247527
יונתן נבו יום א', 19/9/2004, 2:49
מאמר מעניין ומשמעותי, וגם לאלה שכבר קראו את פופר או עליו. הסגנון, אגב, גם קצת מזכיר אותו. טענות קצרות אשר נסמכות בדוגמאות רבות, ופולמוסנות תקיפה.

ובכל זאת, הנה הגנה אחת להיסטוריציזם, אשר איני שוכנעתי שפופר שיסע בכזו קלות. ההיסטוריציזם, מלבד כיוון מחשבה פוליטי, מחפש בכל זאת איזו חברה היא זו אשר תעניק לו תכלית, תגשים את מהותו, תרצה את אלוהים או אולי באיזה שם כולל - תאפשר לו לחיות חיים טובים.

לשם כך חוקר ההיסטוריציסט את האדם ואת התנהגותו בחברה ומנסה להגיע לכלל תשובה מסוימת בדבר שאלת "החברה הטובה", או החברה אשר מאפשרת לאדם לחיות חיים טובים. חברה כזו כמובן שלא תהיה בעייתית, שכן המבנה שלה מלכתחילה נועד להיות המבנה האידאי. מלכות השם, האחווה הקומוניסטית, העולם הגלובאלי - You name it. כאשר מגיע ההוגה למסקנה מהי החברה הטובה, הוא גם יכול להניח את יציבותה ומכאן, כמובן, את היותה קץ ההיסטוריה, אחרית הימים, וכו'. מדוע החברה הטובה היא גם החברה האחרונה? אולי אפשר לתת את הדוגמה של 'עולם חדש ומופלא', גם אם איננו אוהבים אותה. חברה טובה, המאפשרת חיים טובים, מתוך עצמה כוללת את התנאים אשר הופכים אותה לחברה אשר תשרוד לתמיד.

כל זה טוב ויפה, עד שאנו חוזרים לרגעי ההווה ומגלים שהחברה כיום אינה כזו. כאן לפופר יש טיעון מאוד מאוד חזק כלפי ההיסטוריציסטים, ובייחוד כלפי היגל, היינה וממשיכיהם. מהיכן אתם גוזרים, ישאל, את חץ ההיסטוריה המוביל לכיוון החברה האידאית?
ותשובתם תהיה - התבונה האנושית, ועל כך הם יוסיפו מדוע "החברה הטובה" היא זו המשרתת את האדם באופן המיטבי.

אני תמה מהיכן יגזרו כי בני האדם יבחרו בדווקא בפרשנותם למושג "החברה הטובה", ולא בפרשנות אחרת, והאם אין אפשרות מכך שבאמצעות "ניסוי סוציולוגי" כדוגמת גרמניה הנאצית יפרשו אחרת את המושג.

עם זאת, הייתי ממתן את הביקורת של פופר כלפי אפלטון, היגל ומרקס. את רעיון רוח ההיסטוריה המתפתחת (אשר היגל אף מייחס ל אלוהות) ניתן לזנוח מבלי לוותר את כל ההצעות של היסטוריציסטים לחברה הטובה.
גם 1984 של אורוול היא קץ ההיסטוריה 247548
מיכאל שרון • בתשובה ליונתן נבו יום א', 19/9/2004, 9:47
לא בכוח יציבות המושגת על ידי הגשמת החברה הטובה והחיים הטובים והתממשות רוח האדם, מה שלא תהיה, אלא באמצעות הדברת רוח האדם (וביטול החתירה לחברה אופטימאלית עקב כך), החיים הרעים, והשגת יציבות באמצעות המגף המפורר כל יושרה החותרת לשינוי. התשובה האולטימטיבית לה.ג. וולס.

כך, לא התכנסות ההיסטוריה כלפי המצב המשוכלל ביותר והתבטלות ההיסטוריה לאחר ההגעה אליו, אלא ביטול ההכרה החותרת לשיכלול באמצעות פירור ההכרה.
גם 1984 של אורוול היא קץ ההיסטוריה 247626
יונתן נבו • בתשובה למיכאל שרון יום א', 19/9/2004, 18:32
אבל 1984 היא חברה אשר נמצאת בקריסה. הרי המחסור בייצור שנמצא בכל פינה בספר בשלב מסוים מוביל להתפוררות כל מרקם החיים, ומכאן - גם להתפוררות כוחו של המגף. חשוב לרגע על הדוגמה האורווליינית ביותר ממה שאנו מכירים מהמציאות (לדעתי, צפון קוריאה). אם לא הייתה תכנית סיוע לרעבים מצד האו"ם, המשטר ההוא היה קורס פשוט ממוות המוני, ומחסור באנשים למלא את התפקידים שהוא צריך.

על כן, 1984 אינה קץ ההיסטוריה, אלא פשוט מצב רודנות קיצוני מאוד, אשר נפילתו תיקח יותר זמן.
גם 1984 של אורוול היא קץ ההיסטוריה 247635
אביב י. • בתשובה ליונתן נבו יום א', 19/9/2004, 19:18
נשמע מאוד רומנטי.

ווינסטון כבר אמר את זה (לפני שהוא ראה במראה מה נשאר מאותה "רוח אנושית"):

'I don't know – I don't care. Somehow you will fail. Something will defeat you. Life will defeat you.'
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות