 |
מקריאת תגובתך משתמע כמובן מאליו שאם חו"ח היה נכרת פתאום מטה לחמך והיית מפוטר ללא אפשרות לשוב ולעסוק בסוג העבודות שבהן התמחית במהלך חייך, הרי שהיית קם כמו כלום והולך לקטוף צברס (כך במקור) או חוזר לנקות בתי מלון בשכר מינימום.
האמנם?
בתאוריה זה תמיד הרבה יותר פשוט, וכשהדברים נכתבים מתוך משרד ממוזג (או מחדר נעים במלון מהוגן) לאחר ארוחת ערב דשנה 1, קל יותר לשכוח כל מיני פרטים. אז אולי אתה באמת נמנה על אותו מיעוט שקורץ מחומר מיוחד, אבל אצל רוב האנשים שעברו מסלול דומה לשלך התאבון בא עם האוכל, וכך הם מוצאים את עצמם, למרות ששפר עליהם חלקם והם כבר נמנים על שני העשירונים העליונים, משלמים ליועצי מס כדי שיעשו בלהטוטיהם ויגדילו את הנטו הנאה גם ככה בעוד אחוז-פה-אחוז-שם. ולמרות כל מה שהם חושבים על עצמם, המצב הנפשי כבר אינו כשהיה בשנות העשרים לחייהם, כי לדברים טובים מתרגלים מהר והפינוק מנוון לאורך זמן, וגם הגוף כבר לא מה שהיה פעם. אולי בגלל זה, נסיגה כפויה ועמוקה מחפירות חייהם (הפרחים לאלתרמן) לפעמים מביאה אנשים אפילו עד כדי מחשבות אובדניות, והם מעדיפים לנצל את מלוא זכאותם לדמי אבטלה ("שילמתי הון עתק לביטוח הלאומי במהלך שנות עבודתי, לא מגיע לי?") לפני שישקלו לקטוף צברס. ואם בכל זאת אדם שנקלע למצב כזה בוחר לקטוף צברס, עליו לקחת בחשבון שהוא עלול להתקע בעבודות כאלה עד הפנסיה 2, מה ששוטף את כל מאמציו וקורבנותיו בעבר לרכישת ההשכלה וההתמחות המקצועית במורד האסלה. בנוסף, כפועל בעבודה המבוססת על התמחות מועטה ויכולת פיסית תובענית, הוא מועד להמצא במצב של נחיתות מתמדת לעומת הקולגות הצעירים והפועלים הזרים, כך שסיכוייו להזרק גם משם לא בהכרח נופלים מסיכוייו להתקדם . דרך אגב, גם בהי-טק זה לא תמיד פשוט להלחם על מקומך כנגד גלי הצעירים המוכשרים .
הכרתי באופן אישי מספר אנשים בגילאים 45-50 שפוטרו מעבודות בהי-טק. הם היו שם במשך שנים, עוד כשהמשכורות היו נמוכות למדי, וצמחו יחד עם הענף עד למשכורות הנאות של שנות הבועה. מדובר בחבר'ה טובים וחרוצים שחונכו לחיות מעמל כפיהם, ושמוסר העבודה שלהם לא בהכרח נופל משלך. משיחותי עמם למדתי שכאשר זה קורה לך באופן אישי, כל התאוריות היפות כמו אלה שדרשת בתגובתך מאיימות לפשוט את הרגל, ואת מקומן תופסת פאניקה פשוטה.
לסיכום: נראה לי כי תיטיב עשות אם תנקוט משנה זהירות בבואך לדון אחרים לפני שהגעת למקומם (ובתקוה שגם לא תגיע). ולא, גם לפני 20 ומשהו שנים, כשבנית את עתידך בזיעת אפיך בעבודות שחורות (בהחלט ראוי להערכה), *לא* היית במקומם.
1 בשביל הספורט, בינך לביני (אם תסכים, כמובן), אני מעז לנחש שארוחת הערב לא היתה דשנה. ולא מפני שאין ידך משגת (שהרי היטב ידוע לנו שהיא כן), אלא מתוך הרגלי תזונה שאימצת במטרה לשמור על עצמך. אני גם מניח שכשניקית בתי מלון (או כשעבדת בקצ"א) לא היו לך בעיות כאלה, ובכל הזדמנות לארוחה דשנה היית מפטם את עצמך בכיף ובלי לדפוק חשבון. האם הניחוש שלי מתקרב לאמת? במידה שכן, האם זה מדליק נורה כלשהי?
2 בעבודות הקרובות לשכר המינימום, אגב, לעיתים קרובות אין בכלל הפרשה לפנסיה. בעיה קטנה בגיל 23, בעיה גדולה מאד בגיל 50.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש