 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנהיגי ישראל כנראה ממשיכים לשאוף לשלוט בשטחים - כלכלית או פוליטית, דהיינו דרשו וידרשו בכל מו''מ עתידי להטיל מגבלות על הרש''פ, החל מפרוז וכלה בשימוש במים. הציבור הערבי, מצדו, אלרגי לכל רטוריקה קולוניאליסטית ויסרב לכל פתרון שהוא פחות ממדינה מלאה ללא סייגים. בוודאי שלא יסכימו שפלסטין תהיה מדינת-חסות ישראלית. בהעדר אפשרות לפשרה, מלחמה כוללת עלולה להיות בלתי נמנעת ועדיף שישראל תבחר את העיתוי ולא הצד השני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענת ש''מלחמה כוללת עלולה להיות בלתי-נמנעת'', ואני טוען שאפריורית כל מלחמה כוללת לעולם איננה בלתי-נמנעת. המצב שתיארת, בהנחה שהוא נכון, לא צפוי להשתנות לאחר מלחמה בהיקף כזה או אחר. שני הצדדים ימשיכו להחזיק בעמדותיהם גם בזמן שיקברו את אלפי או עשרות-אלפי החללים של המלחמה הבאה. יותר מזה, מכיוון שלאחר המלחמה יכריעו את המערכה רק אלה שישרדו, ומכיוון שכידוע כולנו חונכנו על כך ש''מה שלא הורג - מחשל'', צפויים שני הצדדים רק להתבצר בעמדותיהם אפילו יותר מבעבר. כשמדובר במצב סבוך באמת, וזה מה שיש לנו כאן בלי שום ספק, מה שלא הולך בכוח לא ילך גם אם יפעילו עליו עוד יותר כוח. מכיוון שמלחמה כוללת היא בבחינת ''עוד מאותו דבר'' (עוד טרור נגד אזרחים, עוד הרוגים, עוד ועוד ועוד אלימות הדדית), היא לא צפויה לדעתי לגרום לשבירת הקונספציה אצל אף אחד מהצדדים. אגב, אני לא הצבעתי בסקר זה שכן אין בו אף אופציה המתארת את השקפת עולמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה ידועה וכאובה עם סקרי "האייל". האם יש לך הצעה ל"אופציה" (תשובה של שורה) שהיית מצביע עבורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעבור קודם כל על האופציות הקיימות: "המשך ההבלגה", כאשר זה אינו מלווה בשום צעד מדיני, איננו צעד אקטיבי ולכן אין לו בכלל מה לחפש ברשימת תגובות אפשריות של ישראל. "תקיפת מטרות בטחוניות" היא מנטרה שכבר מיצתה את עצמה לדעתי (בניגוד למנטרה החדשה "מלחמה"). ברור שזה לא עוזר, ברור שזה מזיק, ברור שזה מעלה את המוטיבציה לביצוע הפיגוע הבא, ואם כל זה ברור, אז ברור גם שפגיעה בתשתיות תהיה אפילו יותר גרועה לישראל. על פגיעה באזרחים בזמן שמנסים לפגוע במבוקש כלשהו אפשר עוד איך-שהוא לנסות להתנצל ולהסביר שחלה תקלה, אבל פגיעה בתשתיות היא כבר פשע מלחמה פר-אקסלנס (אלא אם הוא נעשה ע"י ארה"ב) שיגרום לישראל להערכתי רק נזק ולא יביא שום תועלת שהיא. לגבי אופציית המלחמה הכוללת, כשכולם צועקים ביחד "יאללה מלחמה" אולי נוצר קתרזיס שמחמם לאנשים מסוימים את הלב אבל מה אני יכול כבר להוסיף לאחר שג'ורג' אורוול ניתח כל כך בכישרון את הטענה שמלחמה היא שלום. לדעתי מלחמה כוללת היא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכל מדינה שהיא, ושום פיגוע, קשה ככל שיהיה, לא צריך לגרום לממשלת ישראל ליזום אחת כזאת בעצמה. לדעתי אף לא אחת מהאפשרויות בסקר הינה צעד שמסוגל למנוע פיגועים, וזאת לא באשמת הסקר אלא מכיוון שנגד טרור אין פתרון שאפשר לכתוב בשורה אחת. הפתרון ארוך הטווח שאני מדמיין מתחיל בפינוי חד-צדדי של חלק מההתנחלויות במטרה להתוות קו-גבול קצר ככל האפשר ובר הגנה בין שתי המדינות, אבל זה כאמור רק צעד ראשון וגם אליו לא ניתן להתייחס כאל צעד שבפני עצמו יביא פתרון של ממש לבעיית הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה כוללת, אם תתרחש, לא תהיה בין ישראל לרש''פ אלא בין ישראל למדינות ערב. רק נסה לדמיין מה יקרה אם מאות אלפי פליטים פלסטיניים יברחו או יוברחו לירדן במהלך הקרבות. אחרי שיתפזר העשן אולי יתברר שנשארו הרבה פחות ערבים בין הים לירדן, ובל נשכח שאחד מתחביביו של ראש הממשלה בשעות הפנאי הוא מה שכונה פעם ''הנדסת-עמים'' . האלטרנטיבה הלא סבירה, הכוללת גם את אופציית ההפרדה החד-צדדית היא לתת לפלסטין חופש, לפחות למראית עין, בשימוש במשאביה האנושיים והטבעיים לפי גחמותיה - דהיינו הקמת צבא מפואר, זיהום הסביבה לצרכי פיתוח תעשייתי, שאיבת מים בלתי מבוקרת, וכו'. תמהני אם מנהיגי ישראל מסוגלים לעכל אפשרות כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שמלחמה כוללת תכלול את מדינות ערב, ולדעתי "אחרי שיתפזר העשן" יתברר שנשארו גם הרבה פחות יהודים בין הים לירדן, לא רק פחות ערבים. חלק גדול מהיהודים יעזוב את הארץ מרצונו בסיטואציה כזאת ואלה שיישארו ולא ימותו במלחמה יהיו קומץ ציונים חדורי מוטיבציה ורוב אומלל שפשוט אין לו את היכולת להגר לשום מקום. *זו*, מבחינתי, המשמעות של הביטוי הכה-פופולרי "מלחמה כוללת". מול תסריט כזה קשה ואפילו מגוחך במידה מסוימת להעמיד טענות פסיכולוגיסטיות כמו "מנהיגי ישראל אינם מסוגלים לעכל אפשרות כזו" (של חיים לצד מדינה פלסטינית). מי שלא יתחיל לעכל את זה כבר עכשיו, יהיה לו הרבה זמן לעכל את זה כשיחפש במדינת העולם השלישי שהיתה פעם ישראל לאן נעלמו כל האזרחים שנהגו לשלם מסים ולשרת במילואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי לרגע שהתסריט שהצגתי אופטימי. דעתי היא שלמנהיגי ישראל הנוכחיים יש תסביך עליונות מול הפלסטינים ועמדה פטרונית זו אינה עומדת להשתנות. כיון שהפלסטינים לא יהיו מוכנים שנכתיב להם תנאים לקבלת עצמאות, סביר שהנהגתם בהווה ובעתיד תדחה כל פשרה מלבד התקפלות ישראלית ולכן תחול לבסוף הדרדרות למלחמה כוללת. אם אתה טוען שזו ניתנת למניעה, כלומר שתתכן פשרה ללא שפיכות דמים, אולי תצביע על כוחות בחברה הישראלית שפעולתם מעידה על הבנה נכונה של דרך החשיבה בצד השני. אני לא מתרשם שיש כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שאפשר למנוע שפיכות דמים במאה אחוז, אלא שלא יתכן מצב בו מלחמה כוללת היא האופציה היחידה. אני מוצא בדברים שלך גישה בינארית-משהו (או מלחמה או שלום ושום דבר באמצע) וכידוע המציאות לא פועלת ככה. רק לפני עשר שנים ישראלי שהיה מדבר עם נציג אש"ף, לא חשוב על מה, היה נשלח לכלא, ופלסטינאי שהיה מדבר עם ישראלי היה מוקע כבוגד. האינתיפאדה הראשונה גרמה אפילו ליצחק שמיר ובמיוחד ליצחק רבין, שני דינוזאורים שקשה היה להאמין שאפשר להזיז אצלם משהו בקיבעון המחשבתי, להשתנות. עד כמה שזה פרדוקסלי במבט ראשון, גם פיגועים קשים במיוחד נוסח זה שהיה בערב שבת משרתים בסופו של דבר את האינטרס ההדדי של הגעה להסכם כלשהו, כי הם מלמדים את שני הצדדים "דרך הרגליים" שהגישה הפטרונית והמזלזלת מחד ועמדת הכל-או-לא-כלום מאידך מובילות למבוי סתום. את סימני השינוי אפשר לראות למשל אצל ראש הממשלה שלנו שרק לפני כמה חודשים נאם בכל הזדמנות נגד מדיניות ההבלגה ועכשיו הוא פתאום האדבוקט מספר אחד במדינה למען הבלגה ואיפוק. אמירתו במסיבת העיתונאים אתמול בערב, לפיה האיפוק הוא ביטוי של כוח, היא צעד בכיוון הנכון וכן ירבו כמותו. האלטרנטיבה, אם כן, למלחמה כוללת, היא בליעת רוק הדדית והתפשרות *חלקית* משני הצדדים שתאפשר בשלב כלשהו בניית הסכם מסגרת שמטרתו להחזיר נורמליזציה לאזור. אסור להתבלבל מצעדים טקטיים שמציגים תהליך הפוך של הקצנה, כי לפי דעתי הם בסופו של דבר רק אמצעים לשיפור עמדות במשא ומתן עתידי כלשהו שמטרתו האולטימטיבית היא מניעת מלחמה כוללת שעלולה לחסל את שתי הישויות, הישראלית והפלסטינאית, גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, אתה טוען שיש התפכחות הדרגתית בשני הצדדים לכיוון של התפשרות ומוצא בזה סיבה לאופטימיות. הלוואי ויכולתי להסכים איתך. הן ישראל והן האמריקאים מפגינים כלפי הפלסטינים גישה פטרונית המנסה להכתיב להם מהלכים - מנטליות שברק היה אולי הנציג המובהק ביותר שלה. ולא מדובר רק בהתייחסות מזלזלת באופן אישי כלפי מישהו, אלא ברצון להכתיב מראש את חוקיה של המדינה הפלסטינית על ידי מדינות זרות. זו הבעיה שעליה ניסיתי להצביע ושלא הבחנתי בסימנים (זולת ההפרדה החד-צדדית) לשינוי גישה כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, גישה פטרונית היא בהחלט מוצדקת במקרה זה - מדובר בשתי מדינות לעומת עם חסר מדינה, אשר נמצא בשטח שנתון לאחריותה של אחת מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון אחד, אשר עלה בדעתי, וסביר להניח שאיננו מקורי, הוא הפיכת הרשות הפלסטינית כולה ל-"שטח B" אחד גדול. (אם אני צודק במינוח) כוונתי היא, כי בגלל חוסר היכולת המופגן של מר ערפאת להשתית שליטה בטחונית אפקטיבית ברש"פ (בין אם בכוונה ובין אם בלית ברירה), עלינו לחזור ולשלוט בטחונית בכל שטחי הרשות הפלסטינית, תוך כדי קיום של אוטונומיה אזרחית שם, סיוע אקטיבי, כלכלי ופיזי, לאוכלוסיה הנחשלת שם, דהיינו, שיפוץ ושיקום מחנות הפליטים וכדומה, עם אפשרות לעצמאות בטחונית, כאשר כזו תיראה ראויה. אני תוהה אם מישהו בכלל יכול לעכל כזו תוכנית, או אם יהיה צורך לדחפה לגרונם של רבים על מנת שתעבוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |