בתשובה לאלון עמית, 19/09/04 19:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרשת הפיסיקאי המפברק היתה סנוקרת רצינית, הבחור כבר היה על הכוונת של ועדת הנובל: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן, אם הוא לא היה כזה רשלן בזיוף שלו (לתת את אותו הגרף בדיוק למאמרים שונים, עם משמעויות שונות), מי יודע מתי זה היה נחשף. גם בביולוגיה נמצאו גם זייפנים. זה כל כך קל לעשות וכ"כ קשה לגלות (אם לא מזייפים כמו חובבנים). בקורס לאתיקה במדע שעשיתי,שהיה גרוע מאד לצערי הרב, אחת מנקודות האור היחידות היה הסיפור הזה. הופיע לפנינו דוקטורנט שכל המחקר שלו התבסס על הממצאים של Schön, וכך הכל גם ירד לטמיון עם הודע התרמית. סיפור אנושי שמראה את הנזקים המיידים של התרמית לעשרות חוקרים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לאפשר לדוקטורנטים לקבל תואר דוקטור גם על עבודת חיזוק/הפרכה של תיאוריות חשובות (או להכיר בזה לטעמים פרקטיים אחרים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקטורט צריך להביא איזה חידוש (להבדיל מתואר שני בו מותר לסיים ב"וואלה.. ניסיתי - לא עבד" . זה יכול להיות חידושון, אבל משהו צריך להיות שם. הפרכה היא בהחלט חידוש, אפילו חידוש מסעיר, הלא כל מדען חולם לנסר את הענף עליו ישוב הוא ועמיתיו (חשוב איזו סערה תתחולל אם יתגלה שאינשטיין טעה). חיזוק גם עובד, אבל מכיוון שונה, לא רק לחזור *בדיוק* על עבודה אחרת ולקבל *בדיוק* אותם התוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה. הפרדוקס הוא, שמי שמזייף תוצאות חשובות, סביר שיתגלה, כי עשרות מדענים אחרים ירצו לחזור על הניסוי, ואילו מי שמזייף תוצאות משעממות, אמנם יוכל להסתיר לאורך זמן את התוצאות, אבל מצד שני, לא יזכה לקידום כי הוא עוסק בתחום לא מעניין. אם כבר לזייף- זייף נכון. שמעתי פעם שמנדל זייף קצת את תוצאות האפונים שלו, אבל בזכות האינטואיציה שלו, הוא זייף ''נכון''. רציתי פעם לעורר דיון כזה באייל, תחת הידיעה של העיתונאי הפברקן, אבל איתרע מזלי שהגבתי ישירות לתגובה של שמעון גלבץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 190259. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמא למעגליות של הידע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, זה לא פשוט כמו שאפשר להניח, לאמת ניסוי, ואם זה לא מתאמת, לא ברור אם האשם בניסוי המקורי או החוזר. בייחוד הדבר נכון כאשר יוקרת הזייפן היא גדולה ואז החוקר המאמת מרגיש קטן ולא מוצלח לעומתו ולא מאמין בתוצאותיו שלו.. חוץ מזה, מנדל אולי פיברק קצת, ווטסון וקריק כנראה גנבו מרוזלין פרנקלין, וגם לכסנדר גראם בל לקח את המצאתו של איטלקי חסר כל ששמו לא זכור לי. במשחק הזה, למרבה חוסר הספורטיביות והצער, זוכרים את מי שניצח, לא את מי ששיחק יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולכן יטרחו לאמת בעיקר תוצאות שעשויות להיות להם השלכות חשובות. בקשר לפסקה השניה, אני רוצה להבחין בין מי שגנב תוצאות שבבסיסן נכונות (שזה לא אתי כלפי הקוליגות מהם הוא גנב) לבין מי שפיברק תוצאות ממוחו (שזה לא אתי כלפי *כל* העוסקים במחקר הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פיברוקים, גבול חלקלק וחמקמק עובר בין הלגיטימי להונאתי, הידעת שזה נחשב מקובל לחלוטין לערוך באופן גראפי תמונות למאמרים ביולוגיים (של ג'לים אקריל-אמיד ואגרוז), כדי לנקות "לכלוכים" ולייפות את התמונה? 1 הזדעזתי לגלות זאת, אולם הסבירו לי שזה מקובל והיושרה המדעית של כל מדען צריכה להכריע מתי זה לכלוך שיש להעלים ומתי זה שינוי המידע. שתבין, פס במקום כזה או אחר עשוי לפרש באופן אחר לחלוטין את הג'ל כולו! אפילו אם המדען מנקה "לכלוך" בתום לב, הוא עשוי לעשות זאת מבורות, ולו מדען אחר היה מביט בממצאים המקוריים הוא היה מבין שאלו אינם הפרעות זניחות. לדעתי יש בכך משום נורמה פסולה הגוזלת את הזכות של הקהילה המדעית לבקר את התוצאות כמות שהם. 1 כמו בסרט "סילקווד" עם מריל סטריפ שתופסת טכנאים בכור גרעיני אזרחי משנים תמונות של הליבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב פעם מתחילים עם אקריל אמיד? בימי ה"קומדי סטור" בטלוויזיה, ושיגעון ה"יש לי-יש לי- יש לי" הביולוגים המקורבים עלי נהנו מהדליחות הבאה: פולי אקריל מתכלה? לא ! פולי אקריל עמיד ! לא ידעתי שעושים רטוש לצילומי הג'לים. באמת לא בסדר. לפחות צריך לציין את זה במאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד תודה שחסכו ממך את: אלי בטור? לא! אלי מקביל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בסין קליטה בסלולרי? בטח! ז'יאן זמין! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולן במקביל? לא! אולן בטור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |