 |
|
 |
||
|
||||
 |
החשש שלי הוא, שאנשים יבינו את פופר כמי שמתנגד לסיפור ההיסטורי כשלעצמו, עניין שנראה לי מוטעה.גם לפי פופר הסיפור ההיסטורי קיים, אולם בלי המשמעויות הטאוטלוגיות להם הכניסו אותו. לדעתי היסטוריה היא סוג של סיפור אליו נכנסים העובדות, שבעזרתן נוצרה המציאות הקיימת. הכתיבה ההיסטורית עד המאה 19- 20 באמת הייתה עסוקה בתולדות המלחמות והמלכים, מאז הדברים השתנו. החלה להיכנס כתיבה היסטורית משפטית (טוילנד וטרווליין), כלכלית (רוברט לופז והובסבאום), דמוגרפית(רוברט לופז), אקולוגית (ג'ארד דיימונד) ופילוסופית (פרנסיס פוקיימה ואלאן בלום). כיום כדי להיות היסטוריון טוב צריך להבין פרטים מפרטים שונים בתחומים שונים ומשונים. תיאור של איחוד גרמניה (אם בכלל נרצה לספר עליו) יכלול בנוסף לביסמרק את המהפכה התעשייתית והדמוגרפית בגרמניה, בתהליך המודרניזיציה של הגרמנים, בהשתלטותו של קלוואביזיץ על המחשבה הצבאית הגרמנית ואת המתחים הפנימיים של המדינה הפרוסית. בעצם, אולי נעדיף לספר סיפור היסטורי רחב יותר שינסה לבנות את הסיפור ההיסטורי הגדול בצורה אחרת. נצטרך לדבר אז על תהליכים כלליים כגון הווצרותה של המדינה, הופעת המדע המודרני, יצירתו של האינדוודואל ונדידת העמים הגדולה. כיצד נוצר העולם כקוסמופוליטי ומה חוללו השינויים האקולוגיים. אולי רק מזווית כזאת נוכל לכלול את הסיפור המלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נתן רון הבהיר שזו בדיוק כוונתו ב-תגובה 247307 לפי מה שהבנתי אחת הבעיות היא שמרוב עיסוק בתהליכים וניתוחים של ההיסטוריה, נגרע חלקם של האישים והסיפורים ההיסטוריים. אחרי הכל מדובר בשעה-שעתיים שבועיים ובמקצוע שנראה לרוב התלמידים משעמם מלכתחילה. נסיון לתפוס את המרובה בנתונים אלו, בפרט בכיוון של "תהליכים כלליים" עשוי לפספס את המטרה. נראה לי שדוקא ההצמדות לסיפורים ולדמויות ההיסטוריות נטו עשוייה לשמור על העניין של לפחות חלק מן התלמידים. הרכבת פרשנויות ואידיאולוגיות על שיעורי ההיסטוריה היא שדה מוקשים לא קטן. (למשל נראה לי שאם בלימודי השואה היו נצמדים ללימוד העובדות, אולי לא היו מגיעים למחזות של מצעדי נוער נושא דגלים למחנות ההשמדה, מצעדים שאני לא בטוח שהם ראויים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה לימוד מיתוסים פשוט. אם לא תעמיק תאלץ לקבל כפשוטם את דברי המורה. חשבתי שאנשים מסוגו של פופר רצו לעודד גם חשיבה ביקורתית. לדוגמה: מה היה ה"סיפור האמיתי" של מלחמת העולם הראשונה? של המהפכה הצרפתית? של מלחמת קרים? אם כי אני עדיין זוכר לטובה את ההצגה של "ההיסטוריה המטורפת של העולם" כחלק משיעורי ההיסטוריה, בקטע שעסק במהפכה הצרפתית. אין פסול באנקדוטות וגימיקים כדי לעורר עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) העקרון הראשון צ"ל היסטוריה ולא מיתוסים. 2) כמובן שלא צריך ללכת לקיצוניות השנייה. חשוב ללמוד תהליכים מגמות ופרשנות היסטורית. אחרת איך אפשר להבדיל בין טפל לעיקר. הטענה היא שמרוב תהליכים מגמות נגרע חלקן של הנאראטיב ההיסטורי עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור רכילות (אמרתי לו. אז הוא אמר לי) כאשר הסברי ההתנהגות הם הסברי שטח (רוברט פעל כך כי הוא עשיר אך לא מאושר). ובין נארטיב שאינו נארטיב בעצם באשר מופיעים בו מכניזמים סיבתיים עמוקים (רוברט פעל כך בנקודה X משום שהן עקב נסיבות שפגעו ביכולתו הקוגניטיבית המזהירה, והן עקב Z Y X לא חש במתיחת משאביו הכלכליים של האירגון/המדינה עד קצה גבול היכולת). כאן אנו שוב חוזרים להתחקות אחר גורמים סיבתיים ומנגנונים עקביים ואחר נטיות פעולה. שים לב שהרפפת המאמץ האינטלקטואלי להבין ולהפיק מידע עיקבי מניסיון - ורדוקציה של זה לסיפור נארטיבים, מקורו אולי בבלבול של פוקו, הגם שזו צורה נוחה (הנשמעת בוגרת וכביכול בשלה) להתחמק מדיון שיטתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |