לא* ראויה)"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלילה הכפולה הזו - אני חייבת להפסיק עם זה.... כמובן ששכחתי ''לא''. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעייה. לענייננו- א. אני מפקפק ב"כמובן" שלך בנוגע להיות זכות הקניין לא-מוחלטת. אני בוודאי לא חושב שגירוש אנשים מבתיהם מסיבה מדינית מעורפלת1 יכול לעבור אם תתקיים חשיבה חוקתית שתראה בזכות הקניין זכות חשובה/מוחלטת. ב. לגבי היות ביהמ"ש פוליטי- נראה לי ברור מאליו, ששופטים הם בני אדם (וכמו שאומרים "בתוך עמם הם יושבים"), ולכן הם לא יפסלו תוכנית הנשענת על תמיכת רוב הציבור(שבסיטואציות מסויימות לא אכפת לו כהוא זה מזכויות-יסוד), וזאת בלי קשר ל"שמאלנות" שנהוג לייחס כיום לביהמ"ש. "התבטאויות כאלה...יכולות לערער את הבסיס לקיומנו פה - שהוא שלטון החוק."- משתמע מדברייך שעדיף לא לומר דבר מסויים שאני חושב, אם אמירתו עלולה להזיק ל"עניין גדול יותר". אני מחזיק בגישה לפיה יש לומר את האמת (או מה שלדעתי היא האמת) גם אם היא פוגעת במה שהגדרת "הבסיס לקיומנו כאן". 1 עד עצם היום הזה, ראש ממשלתנו היקר לא טרח להסיר את הערפל ולהסביר באופן ברור למה הוא רוצה בתוכנית ההתנתקות. לא כך נהגו רבין וברק למשל בענייני הסכם אוסלו והנסיגה מדרום לבנון. אבל זו הערה קצת יותר קשורה לפוליטיקה הפרקטית. היא לא קשורה לנושא העקרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ה"כמובן" הוא לא שלי. לפי הפסיקה העקבית של ביהמ"ש העליון (וניסוחו של חוק היסוד עצמו) - אין כזה דבר "זכות מוחלטת" במשפט הישראלי. חשובה - כן. אפילו חשובה מאוד. אבל לא מוחלטת. תמיד מאזנים אותה עם זכויות אחרות ואינטרסים אחרים (כך, למשל, בודקים הפקעות - זכות הקניין של האדם מול אינטרסים חשובים אחרים של המדינה - סלילת כבישים וכו'). הטענה שלי היא משפטית לחלוטין. ב. בוודאי שהשופטים הם בני אדם, ובוודאי שאם נחשוב באופן מעשי - הם לא יעשו את זה1. לא ניסיתי לומר אחרת - אלא רק לומר שאת החלטתם אפשר לבסס גם על בסיס משפטי מוצק - זה לא שהם יעשו זאת באופן שרירותי, אלא מנומק (וכאמור - בעיני גם מוצדק - אבל זה לא הויכוח בינינו). בכל מקרה, מה שהתכוונתי לומר הוא לא שאסור להטיח ביקורת בביהמ"ש העליון. בכל שנות לימודי בפקולטה למשפטים אני חושבת שלפחות 50% מהזמן זה מה שעשינו. מה שאני אומרת הוא שכאשר אומרים את דעתך - חשוב לראות מה ההשלכות לכך. וכאשר הביקורת - הלגיטימית - עוברת "מסה קריטית" מסויימת, היא יכולה לערער את שלטון החוק. אני באמת חושבת שחלק מהעליהום שהיה לפני כמה שנים על ביהמ"ש הוא גם באשמת משפטנים וליברלים אחרים שלא שקלו את הביקורת שלהם. העניין הוא לא שאסור לומר את דעתך, אלא שצריך תמיד לזכור מה עומד מולה. וגם כאשר מבקרים - בעיני חשוב לזכור את זה. ויחד עם הביקורת לזכור לומר "אבל הביקורת שלי לא מנסה לטעון שאין לגיטימציה לכנסת\לביהמ"ש וכו"'2. פשוט להעמיד את הביקורת במקום המדוייק שלה - כי אם לא, תמיד יהיה מי שייקח אותה לשלב הבא 3. מבחינתי הדילמה כאן היא בדיוק הדילמה שלי בתמיכה בממשלת שרון - אומנם אני נגדה, אבל אני חושבת שהחלופה - החלפת ממשלות תמידית - גרועה יותר. ולכן - בביקורת שלי את שרון, אני לא אעשה לו דה-לגיטימציה מבחינת סמכותו וכושרו להיות ראש ממשלה. 1 אם כי, אחרי פסק-דין הגדר, גם בזה אני כבר לא בטוחה. אני לא חושבת שיש הרבה דברים שיש עליהם היום כמעט-קונצנזוס רחב כמו על הגדר, ועובדה שהשופטים התערבו. 2 אלא אם כן, כמובן, זו בדיוק מטרתה. אבל ברוב המוחלט של המקרים, לא בזה מדובר. 3 אגב, זו בעיני גם בעייה שהתומכים בסרבנות לא הכירו בה (ואני מאוד נגדה, אבל זה בכלל ויכוח אחר). הם לא יכולים לומר שצריך לסרב, אבל רק בשביל מה שהם מאמינים בו. אבל כאמור, זה כבר סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זוכרת, במקרה, מתי הפעם האחרונה שממשלה כאן *כן* שרדה את מלוא הקדנציה שלה? אני חושב שזה היה תחת בגין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. הבחירות הוקדמו למאי 81. לעומת זאת, ממשלת גולדה שרדה את מלוא הקדנציה ויותר כי הבחירות נדחו עקב מלחמה שפרצה ביום כיפור. אם הקדמה של חצי שנה אינה נחשבת, אז ממשלת שמיר שרדה מ 88 עד יוני 92 בשינויי הרכב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ממשלת הרוטציה של שמיר ופרס(84-88) נחשבת לממשלה אחת, היא שרדה את מלוא הקדנציה, ואלו היו הבחירות האחרונות שהתקיימו במועדן החוקי(נובמבר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |