בתשובה לidan, 02/10/04 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע אם בתקופת מלחה"ע ה-2 היה מטען חלול. למיטב ידיעתי לעובדה שקוטר פגז ח"ש קטן יותר בפועל אין חשיבות. הקוטר קטן במכוון, כיון שכך הפגז מתוכנן, והוא עדיין פרופורציונלי לקוטר הקנה1. בכל אופן בקרבות שיריון הכל בסופו של דבר מסתכם בסיכוי חדירה / לטווח / לסוג מטרה. במלחה"ע השנייה לטנקים של כוחות הברית הייתה בעייה רצינית עם הטנקים הגרמנים שרוב הזמן התעלו עליהם. הטיגר-4 אם זיכרוני אינו מטעני היווה עליונות מוחלטת והיה מסוגל לחדור את השיריון של טנקי המערכה העיקריים של כוחות הברית מטווח כפול משלהם. המשמעות של הפרשי הטווחים האלו היא הרסנית. גם הפנצרים לפני זה עשו לכוחות הברית כאב ראש לא קטן. בנסיבות כאלו אני יכול להבין כיוון מחשבה של המרת מיגון וניידות תמורת קוטר קנה שונה, כדי ליצור משהו שכן יכול לחדור את השיריון של הטנק העיקרי של האוייב מטווח שאינו נופל משלו. 1 קוטר הסנפירים חייב להתאים לקוטר הקנה, וצריך להיות פרופורציונלי לקוטר הפגז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני1 תחמושת ה100 מ"מ לא כללה ח"ש2 מינעל (אותו פגז שלאחר היציאה מהקנה משיל את המעטפת ונשאר בקוטר קטן יותר) אלא פגז שנקרא ח"ש נפיץ, והכיל כמות קטנה של חומר נפץ (בקליע) אשר עזר לו לחדור שיריון. בנוסף היה גם פגז חלול, אשר היה החימוש העיקרי נגד טנקים. ___ 1 לא משנות הארבעים, אבל משנות השבעים. 2 ח"ש - חודר שיריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופת מלה"ע II היו לפחות 3 נשקים אנטי טנקיים על בסיס מטען חלול: הבזוקה האמריקאי, הפיאט הבריטי והפנצרפאוסט הגרמני. לשויצרים היה נשק נ"ט מבוסס על מטען חלול עשור לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם היו פגזים של טנקים מבוססי מטען חלול ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |