בתשובה לטלי וישנה, 08/10/04 14:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פיתרון טוב. תודה על ההסבר. ד''א זה נשמע די מסובך, אני לא רוצה לזלזל ביכולות הלוגיסטיות של חברת פייזר, אבל זה נשמע כמו חתיכת הפקה להרים בניגריה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להאמין שהם מצליחים להרים פרוייקטים כאלה. חברת תרופות גדולה כמו פייזר מחזיקה מחלקות שלמות שכל תפקידן הוא לבצע מחקרים קליניים מסוג זה במקומות שונים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך מידע כללי על מה שמתרחש בארץ הן בתחום של ניסויים קליניים והן בתחום האפור של רופאים המייצגים בעצם חברות תרופות אך אינם נוקטים גילוי נאות במגע שלהם עם לקוחותיהם ? אני לא טוענת שזה קיים, אף שזה נשמע ככה, אלא מתעניינת במה שנהוג או מקובל בארץ, וכמובן ענין כללי בפייזר. שמעתי למשל, ואני לא יודעת כמה זה נכון, שבישראל לא אימצו את ההחלטה הבריטית להפסיק שימוש בנוגדי דיכאון בילדים, אם זה נכון וגם אם לא, מעניין אותי לדעת איך מתנהל תהליך קבלת ההחלטות, ומה רמת המעורבות של החברות עצמן בתהליכים, הן באמצעות נציגים בועדות והן במישרין. מה שהפיל את פייזר בניגריה היה העובדה שהם זייפו את האישור מבית החולים לבצע את הניסוי, ומאחר שהזיוף היה די חובבני, הוא התגלה והעיד על כך שלחברה יש מה להסתיר. כמו כן, "רופאים ללא גבולות" העידו בנושא זה, מהשטח. באופן תיאורטי, ואם היה קורה דבר כזה בארץ, האם אפשר לתאר את הדינמיקה הפנימית בבתי החולים, ובין הרופאים כקולגות ? כלומר, האם עניין זה היה מתגלה או שהיו מכסים עליו באיזו בדיקה פנימית ? שוחחתי עם האנשים שהביאו את התיק מניגריה לידיעת הציבור בארצות הברית, והם אמרו חד משמעית שללא שיתוף פעולה מבפנים, לא ניתן היה לחשוף את זה. עוד שאלה שמעניינת אותי, ברמה אנתרופולוגית היא תרבות האתיקה של רופאים-חוקרים המועסקים על ידי חברות אלה, האם יש דיון מקצועי בשאלות של נאמנות הרופא לשבועתו, כלומר לריפוי, או שכאשר הוא עובד עבור חברת תרופות בתחום הפיתוח, ישנה מערכת נורמטיבית אחרת המקובלת אתית בין הרופאים. אני מניחה ששאלתי יותר מידי, אולי יש לינקים לדיונים כאלה. וגם אם לא, נותיר את זה פתוח לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה שאלות, אבל אנסה: כל ניסוי קליני שנערך בארץ חייב לעבור אישור של וועדת הלסינקי. כל חולה המשתתף בניסוי קליני חותם על הסכמה מדעת לגבי הניסוי. בטרם החתימה הוא אמור לקבל מידע מקיף בנוגע לניסוי. כאשר מדובר בניסויים קליניים, רופא בלתי תלוי אמור לוודא את הבנתו של החולה לגבי ההסכמה שעליה הוא חותם בטרם החתימה. רופאים העובדים בקהילה אינם מייצגים חברות תרופות. המחוייבות היחידה שלהם היא כלפי החולה. לרופאי חברת התרופות אין, ואסור שיהיה, כל מגע עם החולים. הבקרים של חברות התרופות עובדים מול הרופאים ובודקים פרמטרים כמו מילוי נכון של ספרי הניסוי. בתוך כל פרוטוקול ניסויי חייבת להיות התייחסות למצב הקליני של החולה. בד"כ הפרוטוקול ינוסח כך שבמקרה של החמרה במצב החולה ניתן יהיה להעביר את החולה לאחד הטיפולים המקובלים הקיימים. בניתוח הנתונים ייספרו אותם חולים שנאלצו לעזוב את המחקר. זה יהיה כמובן אחד הפרמטרים להצלחה או לכישלון של הניסוי. במקרים נדירים, כאשר יש תחושה שחולים רבים מגיבים באופן לא צפוי לניסוי, מפסיקים את הניסוי בטרם הזמן שנקבע, שוברים את הקוד ומגלים מי קיבל מה. איני מדברת על מקרים תיאורטיים אלא על ניסויים קליניים גדולים שהופסקו בגלל תחושה של סיכון משמעותי לחולים. כאשר מתקבלת החלטה בארה"ב או באירופה לגבי הפסקת שימוש בתרופה, בדרך כלל מאמצים את ההחלטה בארץ. ההחלטה תהיה של משרד הבריאות. בדומה לאישור שימוש בתרופה, עשוי להיות פרק זמן מסוים בין ההחלטה בחו"ל עד לקבלת ההחלטה בארץ (בנוגע לאישור שימוש בתרופות גם יבוצע בדרך כלל ניסוי בארץ, על קבוצת אוכלוסיה קטנה יותר, בטרם אישור השימוש בתרופה). לפעמים מפסיקים שימוש בתרופה באופן זמני עד להתבררות העניין. אין לי מידע מפורט בנוגע לתהליך ההחלטה של משרד הבריאות. בנוגע לועדות פנימיות, נגעת בנושא קריטי ביותר לדעתי. בעבר היו נערכות ועדות חקירה פנימיות בבתי החולים בנוגע לאירועים שונים. המטרה היתה להפיק לקחים מאירועים בעייתיים. אלא שלאחר תקדים שבו נעשה שימוש בדיוני ועדה כזו בבית המשפט, הופסק נוהל החקירה הפנימית בבתי החולים. לדעתי, זה חבל מאוד, משום שבמקביל הופסק גם תהליך הפקת הלקחים ונעשה צעד נוסף בכיוון של רפואה מגננתית ולא מטפלת (יום יבוא ואפרסם מאמר בנושא באייל... בל"נ). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |