|
||||
|
||||
יפה דרשת. אך מכיוון שאיבר B במשוואה שציינת ("תמיכה תקציבית") הוא באחריות הממשלה, ומכיוון שהממשלה הנוכחית קיצצה באופן דרסטי בתמיכה התקציבית, הרי שהממשלה אחראית לאי תשלום השכר לעובדים. ולראיה, השכר לא משולם בעיריות ובמועצות שבהן אחוזי האבטלה גבוהים מהממוצע ושאר נתמכי סעד. במילים אחרות, זה "קצת" מטעה לומר שהתקציב ידוע מראש, אחרי סדרת קיצוצים אכזרית שעברה על אותן רשויות. זה כמו לבעוט במישהו ללא הפסק ולטעון שזו בעיה שלו, מכיוון שהוא ידע מראש שיבעטו בו. |
|
||||
|
||||
אתה שוכח את הצד השני של המשואה, כלומר ההוצאות. על ראשי הרשויות היה להכין תקציב מאוזן. העובדה שמענקי האיזון (אשר על פי שמם הם מענקים!) יקוצצו, היתה ידועה מספיק זמן מראש כדי לתכנן את התקציב בהתאם. במצב כזה עומדות בפני ראש הרשות 2 ברירות: או לקצץ ולהתייעל, או לא לשלם שכר לעובדים ולהטיל את האשמה על הממשלה. המטפורה שנתת אינה מייצגת את המצב לאשורו. הדבר דומה לבן תשחורת המקבל דמי כיס קבועים כל שבוע. בשלב מסויים הוריו מחליטים לקצץ את דמי הכיס באופן דרסטי. אותו נער יכול להפחית הוצאות (בילויים, בגדים וכו') או להסתמך על כך ש"אבא יכסה את המינוס בבנק". לפי ההגיון שלך, מכיוון שאבא קיצץ באופן דרסטי את דמי הכיס, הרי שאבא אחראי לאוברדראפט. בדבר אחד אני מסכים עימך - אין צורך בכפילות התפקידים בין הביטוח הלאומי לשירות הסעד של הרשויות המקומיות. הטיפול (הכספי) בנתמכים צריך להיות באחריות הביטוח הלאומי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |