 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הגורמים שציינת באו לידי ביטוי גם בבועה המדינית שנקראה "תהליך השלום" עד שהתפקעה בנהרות דם; חשיבות לתבניות סובייקטיביות ("פעולות הטרור מבוצעות ע"י מתנגדי השלום") תשומת לב לא פרופורציונית לנושאים מסויימים (ההתנחלויות במקום זכות השיבה) נטיית המומחים להתיישר לפי הקונצנזוס (התנהגות עדר של ראשי מערכת הביטחון) ואחרון - יחסי הגומלין עם התקשורת. המשפט האחרון של הכותב, בשינויים קלים: ההיסטוריה, אם כן, דורשת שנהיה זהירים, אבל הלקח הזה כמעט לא בא לידי ביטוי בתהליך אוסלו. מצד שני, הציפייה היא שגופים מוסדיים ואחראיים יותר, כמו למשל הממשלה שלך, יהיו מחויבים להתנהג בהתאם לחוכמה המקובלת ולא להשתולל. החוכמה המקובלת היא, כמובן, אותה צורה שבה היה מתנהג האזרח הזהיר. אבל איך מתנהג האזרח הזהיר? על זה כבר דיברנו... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שיש מנגנונים של אשליה ואשליה עצמית שפועלים גם בתהליכים מדיניים ובתהליכים כמו זה של אוסלו, אבל ישנם הבדלים מהותיים בכמה מישורים שהופכים את הנ''ל למקרה שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בהסכם אוסלו היו שותפים שני צדדיים ובהחלט ייתכן כי מה שהיה אשליה או הבנייה של משאלות בצד אחד היה הסתכלות מפוכחת מן העבר השני. ב. להסכם אוסלו הייתה התנגדות מבנית (המתנגדים להסכם). בשוק המניות אין גורמים שמצהירים כי ''הסחר במניות הוא פשע נגד עם ישראל.'' ג. הסכם אוסלו נעשה בחשאיות וחלקים ממנו היו סמויים לכל אורך הדרך, כך שבהחלט ייתכן כי המצג הציבורי של טיב ההסכם ודעתם של החותמים בפועל היו שונים מאוד. ד. הסכם אוסלו לא היה מיוסד על ברכי קונספציה מסוימת מראש (אם כי כחלוף הזמן התקבעו חלק מתומכיו בקונספציה מסוימת) אלא אילתור בתגובה לתנאים משתנים. ה. הסכם אוסלו היה התרחשות דרמטית (מעבר מלא כלום למשהו) ולכן קל היה להתייחס אליו כבר בעת החתימה כהתפתחות הדורשת חשיבה והתנערות מקונספציות, לא התקבעות בהן. ו. להסכם אוסלו היה יעד סופי מוגדר שחותרים להגיע אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים אוהבים אופטימיות! ביצירת בועה יש מימד של מודעות ,כלומר, גם אם אדם אינו המשקיע הראשון,אלא חלק מתופעה שכבר הוכרזה כ"בועה" ,הוא עדיין מקווה לגרוף רווחים של ספקולציה (במובן החיובי של ספקולציה)לפני הקריסה,וזה טבע האדם. במקרה של תהליך השלום לא היה קיים מימד המודעות של "אנחנו יודעים שזה יקרוס-אבל נשאר בפנים עד הדקה ה-90 כי אולי עוד יש פה מה להרוויח" אלא היו כוונות לרווחים הטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמכונה חשיבה סלקטיבית ואופייני למהמרים שלמרות שהם יודעים כי בסופו של דבר הבית תמיד מנצח, הם אינם יכולים לעמוד בפני הפיתוי לעוד סיבוב אחרון ודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוחלת ה"משתנה המקרי" בורסה היא חיובית, ואפילו גבוהה, ותוחלת הרולטה היא שלילית. חסכון לטווח ארוך הוא תמיד-תמיד טוב מכל השקעה אחרת, ואין כאן כל הימור. אדם שהניח את כל כספו בבורסה האמריקאית ערב הקריסה הגדולה של 1929, נהנה כעבור 30 שנה מרווח עצום ביחס לעמיתו ה"זהיר" ששהה כל העת באגרות-חוב. ודאי שהדבר נכון ביתר-שאת למי שקונה מניות ברגעים אחרים של ההסטוריה האנושית. אני אחזור שוב - במדובר בטווח ארוך, אבל לפרק זמן של שנים ארוכות, הבורסה היא תעודת החסכון הטובה ביותר, ובלי אף מתחרה רציני. אין כאן שום הימור! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת כמובן בהנחה שהמטבע עליו נשענות הבורסה ואגרות לא מאבד באותו זמן את מרבית ערכו. הראיות מהשנים האחרונות, אגב, מצביעות על כך שפרמיית הסיכון של המניות הולכת וקטנה בהתמדה - כיום היא ככל הנראה חיובית בקושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק עובדתית, כמובן, אבל כדאי להסתכל לא רק בשערי הבורסה אלא גם במקום בו הושקע הכסף, בדפוסי ההשקעה, ובמשקיעים. ברוב הבורסות, לצד משקיעים קבועים ומתמידים (מקצוענים), ישנה מחזוריות מסויימת של הצטרפות ועזיבה של משקיעים קטנים (חובבנים). המשקיעים המקצוענים נמצאים בבורסה לאורך שנים ואכן גורפים בה רווחים נאים על השקעתם המתמשכת. החובבנים מגיעים לרוב כאשר עיקר העליות במחזור מסוים מוצה ועוזבים בדרך כלל כשזנבם בין רגליהם עם הירידות הגדולות הראשונות. יצא לי פעם לשאול אישה פקחית, שראיתי בה משקיעה רצינית, האם כדאי לי להשקיע בבורסה ובאילו מניות. היא ענתה: אם אתה בפנים, אז אתה בחוץ. ופירשה: כאשר הדי העליות מגיעים לאוזני משקיע חובבני כמוני, סימן הוא שהעליות בבורסה קרובות לקיצן ולמשקיעים רציניים כדאי לשקול נופש קצר בחוץ. משקיעים מקצוענים נוהגים לערוך חופשות כאלו לפרקים – אם היו מספיק פקחים כדי לצאת מהבורסה טרם הירידות הגדולות – ולחזור מחיק אגרות החוב לבורסה אחרי כן. רק לעתים נדירות נוהגים משקיעים להחזיק במנייה אחת לאורך עשרות שנים. במובן אחר, הטענה שלך גם מפספסת במעט את הנקודה. מי שהשקיע את כספו באנרון, לדוגמה, דומה למי שטבע באגם שעומקו הממוצע 40 סנטימטרים. לא משנה העובדה שהבורסה בכללה עלתה, משנה העובדה שכספו של המשקיע הספציפי הזה אבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ראיתי גרף מאויר שתיאר בצורה נהדרת את המחזוריות שהזכרת: מניה X עולה *לאחר* שהמשקיעים המוסדיים/מקצועיים החלו להחזיק או לסחור בה, ורק אז המשקיע הקטן שם אליה לב. הוא לא מעז לקנות אותה עד שהיא עולה עוד, ואז קונה במחיר גבוה יותר ממה שהיה יכול 1. הוא מחזיק בה ומתפעל כמה היא ממשיכה לעלות, ואז - עצירה והתחלת ירידה. המשקיעים המוסדיים מיצו את העליות, מוכרים מניות ברווח נאה, ולכן ירידת המחירים. אבל המשקיע החובב שוב מסרב להאמין למספרים (הרי המניה עלתה כ"כ יפה! זו מניה מצוינת!), ונשאר עד שאין ספק שהירידה היא עקבית ונמשכת. התוצאה: הוא קנה במחיר גבוה מדי ומכר במחיר נמוך מדי. 1 לו היה מתמצא בשוק בכלל, בדו"חות החברה הספציפית או בניתוח טכני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך היו הדברים, היה אפשר לחזות במדויק את התנהגות שערי המניות - ברגע שאחוז המשקיעים המוסדיים יורד מתחת לרמה מסויימת - יהיו בוודאות ירידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן תחזית, זה אותו הדבר - בו-ברגע שרוב המשקיעים המוסדיים, שמגלגלים מניות לרוב, מוכרים, יש גם ירידות. הירידות הן נגזרת של העלייה בהיצע, אבל קורות בד בבד עם מכירת המניות המסיבית. ברגע שמצאת שרוב המשקיעים המוסדיים נסתלקו, ערך המניה כבר אינו מה שהיה. אין כאן רווח משמעותי שהמשקיע הקטן יכול לנצל בצורה אפקטיבית, בכלים העומדים לרשותו. לו יכול, היה עדיף לו ''להיצמד'' למשקיע מוסדי אחד או שניים ולחקות את פעולותיהם, תמיד באיחור קל. סביר שהפסדיו במקרה זה יהיו מעט קטנים יותר מאשר לו פעל לגמרי על סמך הרשמים החובבניים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפי מה שכתבת בהתחלה, המשקיעים הפרטיים מרוצים בהתחלה מכך ששער המניה ממשיך לעלות ורק אחרי פרק זמן מסויים מתחילות הירידות. כלומר הנגזרת של אחוז המשקיעים המוסדיים היא כלי חיזוי לשערי המניות, לפחות בחלק מהזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המשקיע הפרטי לא יודע היום מה יעשו המשקיעים המוסדיים מחר, ובקושי יודע מה הם עושים כעת. נכון, בעידן האינטרנט יש לו גישה בזמן אמת כמעט לנתונים לגבי התחלת עלייה/ירידה בשווי המניה, וגם מידע שקוף יחסית על תנועות בעלי עניין (אלה המחזיקים לפחות 5% בחברה). אבל: 1. הוא לא יודע אם אותה התחלת עלייה/ירידה נגרמה בגלל חובבנים או בגלל מקצוענים. 2. לא כל המשקיעים המוסדיים הם בעלי עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי להשקיע באנרון, אמרתי להשקיע בבורסה. קנה לך את תעודת-הסל החביבה עליך, החזק את *כל* הבורסה בבית, וצפה בעלייתה עם השנים. אם הבורסה היא גם אמריקאית, לדוגמא, אפילו תזכה לרווחים נאים (הרבה יותר מפק"מ בארץ היום, לדוגמא) מן הדיבידנד השכוח-שלא-בצדק, כמעט באופן בלתי תלוי עם עליות וירידות הבורסה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א ב וג לא ממש רלבנטים. ד פשוט לא נכון. ה נכון גם לבועה, ו לא מדויק (אוסלו מטבעו היה הסכם ביניים. היה יעד סופי, אבל הוא לא ממש חלק מההסכם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד' נכון לדעתי, ה' לא נכון לבועה (קרא שוב) ו-ו' מדויק דיו לצורך הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה מה נכון ב ד? על אילו אלתורים אתה מדבר? ה נכון גם נכון לבועה. האם המצאת הרכבת (לדוגמה) לא היתה התרחשות דרמטית? לגבי ו, נניח שאני מקבל את טענתך. נשארת עם הבדל אחד. תוכל למצוא הבדלים יותר מהותיים מזה בין הבועות השונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ד': בבורסה, המצב שמוביל לבועתיות נבנה על קונספציות מסוימות הקיימות מראש אצל השחקנים המנפחים את הבועה. במקרה אוסלו, הצדדים הגיעו למשא ומתן בלי תפישה מוגדרת לגבי השלב הבא וההסכם הסופי ולמעשה אילתרו את דרכם עד להסכם (וגם אחר כך). לגבי ה': המצאת הרכבת הייתה התרחשות דרמטית מאוד, אבל היא לא קרתה בבורסה (כלומר, לא הייתה חלק מהתהליך) אלא השפעה חיצונית עליו. במקרה אוסלו, ההסכם עצמו היה ההתרחשות הדרמטית. כשאני חושב על זה, ייתכן ואתה מתייחס להסכם אוסלו כאל התרחשות דרמטית בתוך הקשר כללי המכונה "תהליך שלום" הנמשך תמידית, אבל זו לא הסתכלותי על הדברים. לגבי ההבדל הבודד – לטעמי, א-ג אינם טריוויאלים כלל, ד-ה נתונים במחלוקת בינינו ולגבי דידי יש לי שישה קלפים ביד... :-) וברצינות, כפי שאמרתי, למרות הדמיון בהתייחסות הנפשית ועיוות-הרציונליזם אצל חלק מה"שחקנים" בשני המקרים, האירועים רחוקים מלהיות דומים. במקרה הבורסה מתנהל משחק פתוח, שמספר השחקנים בו אינו מוגבל (ובפועל, הוא גדול מאוד), השפעת השחקנים פרופורציונית לנתחם בשדה המשחק ופעולת השחקנים חופשית באופן כללי. כל גורם משקיע לפי מיטב-שיפוט ושדה המשחק עצמו אינו תלוי בהכרח בפעולתו ויכול להתרחב או להצטמצם באופן בלתי תלוי. אם המצב אליו נקלעת אינו מוצא חן בעיניך, נתונה לך האפשרות לקום ולעבור לשחק בחלופות, בלי תוצאות אסוניות מיסודן. לדוגמה, אתה יכול לעבור מהבורסה לאגרות חוב. ייתכן ורווחיך יהיו צנועים יותר, אך עזיבת המשחק לא תהיה כרוכה בכליאה, הוצאה להורג או ויתור על כל נכסיך. במלים פשוטות: הבורסה אינה משחק סכום אפס. הסכם אוסלו שונה מאוד משום שהוא ביסודו משחק סכום אפס מובהק. אדמה אחת. ירושלים אחת. אלוהים אחד ורק יאסר ערפאת תלת-פרצופי. מספר השחקנים השותפים במשחק קטן מאוד (העמים השונים אינם יכולים להחשב שחקנים באמת) ולאף אחד מהשותפים אין אפשרות ממשית לעזוב את המשחק בלי לשאת בתוצאות העלולות מאוד להיות אסוניות. אפשר לתאר את סיטואצית המשחק כבית כלא שבו יושבים ארבעה או חמישה אנשים המשחקים בסבב ולנצח פוקר, טאקי, חידות היגיון, קצת יאצי וגרסאות מעצבנות במיוחד של דילמת האסיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד: לא ממש הוספת כלום. חזרת על אותם דברים בניסוח ארוך יותר. בכל מקרה IDAN כבר ענה לך על זה, אז אני אשאיר את זה לדיון ביניכם. ה: אכן התכוונתי להסכם אוסלו כחלק מ"תהליך השלום". אני לא רואה טעם להתייחס אליו אחרת. א-ג: לא יודע אם הם טריוויאלים או לא, אבל הם לא רלבנטים לחלוטין (וחלקם גם נכונים לגבי הבועה). הסכם אוסלו אינו משחק סכום אפס (ולראיה, מצבם של שני העמים הורע אחריו. בהנחה שאין שחקן שלישי שהרוויח על חשבון שניהם, אין מדובר במשחק סכום אפס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה: הן מצבו של העם בישראל, והן מצבם של ערביי יש"ע הורע. מי הרויח? א. חותמי ההסכם מהצד הישראלי; רווחים פוליטיים ע"י מציאת אידיאולוגיה מושכת המונים במקום הסוציאליזם שהכזיב. רווחים כלכליים ע"י הקמת "מרכזי שלום", "מכוני מחקר" עמותות וכו' ומשיכת כספים מהאיחוד האירופאי, כמו כן שותפות כלכלית עם אש"ף במיזמים כלכליים (פל-טל, הקזינו ביריחו וכו') ב. ארגון אש"ף; רווחים פוליטיים - השתלטות על ערביי יש"ע, ומתן אפשרות לאינדוקטרינציה שלהם ברוח אש"ף. רווחים מדיניים - לגיטימציה בינ"ל לארגון שהיה מוקצה מחמת טרור ותמיכה בסדאם רווחים כלכליים - המונופולים על מוצרים ברשות בדוק את מצבם הכלכלי של חותמי ההסכם מהצד הישראלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהסכם אוסלו היה משחק סכום אפס משמעותה שהתוצאה האפשרית היחידה היא שצד א' או צד ב' ירוויחו יותר או פחות מעוגה נתונה. אבל העוגה הנתונה הזו (בעיקר, שטחי אדמה וכוח שלטוני) היא רק חלק ממערך רחב הרבה יותר של דברים שההסכם אינו נוגע בהם ואינם עניין למשחק סכום אפס. לדוגמה, משיתוף פעולה כלכלי -- עניין וולונטרי במהותו -- יכולים שני הצדדים להרוויח בו זמנית משום שזה אינו משחק סכום אפס. לגבי ניתוח המצב שלך -- יש בו דברים נכונים ולא נכונים -- אבל אני סבור שבדיון בכך נתרחק מנושא המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי משחק סכום-אפס: לעתים קרובות, שני הצדדים מפסידים במשחק סכום אפס. למעשה, זה המצב הטיפוסי, משום שלרוב זירת המשחק היא רק חלק מזירה כוללת יותר. לגבי השאר – עייפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י הגדרה, אי אפשר ששני הצדדים יפסידו במשחק סכום אפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, הם לא מפסידים במשחק, הם מפסידים בהקשרים הרחבים יותר שמעבר למשחק. לדוגמה, אם המשחק הוא על שטחי אדמה, גם כאשר שני הצדדים דבקים בעמדותיהם (כלומר, אין מרוויח ואין מפסיד במשחק עצמו) אם מתנהלת מלחמה ביניהם היא גורמת להפסד הדדי בהקשר רחב יותר (חיי אדם, כלכלה, וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ה''שש'' הוא מספר שרירותי שנבחר מסיבות אישיות (התרגלתי לביטוי הזה). חשבתי שתיתן שלוש לכל היותר, זה היה מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ב' - בודאי שיש גורמים המתנגדים לסחר במניות (בדרגותיהם השונות קוראים להם סוציאליסטים, אנרכיסטים, אנטי-גלובליסטים ושאר ירקות) לגבי ד' - הסכמי אוסלו היו מיוסדים על קונספציה (לפיה 1. אש"ף הוא פרטנר לשלום, 2. אש"ף הוא מייצג נאמן של ערביי השטחים, 3. אש"ף יילחם בחמאס "בלי בג"צ ובלי בצלם") לגבי ו' - יותר "פתרון סופי" מאשר "יעד סופי" (לפחות מצד אש"ף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב': מי שמתנגדים לסחר בבורסה אינם משתתפים בסחר בבורסה ולכן אינם נוגעים לעניין. ד': לא הבנת את המונח "קונספציה" כשימושו כאן. כמו כן, מדובר היה בהסכם לא בדיעותיהם של הישראלים בלבד (זה לא נערך במעמד צד אחד). ו': סליחה על ההמתנה, תודה על הדמגוגיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. גם מי שמתנגד לסחר בבורסה משתתף בה בעקיפין דרך קופת הגמל/קרן פנסיה וכו' שלו. במיוחד ראה חובות הקיבוצים שנבעו ממשחק מסוכן בבורסה. ד. אז תסביר. ו. תמיד שמח להעניק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אם משחק, לא מתנגד. אם משחק ואומר שמתנגד – סתם צבוע. מידת הצביעות של הקיבוצים אינה רלוונטית לנו כאן. ד. כשאתה מניח שהייתה קונספציה ישראלית, כאילו לא אמרת דבר: אתה צריך להצביע על קונספציה משותפת לצדדים השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יש כאלו שמשקיעים בבורסה בעקיפין (דרך קרנות וכו') ולא מודעים לכך. הם אינם צבועים אלא תמימים. ד. לא טענתי שהיתה קונספציה משותפת לשני הצדדים. נהפוך הוא. הצד הישראלי היה שבוי בקונספציה, ולעומתו הצד הערבי היה מציאותי ומפוכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לעצם העניין, זה לא משנה. אם הם תמימים ולא יודעים שהם משחקים בבורסה, גם אז לדיעותיהם ביחס למשחק בבורסה אין חשיבות כאן. ד. מ.ש.ל |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |