בתשובה לצדק, 19/09/04 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נתן רון הבהיר שזו בדיוק כוונתו ב-תגובה 247307 לפי מה שהבנתי אחת הבעיות היא שמרוב עיסוק בתהליכים וניתוחים של ההיסטוריה, נגרע חלקם של האישים והסיפורים ההיסטוריים. אחרי הכל מדובר בשעה-שעתיים שבועיים ובמקצוע שנראה לרוב התלמידים משעמם מלכתחילה. נסיון לתפוס את המרובה בנתונים אלו, בפרט בכיוון של "תהליכים כלליים" עשוי לפספס את המטרה. נראה לי שדוקא ההצמדות לסיפורים ולדמויות ההיסטוריות נטו עשוייה לשמור על העניין של לפחות חלק מן התלמידים. הרכבת פרשנויות ואידיאולוגיות על שיעורי ההיסטוריה היא שדה מוקשים לא קטן. (למשל נראה לי שאם בלימודי השואה היו נצמדים ללימוד העובדות, אולי לא היו מגיעים למחזות של מצעדי נוער נושא דגלים למחנות ההשמדה, מצעדים שאני לא בטוח שהם ראויים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה לימוד מיתוסים פשוט. אם לא תעמיק תאלץ לקבל כפשוטם את דברי המורה. חשבתי שאנשים מסוגו של פופר רצו לעודד גם חשיבה ביקורתית. לדוגמה: מה היה ה"סיפור האמיתי" של מלחמת העולם הראשונה? של המהפכה הצרפתית? של מלחמת קרים? אם כי אני עדיין זוכר לטובה את ההצגה של "ההיסטוריה המטורפת של העולם" כחלק משיעורי ההיסטוריה, בקטע שעסק במהפכה הצרפתית. אין פסול באנקדוטות וגימיקים כדי לעורר עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) העקרון הראשון צ"ל היסטוריה ולא מיתוסים. 2) כמובן שלא צריך ללכת לקיצוניות השנייה. חשוב ללמוד תהליכים מגמות ופרשנות היסטורית. אחרת איך אפשר להבדיל בין טפל לעיקר. הטענה היא שמרוב תהליכים מגמות נגרע חלקן של הנאראטיב ההיסטורי עצמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |