 |
אני לא טוען שאפשר למנוע שפיכות דמים במאה אחוז, אלא שלא יתכן מצב בו מלחמה כוללת היא האופציה היחידה. אני מוצא בדברים שלך גישה בינארית-משהו (או מלחמה או שלום ושום דבר באמצע) וכידוע המציאות לא פועלת ככה.
רק לפני עשר שנים ישראלי שהיה מדבר עם נציג אש"ף, לא חשוב על מה, היה נשלח לכלא, ופלסטינאי שהיה מדבר עם ישראלי היה מוקע כבוגד. האינתיפאדה הראשונה גרמה אפילו ליצחק שמיר ובמיוחד ליצחק רבין, שני דינוזאורים שקשה היה להאמין שאפשר להזיז אצלם משהו בקיבעון המחשבתי, להשתנות. עד כמה שזה פרדוקסלי במבט ראשון, גם פיגועים קשים במיוחד נוסח זה שהיה בערב שבת משרתים בסופו של דבר את האינטרס ההדדי של הגעה להסכם כלשהו, כי הם מלמדים את שני הצדדים "דרך הרגליים" שהגישה הפטרונית והמזלזלת מחד ועמדת הכל-או-לא-כלום מאידך מובילות למבוי סתום. את סימני השינוי אפשר לראות למשל אצל ראש הממשלה שלנו שרק לפני כמה חודשים נאם בכל הזדמנות נגד מדיניות ההבלגה ועכשיו הוא פתאום האדבוקט מספר אחד במדינה למען הבלגה ואיפוק. אמירתו במסיבת העיתונאים אתמול בערב, לפיה האיפוק הוא ביטוי של כוח, היא צעד בכיוון הנכון וכן ירבו כמותו.
האלטרנטיבה, אם כן, למלחמה כוללת, היא בליעת רוק הדדית והתפשרות *חלקית* משני הצדדים שתאפשר בשלב כלשהו בניית הסכם מסגרת שמטרתו להחזיר נורמליזציה לאזור. אסור להתבלבל מצעדים טקטיים שמציגים תהליך הפוך של הקצנה, כי לפי דעתי הם בסופו של דבר רק אמצעים לשיפור עמדות במשא ומתן עתידי כלשהו שמטרתו האולטימטיבית היא מניעת מלחמה כוללת שעלולה לחסל את שתי הישויות, הישראלית והפלסטינאית, גם יחד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש