בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/10/04 10:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי דב, אתייחס לשתי הנחות שהעלית בתגובתך: 1."אני חושב שלארגוני הטרור כן אכפת מחיי האזרחים משום שללא האזרחים האלה אין להם קיום והם שליחי האזרחים האלה." לארגוני הטרור אכן אכפת מחיי האזרחים אבל פגיעה באזרחים פלסטיניים אינה מרתיעה אותם מפעילותם, שכן כל פעילות שלהם מניבה עבורם "רווחים" בכל מקרה: א. אם הם פוגעים בישראלים וצה"ל אינו משיב מלחמה שערה או אינו פוגע בפלסטינים רבים, הם מצטיירים כמי שידם על העליונה, כמי שפעולותיהם מקדמות לניצחון בהמשך הדרך, והדבר מעניק להם תנופה. ב. אם צה"ל פועל בעוצמה ונופלים חללים פלסטינים, בפרט מקרב האזרחים, אזי הזעם הפלסטיני גובר, ועוד אנשים מצטרפים לשורות ארגוני הטרור. בקצרה, מבחינת ארגוני הטרור, כל פעולה שלהם היא win win situation, כפי שאומרים באנגלית. 2. אתה כותב: "אפשר יהיה לצאת משם ואפילו רצוי, אבל לא באמצעות הסכם מטומטם כהסכם אוסלו, אלא הסכם כולל שבו הפלשתינים לא יישארו עם תביעות נוספות." אולי אתה מקווה באמת שאפשר יהיה להגיע להסכם סופי עם הפלסטינים, ולכן אינך יכול לקבל את גישת ההתנתקות של שרון. שכן, ההיגיון המנחה את תוכנית ההתנתקות מבוסס על ההכרה שאי אפשר להגיע להסכם סופי עם הפלסטינים בעתיד הנראה לעין. מהלכים דיפלומטיים ב-4 שנות האנתיפדה הוכיחו זאת. אין להם הנהגה שאפשר להגיע איתה להסכם, וגם אם תקום הנהגה כזו כביכול, הרי שארגוני הטרור ימשיכו להתנגד להסכם סופי, ודי ברור ששום הנהגה פלסטינית לא תנסה לדכא אותם בכוח, הפלסטינים רחוקים מאוד מחשיבה כזו. לא רק הארגונים הקיצוניים מהווים מכשול בדרך להגעה להסכם סופי אלא גם המתנחלים - הפער בין עמדות הפלסטינים בעניין הסדר סופי (שזוכות לגיבוי בינלאומי רחב) ובין עמדות המתנחלים גדול מכדי שאפשר יהיה להגיע להסדר כזה (ואין זה משנה לצורך הנקודה המועלית כאן, מה הסיבות לפער הזה). וזה מוביל שוב להנחה שביסוד תכנית ההתנתקות: אי אפשר יהיה להגיע להסדר סופי עם הפלסטינים בעתיד הנראה לעין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החלק הראשון בדבריך: כשמדברים על "רווחים" הייתי מסווג את ה"רווח" לאיכות או לטיב הרווח, ולכמות. קורבנות הם הפסד, אבל עמים מוכנים להקריב קורבנות כדי להשיג הישגים. את זה לא הפלשתינים המציאו. גם אנו הקרבנו הרבה קורבנות כדי להשיג מדינה יהודית. אבל אני מניח שלו הקמת המדינה הייתה מותנית נניח במאות אלפי קורבנות, ייתכן והיינו מוותרים על כל העניין. כשקיים מנגנון שבו הם עושים מאמצים אדירים מתחמקים ממסוקים וממזלטים ובסופו של תהליך מצליחים לשגר איזה קסאם מסכן, ואצלנו בתגובה מישהו לוחץ על כפתור וגורם שם לעשרות הרוגים ואנו אומרים בפרוש שזו דרכנו ואין אנו מתביישים בה, וכך נמשיך לנהוג גם להבא, איני חושב שהם יראו בכך רווח איזה שהוא. כבר נשפכו מים רבים בויכוח הזה עוד מימי ה"פיל המסומם" ובאמת אין לי מה להוסיף, אני חושב שצריך לסכם את זה בכך שיש חילוקי דעות בינינו בקשר לאופן התנהגותם לנוכח שיטת פעולה כזאת מצדנו. לגבי החלק השני בדבריך: על הסיכוי להסכם עם הפלשתינים: אנשים יחתמו על הסכמים כשיעריכו שזה יהיה כדאי להם. אם ברצוננו בהסכם עלינו לשאוף למצב כזה שבו כדאי יהיה להם לחתום על הסכם. אוסלו היה תהליך משונה שבו הפלשתינים השיגו הישגים ולא התחייבו לשום דבר בקשר לקץ הסכסוך. הדבר הזה נכשל, ולי היה ברור מראש שייכשל, אבל זה לא אומר שלעולם לא ייווצר מצב שבו אפשר יהיה לחתום על הסכם ששני הצדדים יעריכו שהוא טוב להם. ההתייחסות לתכנית ההתנתקות של שרון מצד הציבור מפתיעה אותי כל הזמן, ואני לא יכול להתרגל לה. הרי אפילו ברק מי שהמציא את ההתנתקות לא התכוון למין תהליך חד צדדי מסוג זה וביקר קשות את תכנית ההתנתקות של שרון. ומה קרה בעצם ? שרון שהוא אדם שחף מכל אידיאולוגיה וכל מה שמעניין אותו זה שהוא יהיה המוביל לא חשוב לאן, ושרוצה לקבל לעת זקנתו לגיטימציה מהשמאל שכל הזמן חירף וגידף אותו קלט את הקריאה "אין לך תכנית". ואז הוא הלך לאנשי הלשכה שלו ואמר להם: "הבו לי תכנית". ושם יושבים אנשים כמו ויסגלס שרקע הקשר ביניהם הוא קשר שבין פרקליט ולקוחו, ועבודה משפטית על חילוץ שרון מכל מיני צרות משפטיות שדבקו בו, ולא ידוע לי על שום רקע פוליטי קודם שלו. ייתכן שהוא בכלל היה נוהג להצביע למפלגות שמאל לפני שנעשה מנהל לשכת ראש הממשלה. ולאנשים כאלה נתנו להכריע בשאלה פוליטית מובהקת, והם בנו לשרון "תכנית" שאותה הוא דוחף בכל כוחו הבולדוזרי. הדבר הכי משונה קרה לאחר שהתכנית הזאת הוצגה בפני הציבור. אנשים שמעולם לא חשבו שנסיגה חד צדדית היא דבר שבכלל עולה על הדעת, ולו הובאה בידי מצנע או בילין הוא מעיפים אותה לכל הרוחות, פתאום חושבים שזה מה שצריך לעשות, רק בגלל שראש הממשלה הציג דבר כזה. מזכיר קצת את "בגדי המלך החדשים". למה צריך לעשות "התנתקות" ? איזה יתרון מקבלים מכך ? הרי מעזה כבר התנתקנו ואנשי שדרות חשים זאת על בשרם וימשיכו לחוש בכך עד שנחזור ונשתלט על העיר כולה. אכן ישנו אזור התיישבותי בגוש קטיף (שלדעתי הוא מרכיב חשוב בהגנת שדרות), צריך להשקיע בהגנה עליו, אבל אם תקיף אותו בגדר מערכת דומה למה שיש בגבול הרצועה ההשקעה בהגנה עליו תהיה בדיוק דומה להשקעה על יישובי הספר. למה נטפלו דווקא לגוש ההתיישבות הזה ? איך זה שכל היתרונות הביטחוניים של הגוש הזה שעליהם שמענו בזמנו גם מאנשי העבודה רבין ואחרים שטפחו אותו פתאום נמסו, ומה שנותר הוא רק הצורך לעקור אותו ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |