בתשובה ליונתן נבו, 19/09/04 2:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא בכוח יציבות המושגת על ידי הגשמת החברה הטובה והחיים הטובים והתממשות רוח האדם, מה שלא תהיה, אלא באמצעות הדברת רוח האדם (וביטול החתירה לחברה אופטימאלית עקב כך), החיים הרעים, והשגת יציבות באמצעות המגף המפורר כל יושרה החותרת לשינוי. התשובה האולטימטיבית לה.ג. וולס. כך, לא התכנסות ההיסטוריה כלפי המצב המשוכלל ביותר והתבטלות ההיסטוריה לאחר ההגעה אליו, אלא ביטול ההכרה החותרת לשיכלול באמצעות פירור ההכרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל 1984 היא חברה אשר נמצאת בקריסה. הרי המחסור בייצור שנמצא בכל פינה בספר בשלב מסוים מוביל להתפוררות כל מרקם החיים, ומכאן - גם להתפוררות כוחו של המגף. חשוב לרגע על הדוגמה האורווליינית ביותר ממה שאנו מכירים מהמציאות (לדעתי, צפון קוריאה). אם לא הייתה תכנית סיוע לרעבים מצד האו"ם, המשטר ההוא היה קורס פשוט ממוות המוני, ומחסור באנשים למלא את התפקידים שהוא צריך. על כן, 1984 אינה קץ ההיסטוריה, אלא פשוט מצב רודנות קיצוני מאוד, אשר נפילתו תיקח יותר זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מאוד רומנטי. ווינסטון כבר אמר את זה (לפני שהוא ראה במראה מה נשאר מאותה "רוח אנושית"): 'I don't know – I don't care. Somehow you will fail. Something will defeat you. Life will defeat you.'
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |