 |
|
 |
||
|
||||
 |
עלינו לזכור שאותם ילדים שלומדים בבי"ס יצטרכו בעתיד לבחור, ואולי אף להיבחר. עליהם לדעת דברים אשר עשויים להיות משמעותיים כאשר הם בוחרים (או, אם נבחרו, כאשר הם פועלים). כמה דוגמאות מחומר הלימוד יכולות להראות באופן אנאלוגי מהי מדיניות כושלת, הן ברמת הדיפלומטיה והן ברמת הכח. הנה רק שתיים שהן דוגמאות מהותיות מפורסמות מאוד - 'מדיניות הפיוס' של צ'מברליין, וההתערבות הצבאית של ארה"ב בויטנאם. כמובן שגם נושאים אחרים בהיסטוריה ראויים להילמד, ובכל זאת - האדם שמחר יצטרך לבחור נציג לכנסת יצטרך לחשוב אם אותו נציג לא עושה את אותן טעויות שעשו אימפריות גדולות בעבר. וכמובן, האימרה המפורסמת: "מי שאינו לומד את טעויות ההיסטוריה, סופו לחזור עליהן" (אולי זה מנוסח קצת אחרת, אני לא בטוח). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גישתך מייצגת את הרציונל הסמוי של חלק מהמצדדים בגישות שהובאו במאמר (גישה תועלתנית ללימוד ההיסטוריה. במילים אחרות מלמדים היסטוריה כדי להשיג מטרות חיצוניות לה) וחלק מן התגובות. להבנתי הרציונל הזה הוא בברור לא נכון ואף מזיק. בסתירה לאמרה של סנטהיאנה שהבאת ישנן אימרות שהן לא פחות תקפות כמו ההיסטוריה לעולם אינה חוזרת על עצמה באותו צורה בדיוק, הדבר היחיד שלומדים מן ההיסטוריה הוא שאי אפשר ללמוד ממנה ומה שנאמר על הבורבונים שהם לעולם לא שכחו דבר ולא למדו שום דבר חדש. השאלה מה לומדים מן ההיסטוריה היא שאלה קשה, לעתים חסרת תשובה כמעט תמיד לא מועילה ובכלל נראה שמרבים לעסוק בה יותר מדי. (עד היום יש ויכוח על הפיוס הצ'מברליני ולגבי וייטנאם מי יכול להגיד אם ארה"ב התערבה שם יותר מדי או פחות מדי או אם בכלל ההתערבות היתה כשלון בחשבון הסופי?). אולי חלק מטעויות המדינאים שלנו נובעות מכך שהם שוכחים שישראל אינה האימפריה הרומית ואף לא רוסיה או גרמניה? מדוע אי אפשר ללמוד ההיסטוריה לשם עצם הלימוד, כפי שלומדים (אם לומדים) ספרות ציור ,מוסיקה ותנ"ך? אם יש מטרה ללימוד ההיסטוריה שאפשר להסכים עליה, היא למנוע בורות. אולי לימוד יותר עובדות ותאוריות גם אם ע"ח פרשנויות ו"לקחים" היה מונע מהחברה הצעירים שנשפטו על סרובם להתגייס את הבלבול המביך שלהם בין פציפיסטים לסרבני מצפון. הערה לגבי נקודה שעלתה מספר פעמים: האם לומדים בשיעורי ההיסטוריה על אישים של תרבות דת ופילוסופיה (בודהה, ישו, דיוגנס וולטר). נדמה לי לפי סך התשובות שהמציאות לא השתנתה מאז ימי נעורי. לומדים מעט מאד, אבל הנקודה היא ששיעורי ההיסטוריה הם לרוב המקום היחיד בו הם נזכרים (האם שיעורי פילוסופיה אנתרופולוגיה או סוציולוגיה מקובלים היום יותר מבעבר?). גם ההפרדה בין אישי תרבות לאישים פוליטיים-כוחניים היא קצת מלאכותית (איך מקטלגים את ג'פרסון? האם רוסו ווולטיר (תורתם) היו נטולי השפעה פוליטית?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, איני חושב שהיא פוסלת את הדיון בדבר לימוד היסטורי תועלתני לחלוטין. ההיסטוריה אינה מדע נטורליסטי ותו לא. יש בה מן ההומניזם שיש למדעים אחרים, גם אם לא ברמה של לקחים מוחלטים הנכונים לכל עת וכל זמן. ההיסטוריה מאפשרת לנו להציץ אל אירועים בהם היו משתנים מסוימים, ולבחון את השפעותיהן של מגמות - ועל ידי כך לנסות לבחור אילו משתנים ואילו מגמות אנו נרצה להוביל בחיינו. נכון - ההיסטוריה אינה מאפשרת לנו לבצע או ניסויים וגם לא לבחון באופן מוחלט עד מה שנעשה עד עתה. ועם זאת, היא מאפשרת פרספקטיבה נוספת מזו שיש היום. ולכן, יש ללמוד את ההיסטוריה: מה שמנקודת המבט הקטנה של יחידים או הגופים לא ניתן היה לראות אז, ניתן לראות היום. מה שמאפשר לנו באופן מתמיד לבחון מחדש את הדרך בה אנו בוחנים דברים כרגע. ועם זאת, אני מסכים איתך - אכן ההיסטוריה מלמדת אותנו בעיקר על אי היכולת להסיק ממנה כללים או צוים קטגוריים של ממש. היא רק כלי עזר שניתן לעמת אותו מול הפרספקטיבה של היום. "רק כלי עזר", אבל אולי השפוי ביותר הישנו לעומת מדעי האנוש האפריוריים שמהם פופר כה מפחד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |