בתשובה לא. ווטסון, 09/09/04 7:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחת הבעיות בהפרטה של הבנקים היא שבהעדר פיקוח (בכל הרמות, כולל ניהול ובעלות), קל מדי לבנק לפשוט את הרגל (בין באונס ובין ברצון). בארץ התקבל בפועל מעין חוק לא כתוב, שלפיו הממשלה ערבה לבנק מתמוטט. מכיוון שהחוק הזה נשאר לא כתוב, הבנקים מקבלים ביטוח חינם. בארצות הברית יש רשות פדרלית (FDIC) שמבטחת את כל חשבונות הבנקים (עד תקרה של 100K$, אם אינני טועה). אני לא יודע מי משלם את דמי הביטוח (הלקוחות או הבנקים). מה דעתך על "ביטוח חובה" מהסוג הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "אני לא יודע מי משלם את דמי הביטוח (הלקוחות או הבנקים)"? במסעדות רבות (למעשה ברוב המסעדות) בארץ, החשבון "אינו כולל שרות", והלקוח מוסיף את דמי השרות. לעומת זאת לא מצוין שהחשבון אינו כולל מלפפונים. האם הלקוח אינו משלם עבור המלפפונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לומר כמה הוא טוב או רע, מאחר והוא אינו מנותק ממנגנוני פיקוח אחרים. הנטיה הראשונה שלי היא לומר שכל סוכנות ממשלתית לא יכולה להיות טובה במקרה זה, מאחר והמשבר שבעקבותיו הוקמה סוכנות ה FDIC (זה של 29) קרה בשל התערבות ממשלתית בענייני הבנקים, שידעו קודם לעזור יפה אחד לשני או להתמודד לבדם עם משברים פיננסיים. נכון, בעיתות שפל כמה מהם פשטו את הרגל, אבל אלה החיים: לא כל עסק שורד משברים (והרעיון הוא שבנק אינו שונה מכל עסק אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה רואה רק צד אחד בחוקים ובמוסדות, וזה הצד של הכפייה. יש עוד צד, חשוב מאוד: בכך שהמדינה מספקת מסגרת יציבה וגבולות (ז"א, חוקי משחק) היא פשוט חוסכת לנו, כפרטים, דאגה והתעסקות עם המון תרחישים אפשריים. באופן כזה היא מפנה לנו את האפשרות לעסוק ביוזמה חופשית ובפעילות פרודוקטיבית במקום להוגיע את מוחנו בשאלות כמו "מה יקרה אם יתמוטט הבנק". ובאותו אופן היא מפנה לנו את הזמן והראש מעיסוקים כמו: "בוא נקדיש שנתיים לבדיקת בית-הספר לילדינו כי בתי-ספר פועלים ללא פיקוח" או "בוא נתחיל ללמוד את הסבירות שנחלה במחלות מסוימות, את הטיפולים האפשריים, ואת סיכויי ההחלמה מכל מחלה (ולפי זה נתכנן את הביטוח הרפואי שלנו)". כך, הכפייה של חוקי משחק *תורמת* לעסקים וליוזמה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כך, הכפייה של חוקי משחק *תורמת* לעסקים וליוזמה חופשית." אתה צודק לחלוטין. זוהי הסיבה ששלטון החוק כל כך חשוב במשטר קפיטליסטי. ישנם חוקי משחק והם חלים על כולם, כולל הממשלה. הבעיה עם רגולציה איננה שהיא מתווה את חוקי המשחק אלא שהיא מפקידה בידי *מישהו* את היכולת לשנות אותם בכל רגע נתון. אין חוקי משחק אלא יש מי שקובע מה יעשו אלו ומה יעשו האחרים. מאחר והקריטריונים לפעולה אינם מוגדרים1 נוצרת בעיה קשה בדיוק באותו תחום עליו דיברת, היכולת לחזות את התגובות האפשריות למעשיך. פרדריק האייק אמר את זה יותר טוב... מאוד ממולץ לקרוא את "הדרך לשעבוד"... 1 ואינם יכולים להיות מוגדרים שאחרת לא היה רגולטור ("מווסת") אלא תקנות ברורות. עצם הצורך בגוף רגולטורי רומזת שישנן החלטות שנעשות "לגופו של עניין" ולא תקנות כלליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין. כל חוק מחוקי המשחק נקבע ע"י מישהו. האם הבעיה היא בכך שהרגולטור משנה את חוקי המשחק מפעם לפעם? אם החוקים יהיו קבועים (נגיד: כל בנק חייב להפריש X לטובת קרן לביטוח פקדונות לקוחותיו, והחוק הזה תקף למאה שנים), האם לא תראה בכך בעיה? (להאייק אני עוד אגיע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שתסכים עמי שיש הבדל בין משחק מחבואים בו אומרים "כל העומד מאחורי ומלפני ומצדדי הוא העומד" ובין משחק בו החוקים הם "מי שיהונתן יגיד הוא העומד". די ברור שבמקרה השני, למרות שהדבר מנוסח כחוק, לא מדובר בחוקי משחק אמיתיים. החוק שאתה מציע עשוי להיות עדיף על רגולציה, בהנחה שהאיקס הוא אכן קבוע ולא נתון לשיקולים "אד הוק"1, זה לא הופך את זה ל "לא בעיה". החוק עשוי אולי לגרום לנזקים כאלו ואחרים אבל לפחות ניתן לאמוד אותם מראש ולתכנן, מה שלא אפשרי במקרה של רגולטור. 1 מה שלא סביר במיוחד, בתי המחוקקים נוטים להאציל סמכויות במקרים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור לי שסביבה של חוסר ודאות עלולה להיות הרסנית לעסקים ולחיים בכלל (חוץ מהמקרים שזה כיף). מהדברים שלך אני מבין שאתה מסכים שחוסר-ודאות הרסני מתקיים הן במקרה שבו אין מספיק חוקי משחק (למשל, במקרה שחוסכים פרטיים לא יכולים לדעת שהבנק לא יתמוטט מחר), והן במקרה שהחוקים משתנים בצורה תכופה. אני מתאר לעצמי גם שתסכים שלפעמים יש צורך בשינוי מסוים של כללי המשחק, בהתאם לשינויים תרבותיים ולהתפתחויות. כך שנשארנו עם שאלות כמו מי זכאי להחליט על שינויים בחוקי המשחק. האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמת החוסכים והתמוטטות הבנק נכונה, אבל אינה רלוונטית לניגוח שוק חופשי: הבנקים דווקא נוטים ליפול פחות ולהתאושש מהר יותר בתנאי שוק חופשי בהשוואה לשוק רגולטורי יותר. ביטוח הכסף בבנק הוא אופציה אפשרית גם בשוק חופשי (שם גם חברת הביטוח נופלת פחות). רעיון השוק החופשי גורס שככל שהמורכבות של העולם העסקי, הטכנולוגי והאנושי תגדל, פחות ופחות יהיה אפשר בכלל לנסות לשלוט על כללי המשחק באופן יעיל (כאשר הדוגמה הטובה ביותר היא הקומוניזם, שניסה לשלוט בכל הפרמטרים, ולא הצליח ליצור יעילות אפילו באחד), ומראה מדוע אין בכך צורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בשוק חופשי לגמרי הבנקים נוטים ליפול פחות ולהתאושש מהר. אני לא יודע. אבל זה לא ממש עוזר לי כבעל-עסק שרוצה לעבוד עם בנק. ביטוח הכסף בבנק הוא לא תשובה. לבעל עסק או ליזם מן השורה אין את הזמן והיכולת הדרושים לעסוק בכל סעיפי ביטוח הכסף בבנק או בכל הסעיפים של חוקי המשחק האחרים. לכן זה תפקיד של המדינה המודרנית, ליצור סביבה בה יש חוקי משחק שמעניקים ודאות. אני מסכים שככל שהמורכבות של העולם גדלה, היכולת לשלוט על חוקי המשחק נעשית מורכבת, ובשלב מסוים השליטה עצמה היא זאת שבולמת את ההתפתחות העסקית והחברתית. רעיון השוק החופשי לא ''מראה שאין בכך צורך'' (לפחות לא לפי מה שאני מבין מד''ר בר ביצוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לבעל עסק, שמאוד מאוד מעוניין בהצלחת העסק שלו (הרבה יותר מזה שפקיד במשרד בירוקרטי מעוניין בכך) יש את כל הזמן לבטח כיאות את השקעותיו (בבנק ומחוצה לו) ולקרוא (באופן אישי או ע"י רואה חשבון ועורך דין) כל פסיק בחוזה. כנ"ל בנק, וחברת ביטוח, המעוניינים שישקיעו בהם, ינסחו חוזה שעונה בצורה הטובה ביותר ללקוח. בנוסף, החוזה ביניהם לא ישתנה חדשות לבקרים ע"י החלטה שרירותית של הרגולטור, אלא רק בהסכמה הדדית בין הצדדים. לגבי "יצירת ודאות" - לא זאת בלבד שאין זה תפקיד המדינה במישור העסקי (אלא רק הבטחוני), זה לא בשליטתה בכלל (אפילו אם היא טוטליטרית): המישור העסקי נקבע ע"י גורמים חיצוניים רבים, שוק גלובלי, קדמה טכנולוגית (ההופכת ענפים שלמים למיותרים ומייצרת ענפי תעסוקה חדשים) ומה לא. ניסיון לשלוט על זה לא רק שבולם קדמה, הוא אף מזיז הכל לאחור, לצורך הפשטה, כדי שהרגולטורים המסכנים שהופקדו להחליט על כל הפרמטרים המשתנים יומיומית יוכלו להבין מה רוצים מהם. אני שמח שאתה מסכים לחלק הראשון, וזה אמור להרתיע אותך מלרצות להשתמש ברגולטור, הנדרש במקרי קיצון מעטים מאוד, המערבים בד"כ ביטחון פנים וחוץ ותשתיות מסויימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני רגע סיפרת לי שהמורכבות של העולם העסקי, הטכנולוגי והאנושי תגדל, עד שאפילו הרגולטור לא יוכל להשתלט על המורכבות הזאת. ועכשיו אתה רוצה לומר לי שכל בעל עסק יוכל לעשות זאת? אני לא מבין אותך. המישור העסקי נקבע ע"י גורמים רבים. יש כאלה שבהם המדינה יכולה לסייע (למשל, ליצור מערכות שיעניקו מינימום ודאות, כמו להבטיח את השקעותיך בבנק), ויש כאלה שהיא לא יכולה לסייע בהם והיא אף עלולה להזיק. מה חדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה עם החיבור שאתה עושה בין "חוקי המשחק" ובין מניעת אי הוודאות של קיום הבנק מחר. יש כאן הנחה שניתן באמת, באמצעות ניסוח חוקי המשחק, ליצור מצב בו בנקים לא מתמוטטים (או להפחית את הסיכויים באופן מהותי), ההנחה הזאת לא מבוססת (ולדעתי ההיפך הוא הנכון - אתה מסיר את האחריות מן הבנקים ומוסר אותה בידי המדינה מה שמעודד "הליכה על הקצה" של הבנקים). באופן כללי אני מוצא את השגיאה הזאת בהרבה מאוד מהמלל הסוציאליסטי הנהוג כאן, הרעיון שניתן להמיר את החירות (אותה אנו מפסידים לטובת המוסדות המדיניים) בבטחון. גם אם הייתי מסכים לטענה שבבסיס העניין (שהחירות היא מחיר ששווה לשלמו עבור בטחון) אני חושש שהתוצאה במציאות איננה כזאת, אנחנו מוותרים על החירות ולא משיגים יותר בטחון. החיים מלאים באי וודאות ואין בכוחם של חוקים למנוע את המצב הזה, מחר יכול לרדת גשם ויכול להיות שלא, אין לנו שליטה על העננים. באופן דומה, למרות שיש אשליה כזאת, איננו יכולים לשלוט באמת בתוצאות של מהלכים הנעשים על ידי בני אדם. אותו בנק שעשוי להתמוטט מחר לא יתמוטט משום שהנהלת הבנק רצתה בהתמוטטות אלא בגלל שהמהלכים שעשתה (או לא עשתה) היו שגויים. המחשבה שכפייה של אמצעי זה או אחר תבטיח אותנו מפני מקרים של התמוטטות היא לא סבירה. הידע המוחזק בידי הממשלה איננו מתקדם יותר מהידע המצוי בקרב הנהלות הבנקים (ורובו ככולו פותח ממילא בבנקים, באמצעות נסיה וטעיה במהלך השנים) - אם יצוץ לו מחר איזה גורם מסוכן שעשוי למוטט בנקים כמגדל קלפים לא נוכל לדעת עליו מראש - גם אם אנחנו יושבים בממשלה או במשרדי הרגולטור. לבנק, כזכור, יש אינטרס *לא להתמוטט*, סביר להניח שינקוט באמצעי זהירות גם בלי שיכריחו אותו1, יש כמובן הבדל בין המצבים, במצב בו אמצעי הזהירות ננקטים באופן וולנטרי סביר להניח שיתפתח מגוון שעשוי לעזור, לפחות לחלק מהבנקים, להתגונן מפני אותה תופעה בלתי צפויה (כמו הגיוון הגנטי בקרב מיני חיות וצמחים). כמובן שיש גם ייתרון נוסף הנעוץ בגמישות הגדולה של האמצעים הוולנטריים, המחוקק זז לאט, עד שהוא יגיב יהיה כבר מאוחר מדי. "אני מתאר לעצמי גם שתסכים שלפעמים יש צורך בשינוי מסוים של כללי המשחק, בהתאם לשינויים תרבותיים ולהתפתחויות. כך שנשארנו עם שאלות כמו מי זכאי להחליט על שינויים בחוקי המשחק." אני לא רואה מדוע יש צורך לשנות את כללי המשחק בהתאם לשינויים תרבותיים. המטרה של חוקי המשחק היא להפוך, במידת האפשר, את החיים המשותפים למעין "משחק" בו האזרחים חופשיים לשתף פעולה באופן וולנטרי ומכאן שאנחנו מתמקדים בהוצאת אותם דברים "לא הוגנים" כמו שימוש בכוח הזרוע. בכל הנוגע לכללי משחק מעין אלו, אינני חושב שזה סביר שיהיה צורך תכוף (אם בכלל) בהרבה שינויים2. צורך תכוף בשינויים מהותיים מעיד לדעתי על פגם בחוקים. החוקים צריכים להיות כלליים ככל האפשר, רק חוקים כלליים וברורים יכולים לשרת את המטרה של שיוויון בפני החוק3 - בעיקר משום שרעיון השיוויון בפני החוק הוא *עוורון* החוק - בחוקקך חוקים כלליים אינך יכול לחזות בצורה טובה את מי הם ישרתו טוב יותר (והאידאל הוא שהם ישרתו את כולם בצורה שווה), ככל שנדרש לרדת לפירוט יותר גבוה כך יקל עליך לחזות את השפעתו על קבוצות אלו ואחרות ומכאן גם ה"פיתוי" לוודא שהוא ייצר יתרון לקבוצת האינטרס שלך. חוקי המשחק צריכים לקבוע, לשיטתי, שתנאי החוזה הנחתם בין שני אזרחים (למשל, מעסיק ועובד) יהיה מחייבים וברי אכיפה. אין צורך שחוקי המשחק יכתיבו מה יהיה כתוב באותו חוזה. 1 כמובן שאתה תגיד "ומה אם הוא לא" אבל זאת שאלה שניתן לשאול גם במקרה המרוגלץ. הבנק צריך להיות חופשי לבחור לו את דרך פעולתו והלקוחות צריכים להיות חופשיים לבחור להם את הבנק הרצוי להם, יהיו לקוחות שיעדיפו את הבנקים הסולידיים (פחות רווחים, יותר בטחון) ויהיו כאלו שילכו על הבנקים הסיכוניים יותר. 2 בכל מקרה, אם יש שינויים אזי הם יותר טכניים, למשל: שינוי דיני החוזים כדי לכלול אפשרות של "חתימה אלקטרונית" כאסמכתה. 3 מה שהאייק מראה זה שהתכנון (במובן הסוציאליסטי של המילה) הוא אנטי דמוקרטי בעליל משום שהוא דורש ירידה לפרטים. מאחר ובתי המחוקקים אינם יכולים לרדת לפרטים מעין אלו משום שככל שרמת הפירוט עולה, כן עולה רמת חוסר ההסכמה. הפתרון של האצלת סמכויות ל"מומחים" הופך להיות הפתרון היחידי ובכך אתה מעניק את השלטון לפקידים ומעקר את כוחו של בית הנבחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה רגולטור שיפקח על פעולותיו של הבנק כדי שהוא לא יתמוטט. לא אכפת לי אם בגלל פעולות לא נכונות בעלי הבנק יפסידו את כספם - זה עניינם. הנקודה היא שבמדינה מודרנית כדי לעשות עסקים צריך בנקים, ואני רוצה להבטיח את כספם של המשקיעים. סיכמנו כבר שאנשים ועסקים זקוקים לודאות מסוימת כדי שיוכלו להקדיש את זמנם לייזום וניהול עסקים במקום לבחינת הסיכויים של התמוטטות הבנק שלהם (כדוגמא). הדרך ליצור את הודאות הזאת היא לא ערובות של המדינה נגד התמוטטות הבנקים, אלא ביטוח שהבנק יעשה מפני התמוטטות. אבל כאן אנחנו שוב נכנסים לבעיה. אנחנו רוצים להבטיח שהביטוח של הבנק יהיה "מספיק טוב". יזם או בעל עסק קטן לא לוקח הביתה לקרוא לפני השינה עשרה ארגזי ארכיב שכוללים את מסמכי הביטוח, כדי לראות אם הביטוח מספיק טוב. אני צריך, שוב, איזה סוג של פיקוח שיקבע מה צריך לכלול הביטוח הזה, והאם זה מתבצע בפועל (או למשל, שחברת הביטוח לא מנהלת את חשבונותיה בבנק אותו היא מבטחת). מצידי הבנק וחברת הביטוח יכולים להיות פרטיים לחלוטין. עדיין, אני צריך איזשהו רגולטור, שיבטיח *מינימום* ודאות. בוא נעזוב את הפסקה השנייה שלך כרגע (לא שאין לי מה להגיד, זה רק קצת חורג מהדיון הממוקד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגזים מצד אחד, וממעיט מצד שני: לא מדובר ב"ארגזים שצריך לקחת הביתה", ולקוח בנק לא צריך להבין או לקרוא בעצמו את כל היופי חי הטופסולוגי (למרות שזה גם מומלץ) אלא לבדוק אותו באמצעות עו"ד, רו"ח או כל בעל מקצוע רלוונטי אחר, בדיוק כמו שתוך כדי החיים הוא לא צריך ללמוד מכונאות רכב כשרכבו מתקלקל, אן ללמוד לייצר בעצמו את החלב לקורנפלקס. לעומת זאת, ללקוח הבנק יש את האינטרס הגדול ביותר לוודא שאם הוא רוצה מסלול ברמת ודאות מסויימת, היא מתקיימת. את זה המדינה לא יכולה להבטיח (יותר מפולות בנקים ולפרק זמן ממושך יותר עם השלכות רציניות יותר תחת רגולציה), ופקידיה תמיד *הרבה פחות* יעילים בניסוח סעיפי חוזה שמתאימים לכל מקרה פרטני או לכל התפתחות בשוק ההון. כך לא זאת בלבד שהרגולטור אינו יכול להבטיח מינימום ודאות, התערבותו משפיע חזק מאוד בהפחתה משמעותית של המקסימום והאופטימום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך שעו"ד או רו"ח יכולים לבדוק עבור כל לקוח את מסמכי הביטוח של הבנק? כשכתבתי עשרה ארגזים זה היה בצחוק. אני מניח שהטפסים הקשורים לעניין ממלאים כמה חדרים. אתה מתעלם מהמורכבות של החיים בעולם המודרני. גם הדוגמאות שהבאת, של החלב שאני קונה כדי להכין קורנפלקס או המכונאי שאני מתקן אצלו את הרכב - מפוקחות ע"י המדינה, ומסיבות טובות. לי, כפרט, אין אפשרות לפקח על תהליך ייצור החלב. על המכונאים המדינה מפקחת כי רכב שלא תוקן כהלכה עלול לסכן אחרים. אפשר לראות בשני המקרים דאגה ל*ביטחון הפיזי* של האזרחים, שמירה עליהם מפני אחרים. זהו בפירוש עניין של המדינה, גם לדעת חסידי השוק החופשי. תזכיר לי היכן הוכחת ש"ופקידיה תמיד *הרבה פחות* יעילים בניסוח סעיפי חוזה שמתאימים לכל מקרה פרטני או לכל התפתחות בשוק ההון"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שלא הגענו לערים של נייר. איזה חדרים ואילו ארגזים? הסכם השקעה בין צדדים הוא לכל היותר חוברת המכילה תאור של מקרים ותגובות רלוונטיים, כאשר תפקיד המדינה ברקע הוא כבורר במקרה של הפרת חוזה עפ"י חוקי חוזים בסיסיים. המכונאי והחלב לקורנפלקס לא מפוקחים על ידי המדינה בשום אופן שמתקרב לזה של הפיקוח והרגולציה על המערכת הבנקאית, וכאן אתה חוטא באי ירידה לפרטים: המדינה בודקת מעט מאוד פרמטרים ברכב, ואינה מכתיבה אם מכונאי גם יכול לפתוח סוכנות למכירת רכב או לא, ועל פי איזה נוהל יתקן את הרכב, וממי יקנה את חלקי החילוף (ובאיזה מחיר). שוק החלב והמכונאות גם אינו מתנהג כקרטל כתוצאה מעודף הרגולציה ממנו "נהנה" השרות הבנקאי. באחד הדיונים הקודמים ביננו הוזכר נושא יעילות מגזר פרטי מול ציבורי, והיה נדמה לי שהגענו להסכמה לפחות שם. אם לא: תגיד לי אתה מה נראה לך הגיוני (לפני שעוברים לתחום הדוגמאות של מולאם לעומת פרטי עליו שוחחנו בעבר): מאה פקידים (אלף פקידים? עשרת אלפים פקידים?) במשרד האוצר יעילים יותר מעשרות אלפי עו"ד, רו"ח, בנקאים וכיו"ב מקצוענים בתחומם המטפלים במהלך כל חייהם במקרים ספציפיים, נגישותם לנתונים ספציפיים טובה יותר, והאינטרס שלהם לסייע ללקוחותיהם גבוה יותר (כי משכורתם תלויה בכך), או ההיפך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא מדבר על הסכם השקעה בין הבנק ללקוח. אני מדבר על ההסכם בין הבנק לחברת הביטוח המבטחת את כספי המשקיעים במקרה של התמוטטות הבנק. ללא פיקוח, אני כלקוח צריך לבדוק את ההסכם בעצמי. 2. אני לא מדבר כרגע על מידת הרגולציה. יכול להיות שהיום השוק הבנקאי מפוקח באופן הדוק מדי, ויכול להיות שלא (אין לי מושג). חשבתי שאנחנו מדברים על העיקרון. 3. יכול להיות שהגענו להסכמה בנושא מסוים שם שהמגזר הפרטי יעיל יותר מהמגזר הציבורי. זה בודאי נכון ביחס לרוב המגזר העסקי. אבל אני לא סובר שרעיונות השוק החופשי מתאימים לכל המערכת החברתית. ככל שזה אמור בחקיקה ופיקוח, היעילות העסקית פשוט לא רלוונטית לעניין, והיא עשויה אף להזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם הסכם עם חברת ביטוח אינו עב כרס יתר על המידה, וגם שם זהו תפקידם של עו"ד ורו"ח, שיודעים שאם לא יעשו עבודתם נאמנה, יאבדו את מטה לחמם. המוני חוזים נחתמים ללא קשר לרגולציות ממשלתיות, ואין הם פחות טובים ופחות עמידים (ויש אומרים אף יותר טובים ויותר עמידים) מחוזים שמנוסחים ע"י פקידי ממשלה. אין שום צורך שהממשלה תהיה מעורבת בפרטי ההסכם ביני לבין הבנק או ביני לבין חברת הביטוח. 2. אין כאן עקרונות. אני לא תומך שוק חופשי מטעמי מוסר. זה כלל לא מעניין אותי. אני תומך בשיטה כי היא פשוט הביאה, מביאה ותביא לתוצאות טובות יותר בכל תחום כלכלי וחברתי בו בודקים. 3. דיבורים באוויר, שנוגדים את ההגיון אותו הצעתי בתגובתי הקודמת בלא להציע אלטרנטיבה. תן דוגמה אחת שמחזקת לדעתך את הקו הזה, או הצע היגיון נגדי מדוע פיקוח ציבורי יהיה יעיל יותר מפרטי, או מדוע רגולציה ממשלתית תהיה עדיפה על רגולציה וולנטרית באיזשהו תחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא מצליח להחליט אם אתה צוחק. הסכם כזה בין חברת ביטוח לבנק הוא הסכם אדיר בהיקפו. יצא לי כבר לבקש מסוכן הביטוח שלי ביטוח אחריות מקצועית עבור פרויקט שביצעתי (מוגבל בהיקפו ודי פשוט לטעמי, אם כי לא בשטאנס הרגיל), וכמות הניירת שהלכה שם הייתה מפליאה ממש. אגב, כבר היום, כשאני פותח חשבון בנק או מזמין התקנה של כבלים וכולי מחתימים אותי על אינספור טפסים שרובם לא מובנים לי. אתה באמת מצפה שארוץ לעו"ד על כל הסכם שאני חותם עליו? אתה מצפה שישאר לי זמן או רצון לעשות דברים אחרים? 2+3. הצעתי משהו מאוד קונקרטי כדי להתחיל. חקיקה שתחייב בנקים לבטח את כספי לקוחותיהם במקרה של התמוטטות הבנק, ורשות שתדאג לכך שזה אכן נעשה בצורה ראויה. רשות כזאת תבטיח ודאות מינימלית לבעלי העסקים, והיא תאפשר להם להקדיש את זמנם לעסקיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא מבין מה אתה רוצה: כשהלכת לסוכן הביטוח שלך, האם בדקת מי ייצר את הניירת? קראת כל סעיף קטן? כנראה שאם אתה האדם הממוצע, ולא חברה מסחרית המעסיקה באופן קבוע עו"ד ורו"ח, קראת קצת highlights וכל מיני סעיפים הכוונת אליהם, וסמכת על זה שהנייר סטנדרטי, אחרת חברת הביטוח לא היתה בחיים היום. איפה המדינה קשורה לזה? 2. אני לא רוצה שבנקים יחייבו אותי לבטח. אולי אני לא מעוניין לבטח (כי בקושי יש לי כסף להפקיד?) אולי אם יהיה ביטוח חובה לכל דבר "מסוכן" אז לא ישאר לי גרוש לאוכל? אולי ראוי יותר שהבנקים והלקוחות ילמדו לבד מה עדיף להם? (יש כאלה שיעדיפו ביטוח וכאלה שלא.) האם תדרוש ביטוח גם ממשקיעים בבורסה? אלה יכולים להפסיד כמעט כל שנה מה שעשוי לקרות בבנק פעם ביובל? אולי תדרוש מכל מפעל לבטח עצמו, כדי שלעובדים יהיו משכורות גם לאחר שיפשוט רגל עקב תחרות? יש לי רעיון - תקרא ל"ביטוח" הזה "מס", וכדי שכולם יהיו מבוטחים על הכל, תגבה הרבה "ביטוח", ואז אתה תוכל להיות בטוח ששום דבר לא יפול - כי שום דבר גם לא יקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הסעיף הזה הולך ונעשה סהרורי. אין "חוזה סטנדרטי" בין בנק לחברת ביטוח. אין בכלל כזה דבר "חוזה סטנדרטי" כשמדברים על ביטוח של מאות מיליונים (או מיליארדים). כהערת אגב, אני יכול לחתום על חוזים סטנדרטיים גם בלי להתעמק בכל חוזה וחוזה, רק בגלל שהמדינה (כמחוקק וכבית-משפט) דאגה להתייחס גם לתוכן החוזים ולא רק לצורה. חוזים לא יכולים לעבור על חוקי הגנת הצרכן, למשל. או, בית המשפט לוקח בחשבון בפסיקתו לא רק את הכתוב, אלא גם את כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת בכתוב. 2. לא אכפת לי מה אתה כמפקיד בודד רוצה. אם תחזור להתחלה, הדיון הוא על התועלת של "חוקי משחק" לסביבה העסקית וליזמות, והרעיון של חיוב הבנקים לבטח הוא בסה"כ הדגמה לחוק משחק כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מובן שאין חוזה סטנדרטי בין בנק לחברת ביטוח. התייחסתי רק לאנקדוטה שלך. (תחליט אם אתה בוחר לדבר במישור העסקי או האישי): בשל היות כל הסכם ייחודי לתנאים בו הוא נחתם, הצדדים המסכימים תמיד ינסחו אותו יותר טוב מכל ניסוח גנרי שמוסכם ע"י המחוקק. בין בנק לחברת ביטוח גם אין משמעות להיקף ההסכם ובוודאי לא להעדר מקצועיות של המנסחים אותו, ואז אין שום צורך במחוקק או רגולטור. כל תפקיד הרגולטור במקרה זה הוא כשופט במקרה של הפרת חוזה ע"י אחד הצדדים, וככזה הוא צריך מס' חוקים כלליים בדיני חוזים (שאינם קשורים לתחום הבנקאי ולא מחייבים רגולציה בתחום זה). 2. ראה 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, יש כאן צדדים שמנסחים הסכם (הבנק וחברת הביטוח), ויש את המוטב של הביטוח (לקוח הבנק), שהוא אינו צד בהסכם. לכן, זה שהצדדים להסכם יכולים לנסח הסכם טוב לתועלתם, לא ממש רלוונטי לעניין. הרגולטור כאן אמור לדאוג לאינטרס של הלקוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדדים מנסחים הסכם כדי שיהיה טוב להם. יהיה להם טוב אם יהיו להם לקוחות. הסכם שינוסח באופן שלא יבטיח ללקוח את ממונו במסלולי ההפקדות המבוטחות לא ימשוך אליו לקוחות וחבל על המאמץ. הממשלה אינה אף פעם בצד הלקוח, גם אם הלקוח יהונתן אורן חושב שהיא לצידו: היא מנסחת חוקים וקובעת תקנות שעד שהם יוצאים לפועל הם מיושנים (קבועי זמן בירוקרטיים שונים מקבועי זמן מסחריים), הם אף פעם לא מתאימים במדויק לכל מקרה, ולכן חברות ואזרחים רבים צריכים "לבלות" בבית המשפט וליצור תקדימים, והרגולציה תמיד מתכוננת ל"מלחמה הקודמת", תוך כדי הפיכת המיסים שמשולמים לרגולטור הענק, לעשן משכורות בירוקרטיות. אתה מסרב להתייחס לדוגמאות הבנקים בישראל - משק בו הרגולטור עם הארגזים במחסנים מעורב עד צוואר (מה זה מעורב? שני הבנקים הגדולים הם שלו בתור התחלה!), ואזרחי ישראל מאבדים את כספם כשבנק נופל, חוטפים אינפלציה כשהממשלה מדפיסה כסף להציל בנקים, משלמים עמלת שורה ואומרים תודה. אז אולי תהיה קצת פחות דמגוגי ויותר תכלילתי בלהאיר את עיני היכן הרגולטור המיטיב עוזר לי כלקוח בבנק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי די? דמגוגי תקרא לאחותך, ואני לא יודע מה זה "תכלילתי". אני מצטער, אבל הדיון הזה לא מתקדם לשום מקום. לקוחות נורמליים לא יכולים לבדוק הסכם מורכב בין בנק לחברת ביטוח. הדוגמאות בישראל לא רלוונטיות כרגע. הצעתי הצעה קונקרטית, ואתה מספר לי סיפורים על אינפלציה ואזרחים שאומרים תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. נו, טוב לדעת שגסות רוח אינה רק נחלת תומכי שוק חופשי, כדבריך. דמגוגיה היא תאור של זריקת סיסמאות מהסוג שציינת בתגובה עליה עניתי. מאחר ואתה יורד לרמה הזו (כולל הטפלות לשגיאת הקלדה), תחת לענות לנקודות שאני מעלה, בהחלט אפשר להפסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצת חינם (לכולם), אם יורשה לי. בעצם, לא עצה, הפצרה. בדיון רציני, כדאי להוציא מהלקסיקון את המילה "דמגוגיה". להגיד למישהו שמה שהוא כתב זה דמגוגיה, זה די בכיוון של סתם לקלל אותו. נכון שיש כל מיני הגדרות בעלות תוכן לדמגוגיה; אבל הרי בר-הפלוגתא אף פעם לא יסכים שמה שהוא כתב זה דמגוגיה. הוא השקיע לפחות קצת בכתיבת טיעונים מסוימים, וסביר שלפחות לדעתו הם לא ריקים לחלוטין. אז גם אם אתה ממש בטוח שמה שהוא כתב עונה להגדרה, אני חושב שמוטב להתאפק; זה ממש לא מעודד להגיב, בוודאי שלא עניינית. נכון ש"דמגוגיה" זה לא ממש כמו "מטומטם". כן סביר בעיני לומר "דמגוגיה" - כאשר לא רוצים להמשיך דיון, אלא דווקא לחתוך אותו. "כל מה שאתה כותב הוא דמגוגיה, ולכן אני מעדיף לא להמשיך את הדיון איתך" - כן. "אולי תסביר לי עם קצת פחות דמגוגיה" - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני רוצה להבטיח את כספם של המשקיעים" האם לא התייחסתי לבעיה הזאת1? אתה רוצה. יופי! השאלה היא האם זה אפשרי והאם הרגולטור אכן יכול לגרום לזה לקרות. התשובה היא לא (ומאחר ולא התייחסת לטיעונים שלי או הבאת משלך, לא ברור על מה אתה מבסס את הביטחון הזה). ליזם אין צורך לבחון באופן אישי את תנאי הביטוח הביטחונות או כל דבר אחר הנוגע לעניין בדיוק כפי שאתה אינך צריך לבחון באופן אישי את רצפת הייצור של מפעל המכוניות כדי לדעת אם המכונית שלך בטיחותית או חסכונית. בשביל זה יש עתונות, מומחים וכו. יש משהו מעט צבוע בטיעון ה"חיסכון באנרגיה" שלך, ממתי אתה כל כך דואג לבעלי העסקים? לא זכור לי שטיעונים נוסח "זה מכביד על העסקים" הטרידו אותך בעבר. מאוד מוזר. אם התמוטטות הבנק היא דבר שבגדר האפשר (והיא בהחלט בגדר האפשר) אזי ראוי שלקוחות הבנקים יהיו מודעים ולו ברמה המינימלית לכך שהדבר אפשרי ויערכו בהתאם. אתה לא חוסך למשקיע שום דבר על ידי זה שאתה מכונן רגולטור מאחר ו: א. הרגולטור עולה לו כסף באופן ישיר (כספי המיסים הממנים את המנגנון) ב. הרגולטור עולה כסף באופן עקיף (על ידי גרימת עלויות מיותרות לבנקים, עלויות שיגלגלו עליו) ג. כפי שטענתי (והתעלמת באלגנטיות) הרגולטור איננו מונע את האפשרות שיתמוטטו בנקים. לכל היותר אתה נותן לאנשים להרגיש שאננים במקום שראוי שיהיו יותר זהירים. 1 ובכלל, על מה אתה חושב שדיברתי? בעלי הבנק אינם רוצים לפשוט רגל וזה, ביחד עם העדר הרצון הזה אצל לקוחותיהם, יוצר תמריץ ברור לנקיטת צעדים אלו ואחרים להתגוננות מפני מקרים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתחלה. 1. סיכמנו כבר: העניין אינו ש*אני רוצה* אלא יצירת חוקי משחק שמעניקים ודאות מינימלית לבעלי העסקים. 2. סיכמנו כבר: הדאגה של בעלי הבנקים ולקוחותיהם אינה מבטיחה שבנקים לא יתמוטטו. 3. לכן: לא טענתי שהרגולטור עשוי למנוע התמוטטות בנקים. טענתי שהוא יכול לחייב בנקים לבטח עצמם כנגד התמוטטות כזאת, לפקח שהם עושים זאת כראוי, וכך ליצור תנאי-משחק שמעניקים ודאות מינימלית ללקוחות הבנק. כן, זה עולה כסף, אבל באופן משמעותי פחות מכל אופציה אחרת. 4. אני לא בוחן את רצפת הייצור של מפעל המכוניות. בין השאר, בגלל שהמדינה עושה זאת עבורי. 5. אני דואג לבעלי העסקים לא פחות ממך. יהיה נעים יותר לנהל דיון אם תוכל להיפטר מכינויי הגנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כפי שטענתי, אין לך דרך ליצור את הוודאות הזאת. 2. בדיוק כפי שהרגולטור איננו מבטיח זאת, גם אם הוא מחייב את בעלי הבנקים לעשות ביטוח. 3. ראה 1. כן זה עולה כסף ולא מייצר יותר וודאות ממצב של שוק חופשי. מה הרווחת כאן? הקישור ל"תנאי משחק" הוא קלוש למדי. 4. טעות בידך. אם תבחן את ההיסטוריה של תעשית הרכב תראה שהחידושים בתחום הבטיחות והחסכון באו הרבה לפני הרגולציה. 5. אני מאוד שמח. קבל את התנצלותי הכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה "לא מייצר יותר וודאות ממצב של שוק חופשי" אם חברת הביטוח תחזיר לי את ערך פקדונותי במקרה שהבנק יתמוטט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי גם במצב של שוק חופשי ינקוט הבנק באמצעים להבטיח את עצמו מפני התמוטטות והחזרת ערך הפקדונות. הוודאות של האמצעים האלו (וזה לא רק או בכלל, ביטוח) איננה שונה אם כפית אותם על מישהו או אם הוא נקט אותם באופן וולנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי בינתיים, אחת ההצדקות החזקות ביותר לאי השוויון הכלכלי הוא הסיכון שנוטלים על עצמם בעלי ההון. כלומר למרות שבעל המפעל אולי אינו תורם יותר לרווחיות המפעל מאשר פועליו, הוא נוטל את עיקר הסיכון בכישלון המפעל על עצמו - ולכן גם צודק שהרווח יהיה שלו. כלומר באיזשהו מובן מוכלל דמוי תוחלת של "רווח*סיכון" כן מתקיים שוויון כלכלי בתנאים של שוק חופשי. כלומר, גם בלי להכנס לפסיכולוגיה בגרוש, אפשר לצפות במודל השוק החופשי שהעשירים יהיו שחקנים אוהבי סיכון. מנהל הבנק הוא עשיר. כמובן שמנהל הבנק אינו רוצה לפשוט את הרגל, אבל אם האמור לעיל עד כאן נכון, אפשר לצפות שבהעדר מנגנון שירסן מעט את אהבת הסיכון שלו לטובת לקוחותיו שונאי הסיכון - כולם יתאכזבו בסופו של דבר. הנתונים העומדים בפני המשקיעים (הקטנים לכל הפחות, אבל לא רק) בבואם לבחור את הבנק איתם יעשו עסקים - מורכבים בעיקר מההיסטוריה של אותו בנק. שוב "אפשר לצפות" שדווקא הבנקים ה-*לא* זהירים, שעדיין לא התמוטטו, יציגו רזומה מרשים יותר. מומחים? אותם בנקים יציגו מומחים משל עצמם - עם עבודה קלה הרבה יותר - כי הרי "ההיסטוריה מוכיחה" שהם צודקים. האם רגולטור פותר את הבעיה? סביר בעיני שלכל הפחות הוא מחליש אותה, כי גם לשאר הבנקים יש עליו השפעה, והרגולטור הוא גם נציגה של המדינה - דהיינו חברת הביטוח בה כל הבנקים מבוטחים מכוח חוק, ולכן בעלת אינטרס חזק לרסן "אהבת סיכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך הגעת למסקנה שעשיר=אוהב סיכונים, זה לא בהכרח נכון. זה גם לא נכון לטעון שמנהלי הבנקים (בניגוד לבעלים) הם בהכרח אנשים עשירים (כלומר, הם אולי מרוויחים הרבה אבל מדובר בשכירים ברוב המקרים). בנק, כמו כל עסק אחר בשוק חופשי, צריך לפעול בדרך שתרצה את לקוחותיו, מי שלא עושה כן, לא יצליח למשוך לקוחות. רוב לקוחות הבנקים מחפשים השקעה סולידית, לא משום שהם לא רוצים להרוויח הרבה אלא משום שהם מעדיפים בטחון על פני הסיכוי לרווחים גדולים. מכיוון שכך יטו רוב האנשים ללכת לבנקים המנוהלים בצורה סולידית. ישנה דרך מאוד פשוטה לבדוק את הנושא וזה על ידי התבוננות בתשואה אותה מבטיחים, אם מישהו מבטיח לך תשואה גבוהה באופן לא נורמלי, סביר ביותר להניח שגם הסיכון גבוה יותר. אם אותו "בנק מסוכן" שעליו את מדברת מראה תשואות גבוהות מהנורמלי, ברור שהדבר מושג על ידי סיכון גבוה - ומכאן שיהיה לו קשה מאוד לעבוד עליך, אם הוא מראה תשואות נמוכות או סטנדרטיות, לשם מה ההתנהגות המסוכנת? אין צורך ברגולטור ככוח נגדי כדי "לרסן" את תאוות הסיכון משום שהכוח כבר קיים ומבוטא על ידי רצון מרבית הלקוחות (בדיוק כפי שאין צורך בממשלה כדי להבטיח מחירים נמוכים ומוצרים איכותיים בשאר הפלחים של השוק, מספיק שהלקוחות ירצו בכך) "האם רגולטור פותר את הבעיה? סביר בעיני שלכל הפחות הוא מחליש אותה, כי גם לשאר הבנקים יש עליו השפעה, והרגולטור הוא גם נציגה של המדינה - דהיינו חברת הביטוח בה כל הבנקים מבוטחים מכוח חוק, ולכן בעלת אינטרס חזק לרסן "אהבת סיכון"." את טועה, אם המדינה מעניקה "ביטוח" לכל הבנקים (גם אם זה על ידי הצגת תנאים אלו ואחרים של רגולציה) אזי לקיחת הסיכון איננה באמת לקיחת סיכון. הביטוח שלך דווקא מעודד לקיחת סיכונים מיותרים, הן על ידי הבנקים ובוודאי שעל ידי הלקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שבמקרה שיש ביטוח אז לקיחת סיכון אינה לקיחת סיכון היא מטופשת (סליחה). במקרה שבנק מגיע לפשיטת רגל בעליו יפסידו כמו הבעלים של כל עסק שפשט רגל, מי שאחראי לסיכון ישא בתוצאות. הלקוחות לא אמורים לסבול והביטוח נועד להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהמילה ביטוח מופיעה בין מרכאות. כוונתי לכך שהמצב כיום הוא שהמדינה תחלץ להצלת לקוחות הבנקים בלי קשר למעשי הבנקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שהתכוונתי. ה''מבוטחים'' הם לקוחות הבנק ולא בעלי הבנק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתפרצות, אבל "חסכון באנרגיה" הוא טיעון חשוב מאין כמותו גם לדעתי. אחת התכונות המרכזיות של מנגנון השוק החפשי היא הפצת מידע כלכלי כך שיהיה נגיש לכל הפרטים ויקל עליהם לקבל החלטות. בהקשר של בנקים, הריבית שמציע כל בנק ללקוחותיו אמורה לשקף נכונה את רמת הסיכון שלו. ככל שהריבית גבוהה יותר - הבנק מסוכן יותר. כך זה כשהשוק פועל היטב. אבל האם במציאות זהו המצב? לו הבנקים היו מתנהלים בשקיפות, כך שהיקף החובות המסופקים שלהם היה מדווח על ידם בכנות, ייתכן שלא היה צורך ברגולציה "מתערבת". אבל בהעדר ביקורת חשבונאית יעילה על הבנקים (ובכלל, כל עוד הלקוח הוא זה שמשלם את שכרו של רואה החשבון שמבקר אותו) - אין שקיפות ויש צורך ברשות רגולטורית שבסמכותה לבצע ביקורת חשבונאית בלתי תלויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כך זה כשהשוק פועל היטב. אבל האם במציאות זהו המצב?" האם אותה מציאות שעליה אתה מדבר היא תולדה של שוק חופשי או מרוגלץ? שוק הבנקאות הישראלי הוא כזכור לא שוק חופשי. אם אנחנו יכולים ללמוד ממנו משהו זה בעיקר בתחום של "איך בנקים מתנהגים תחת רגולציה" ולא "איך בנקים מתנהגים בשוק החופשי"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מדבר על שוק לא מרוגלץ, האם הכוונה לשוק שבו חברות אינן משלמות מיסים? כי אחרת, בכל מדינה בה נהוג מס חברות, הממשלה מחייבת את החברות לדווח על רווחיהן לפי סטנדרט אחיד... או שמא יש להניח ששוק חפשי אינו כולל תשלום מיסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר בין תשלום מיסים וחובת הדיווח לרגולציה כך שאני לא רואה איך זה רלוונטי. כדי לקיים שוק חופשי אתה צריך כמובן חוקים, בתי משפט, משטרה וכל אותם דברים שעליהם אמונה המדינה, כדי שאלו יפעלו צריך כסף ולמיטב ידיעתי, לא הומצא הפטנט שמאפשר את השגת הכסף ללא מיסים ומכאן שיש צורך במיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לגבות מסים, הממשלה צריכה לקבוע (בחקיקה) עבור החברות את תקני הדיווח החשבונאי, כלומר רגולציה. לכן כל דו''ח רווח והפסד כפוף לרגולציה. ומכאן שאין שוק מניות ללא רגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לצורך הבהרה: הממשלה גובה אחוז מסוים מהרווח כמס חברות, ולכן היא מגדירה בחוק כיצד יש לחשב את הרווח. זה משליך על כלל התקינה החשבונאית ועל שווי המניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומזה אנו למדים ש.... מה בדיוק אנחנו למדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל התחיל בשאלה האם גובה הריבית שבנק ישראלי מציע ללקוחותיו קשור לרמת הסיכון שלו. כפי הנראה, בארץ לא מתקיים קשר כזה, למרות שבשוק אידיאלי היה אמור להיות קשר ישיר בין השניים. טענת הנגד היתה שחוסר ההתאמה בין הריבית לרמת הסיכון נובעת מכך שהשוק בארץ מרוגלץ. הדוגמה שנתתי לגבי מיסוי נועדה להראות שכל מערך הדיווח על חובות מסופקים הוא בהכרח מרוגלץ (בכל המדינות) ולכן הטיעון על "שוק ללא רגולציה" הוא ריק מתוכן. ברור גם שבהיעדר מידע אמין על תיק ההלוואות של בנק לא ניתן לקבוע את רמת הסיכון שלו, ובשום מקום בעולם בנק אינו מספק מידע כזה מרצונו החפשי. אמור מעתה: אין שוק לא מרוגלץ, אלא לכל שוק יש את דרגת הרגולציה האופטימלית עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור מאתה: אין ולא שוק אחד בו גובה הריבית משקף נכונה את רמת הסיכון בדיעבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אני חותם בשתי ידיים, וגם זה רק מפני שאין לי יותר משתיים. ובכל זאת, לפעמים יש בידי הנהלת בנק מידע על לווה שנקלע לקשיים וסביר שלא יוכל לפרוע את חובותיו, או על השקעה שכפי הנראה לא תעלה יפה. זוהי אינפורמציה שבדרך כלל לא מגיעה לידיעת הציבור, אולם למפקח על הבנקים יש אליה גישה. לולא היו בידיו כלים להכריח את הבנק להקטין את הסיכון (כפי שעשה, למשל, במשבר הנדל''ן האחרון) - היה המידע מגיע לקהל הרחב רק עם התמוטטות הבנק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם אתה רוצה לטעון טענה *נגד* שוק חופשי מתוך המציאות עליך להביא דוגמה מציאותית שבה יש שוק חופשי. שוק הבנקאות הישראלי איננו שוק חופשי וביחס למדינות אחרות הוא מאוד *לא* חופשי. ב. רגולציה איננה מיסוי, העובדה שחברות חייבות דיווח לצרכי מס איננה מהווה רגולציה ולא ברור לי מדוע נראה לך שזה אותו הדבר. מה גם שזו טענה ריקה שהרי כולנו משלמים מס ועל פי ההגיון הזה הרי בעצם הכל מרוגלץ (חוץ מהמאפיה) אז איך בדיוק מועילה לנו ההבחנה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר שהאזרחים יתרמו למדינה מרצונם החופשי. אם רעיון זה ישים, כמעט מובן מאליו שהוא נהדר, שכן קל לראות איך הוא ישפר פלאים את רמת השלטון (בעיקר בכך שיהפוך אותו למצומצם ביותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם אינני מחסידי איין ראנד אבל אתה בהחלט נובח על העץ הלא נכון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין למה אחרי כל הדברים היפים שאמרת על התארגנויות פרטיות לצורך סלילה כבישים, תכנון ערים, תמיכה בנזקקים, פיקוח על תרופות וחינוך פרטי, אתה מתעקש לדרוש קיום של משטרה ובתי משפט. למה מנגנון השוק החופשי לא יכול לדאוג למשטרות פרטיות, ובתי משפט פרטיים, הרי כבר אפשר לראות שמתקיימים מוסדות בוררות וחברות שמירה פרטיים שמחליפים חלק ניכר מהפונקציות של המשטרה ובתי המשפט. אז למה לא להפריט אותם לחלוטין ביחד עם מערכת החינוך הממשלתית ובתי החולים הממשלתיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגנון השוק החופשי מתבסס על שיתוף פעולה וולנטרי בין האזרחים. כדי ששיתוף פעולה כזה יהיה אפשרי, יש צורך למנוע מאותו מיעוט המעוניין בשימוש בכוח הזרוע או בהונאה כדי להשיג את מטרותיו לעשות כן. לשם כך יש צורך במשטרה ובתי משפט שימנעו כפיה בכוח הזרוע והפרת חוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו, אחד הדברים שהכי הרגיזו אותי בזמן האחרון, זה מישהו שטען בפני שהממשלה הלינה את שכר עובדי הרשויות המקומיות, כי היא קפיטליסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מרגיז באופן כללי שמאשימים בכל מיני קלקולים אמיתיים או מדומים בישראל את ''הקפיטליזם החזירי'' כאילו יש בישראל איזה הד ולו קלוש לחשיבה קפיטליסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עליך להודות שיש בישראל הד, לא קלוש כלל, לחשיבה חזירית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. יש בישראל שילוב נורא בין כלכלה קולקטיביסטית ופוליטקאים נעדרי תחושת ממלכתיות הרואים בפוליטיקה מנוף לצבירת נכסים וקידום אינטרסים פרטיים. דווקא בגלל מאפיין זה של הישראלי, עבור ישראל יש לקפיטליזם (ולליברטריאניזם בכלל) ערך גדול מערכו (העצום) עבור מדינות אחרות. בכל אופן, כל הקלקולים בישראל אינם יכולים להעיד דבר על בעיות עקרוניות במדינה חופשית מהטעם הפשוט שישראל אינה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שישראל אינה כזו, חסידי הקפיטליזם לא מצליחים להצביע על אף מדינה אחת שאפילו מתקרבת לכך, מלבד ההיא שהוקמה ב''מרד הנפילים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב התקרבה לכך בתחומים מסוימים במידה סבירה בראשית דרכה, אבל בעיקרון אתה צודק. צריך רק להיזהר מלהסיק מכאן מסקנות חפוזות; אין פירושו של דבר שהשיטה לא טובה או שאינה "עובדת" וכיו"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, צריך רק להיזהר מלהסיק מכאן מסקנות חפוזות; אין פירושו של דבר שהשיטה לא טובה או שאינה "עובדת" (וגם לא ההיפך מכך: שהיא טובה או "עובדת"). המסקנה ש(כנראה) ניתן להסיק מכאן, היא שהשיטה לא ישימה, או אינה עובדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי הבנתי מה ביקשת לומר לנוכח הסתירה לכאורה שבין המשפט הראשון ובין המשפט השני בתגובתך (בהנחה שלא כיוונת להבדל הדק שבין ''פירושו של דבר'' ובין ''המסקנה מכאן''). מכל מקום, בהתייחס לטענה כי מהעובדה שאין ולא הייתה מעולם שום מדינה חופשית אפשר להסיק שהשיטה החופשית אינה ישימה, זו טענה חסרת בסיס. אותה לוגיקה בדיוק הייתה מובילה אותך להסיק במאה השבע-עשרה, נניח, שחופש הדת אינו בר יישום, והנה במאה השמונה-עשרה הוא יושם בהצלחה לא מבוטלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הבנת מה ביקשתי לומר, לא נורא, אני רגיל להיות לא מובן. אם מצאת סתירה בין המשפט הראשון ובין המשפט השני בתגובתי (לא כיוונתי להבדל הדק שבין ''פירושו של דבר'' ובין ''המסקנה מכאן''), אתה מוזמן להאיר את עיני היכן היא. אכן, במאה השבע-עשרה, נניח, חופש הדת לא היה בר יישום, כמוהו גם האפשרות שאדם ינחת על הירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הסתירה, האם לא טענת, במשפט הראשון, שרעיון המדינה הקפיטליסטית ישים, ואילו אז טענת, במשפט השני, שאינו ישים? מכל מקום, כאשר אומרים "רעיון המדינה החופשית אינו ישים" הכוונה ליישום ברמה עקרונית, כלומר בנסיבות כלשהן, ולא בנסיבות מסוימות או בכל נסיבות שהן. נכונותה של טענה זו אינה תלויה אפוא במקום ובזמן, והיא נכונה או לא נכונה עתה בדיוק כפי שתהיה אי-פעם בעתיד או שהייתה אי-פעם בעבר (מה שעשוי להשתנות הוא ידיעתנו אם היא נכונה או לא). ממילא העובדה שמדינות חופשיות לא התקיימו עד כה אין בה כדי ללמד הרבה (שלא לומר דבר) על נכונותה או אי-נכונותה של הטענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתירה: במשפט א' כתבת: אין פירושו... שהשיטה לא טובה או שאינה עובדת... במשפט ב' כתבת: המסקנה... היא שהשיטה לא יישימה או שאינה עובדת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיש לך בעיה בדפדפן, ואינך רואה סימנים מסוימים, או שגם כאן אתה מגיב בלי לדעת באמת על מה אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, המדינות שהתקרבו לאידאל ההפוך עושות את העבודה התעמולתית עבור הקפיטליזם בחינם... מלאכתם של צדיקים וכל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה לא חייבת לקבוע כללי משחק, היא יכולה לפרסם המלצות לאזרחים (בסגנון ''משרד הבריאות קובע, כי הסבירות למחלת לב היא כך וכך אחוזים''). יתר על כן במדינות בהן יש שוק חופשי אמיתי, המידע לגבי איכותם והתמחותם של מוסדות חינוכיים מצוי וכל הורה יכול לבחור בעצמו, לפיו העדפותיו, צרכיו ויכולתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהן המדינות בהן יש "שוק חופשי אמיתי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך תיעוד לסיפור הזה? למיטב ידיעתי הסיבות למשבר של 29 היו שונות לחלוטין מאלו שאתה מתאר ומעולם לא שמעתי מישהו מספק את ההסבר הזה. אגב, בימים אלו נערכים דיונים לגבי ביטול ה FDIC. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Milton and Rose Friedman: Free to Choose לקרוא היטב את הפרק Analysis of Crisis.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, שלגיה ושבעת הגמדים. אז תגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין כבוד לספרות שמראה שהעובדות שונות ממה שנוח לך לחשוב, אין בסיס לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרבה כבוד לעובדות, אבל מעט מאד כבוד לפרידמן ואפס כבוד לחסידים שוטים של שוקחופשי שקראו ספר או שניים ויודעים לצעוק ''יד נעלמה'' ו ''דה רגולציה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מתייחס לליצנים. מהאמירה שהיא מעולם לא שמעה על ההסבר הזה יכולת ללמוד על נקלה שהיא מבינה בזה כמו חמור במרק פירות. לעניין עצמו, אני לא כל כך מעריך את הסבריו של פרידמן כאן. לדעתי, יש בהסבריו יותר משמץ אפולוגטיקה בגלל כשלון הגישה המוניטריסטית בניבוי המשבר, שהוביל לטענה שאי אפשר היה לחזותו. בפועל, האייק ופון מיזס (כמו אחרים באסכולה האוסטרית) אכן חזו אותו מראש (ר' דיון כאן: http://www.libertyhaven.com/thinkers/miltonfriedman/...). למעוניינים ללמוד עוד על הנושא: * ספרו הקלאסי של מוריי רות'בארד על השפל הגדול (כאן: http://www.mises.org/rothbard/agd.pdf). סיבה עיקרית למשבר: הגברה שגויה של אספקת הכסף בשנים שלפני המשבר על ידי הבנק הפדרלי. * פון מיזס: הסיבות למשבר הגדול, 1931. סיבה עיקרית למשבר: יותר מדי מדינה, פחות מדי שוק. * ברדפורד דה לונג מאוניברסיטת קליפורניה (http://econ161.berkeley.edu/TCEH/Slouch_Crash14.html). סיבה עיקרית למשבר: מדיניות הבנק הפדרלי. * ספרם של הול ופרגוסון בנושא (יבש ומשעמם, דומה): http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/047206... מסקנה עיקרית: משבר ניהול ממשלתי, לא משבר שוק. * רוברט היגס: אי וודאות משטרית: http://independent.org/publications/tir/article.asp?... טענה עיקרית: פעולת רוזוולט גרמה להארכה והעמקה של המשבר. * ראיון עם פרופ' טימברלייק: http://www.theobjectivistcenter.org/articles/intervi... טימברלייק מתעמת עם טיעוניו של רות'בארד, עליהם הוא חולק, אך מסכים לטיעון העיקרי שהמשבר נבע מכשל של הבנק הפדרלי (הויכוח הוא מה היה הכשל העיקרי). * רונלד נאש: ארבעה מיתוסים על השפל הגדול: http://www.libertyhaven.com/theoreticalorphilosophic... מצביע בשפה קריאה ונוחה לעיכול על המיתוסים הגדולים והכוזבים הקשורים לשפל הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציעה שאתה תמשיך לשפר את כישורי הגוגל שלך ואני אמשיך להיות עשירה כתוצאה מפיתוח מודלים שסותרים את הקישקושים הימניים האלה. שנינו נהיה שמחים בחלקנו, אני בטוחה. theobjectivistcenter.org ממש אתרים שמייצגים את המיינסטרים הכלכלי :-)
libertyhaven.com mises.org |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתוח מודלים? זה היה משעשע ביותר... אשכרה צחקתי. אם יש לך טיעונים קונקרטיים נגד מומחים כלכליים ופוליטיים כרות'בארד, טימברלייק, סלרנו, היגס, הול ופרגוסון, דה-לונג, ואחרים אליהם הפניתי – מוטב שתעלי אותם במקום להתייחס לאתרים המארחים. מאחר ואת מפתחת מודלים שסותרים את הקשקושים הימניים האלה, אני בטוח שלא תהיה לך כל בעיה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוסך הנבון ידאג לביטוח כזה באופן וולנטרי, או לא יעשה עסקים עם בנק שלא הצטייד בביטוח. החוסך הפחות נבון ישלם את מחיר טפשותו, כמו שקורה לפעמים לקוני דירות שהקבלן שלהם פשט רגל (בין באונס ובין ברצון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל קצת קשה למדינה לראות אדם שעשה טעות קטנה אחת ובגלל זה כל חסכונותיו ירדו לטמיון שלא באשמתו. לכן, להכריח את הבנק לבטח את החשבונות, או להכריח את הלקוחות לעשות כן, נראה לי סביר. אחרת, הלקוחות המופסדים יפלו למעמסה על המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק הגישה הפטרנליסטית של הסוציאליזם. דיברת ברצינות? כי כתומך שינוי אתה אמור לדבר אחרת... ואם אם זה נכון לגבי בנקים - למה לא לגבי בורסה? פתיחת כל עסק אחר? אם זה עניינה של המדינה - אז עד הסוף... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתומך שינוי אני חושב שלסוציאליזם יש כוונות טובות ובד''כ הן מובילות לגהינום. זה לא אומר שצריך לוותר על הכוונות הטובות, זה רק אומר שצריך להסתכל טוב טוב לאן הן מובילות קודם שמיישמים אותן. אני לא נגד פטרנליזם, כי אני חושב שיש אנשים שזקוקים לפטרנליזם. זה פטרנליזם לשים מעקה ליד מצוק, אבל אני מעדיף פטרנליזם על פני הצורך ללכת ולהוציא את הדביל משם אחרי שהוא נפל. ההבדל היחיד בין הפטרנליזם של הסוציאליזם וה''יחס הבוגר'' של הקפיטליזם זה שלקפיטליזם לא יותר מדי מפריע לשמוע את הדביל צועק מכאב. יש דברים שאנשים לא יכולים להסתדר בלעדיהם. חסכון לפנסיה הוא אחד מהם. חינוך ובריאות הם עוד שניים. בדברים האלו, יש מקום למדינה להתערב. לעומת זאת, פתיחת עסק או כניסה לבורסה הם לוקסוסים שהמדינה לא צריכה להתערב בהם. מקסימום להזהיר אנשים שהם שמים את נפשם (או כספם) בכפם - בערך כמו האזהרה על חפיסות סיגריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה לא ממש תומך שוק חופשי. אין לך מה לחפש בשינוי בהיבט זה, אתם ממש לא חופפים. משל הצוק שלך קצת מוטעה, אבל באתר ובציבור בכלל זוהי מיסקונספציה רווחת: הסוציאליזם הוא עם "לב חם" והקפיטליזם הוא "קר". כשלסוציאליסט "אכפת" הקפיטליסט "אדיש". האמת רחוקה מאוד משם: הטענה של תומכי שוק חופשי (לא כמודל תאורטי, אלא כדבר בדוק עפ"י האופן בו יושם בעבר ומיושם כיום) הוא ש*כל* התחומים עליהם דיברת יעבדו *טוב יותר* תחת מנגנון שוק חופשי: החינוך יהיה יותר שיוויוני, טוב ולפלחים גדולים יותר באוכלוסיה, כמו הבריאות, הפנסיה וכו'. לכל היותר, אם אתה רוצה *להכריח* אנשים לחסוך לשעת צרה ולעת זקנה, אז תכפה עליהם חיסכון *אישי* מכספם (דוגמת סינגפור), ואל תעשה זאת באמצעות מס וקרנות פנסיה צוברות גרעון האופייניות למדינת רווחה, שבסוף לא מבטיחות פנסיה לדור הקודם (כי לא נותר כסף), ומעיקות מאוד בחובותיהן על הדורות הבאים (שלא לדבר על המנגנונים שקמים כדי לטפל ב"יעילות" בכל פונקציות ה"רווחה"). אם היית מודד, למשל, כמות של נפילות בנקים במצב בו אין מעורבות ממשלתית במערכת הבנקאית למצב בו יש מעורבות (וגם בסקלות שונות של מעורבות) היית רואה כי הנטיה של בנקים ליפול *גוברת* ככל שהמעורבות הממשלתית עולה, וכשהבנק נופל התגובה יותר *חריפה* במשטר רגולטורי (הרגולציה לא מאפשרת התאוששות מהירה בהשוואה לאי רגולציה). נכון שלא תמיד תראה את הבנק נסגר, אבל אתה תשלם כאזרח את המחיר של אי סגירתו (מיסים מוגברים, אינפלציה חסרת מעצורים עקב הדפסת כסף מהירה כדי לכסות על העדר הכסף בבנק וכיו"ב). במאמר מוסגר - הופיעה לאחרונה ב themarker השוואה ביננו למדינות אחרות בנושא מנגנוני הגביה רבי היכולת והשפעתם על היכולת לעשות עסקים: בקיצור, אפשר לתמצת את תשובתי לעיל למשפט: In a capitalist society, even anti capitalists can find everything they
need |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל אני אחליט במה אני תומך ובמה לא. הקפיטליסט באמת אדיש. כלומר, כן - הוא חושב שבתנאי שוק חופשי, יהיה יותר טוב לכולם. אבל אם איכשהו קרה המקרה ולמישהו רע יותר, הוא לא יצא מגידרו כדי לעזור לו - הוא ישים את מבטחו, שוב, באותו שוק חופשי. בשוק החופשי הזה חברות תתרומנה למען הקהילה כדי לקבל יותר אהדה מהציבור. אבל אם הציבור כבר חונך להאמין שלא *צריך* לעזור לנזקקים, כי הם צריכים להסתדר בעצמם מתוקף כוחות השוק, למה שהם יתנו קרדיט לחברה שתורמת לקהילה? להפך! אם יש להם כסף כדי לתרום לקהילה, סימן שהם... לא יעילים! הם הרי בדיוק כמו המדינה: הם גובים ממני, הלקוח, "מס" כדי לממן את הפעילות הקהילתית שלהם. אז למה שאני אשלם להם, המאנייקים, אם חברה אחרת יכולה לתת לי את אותו המוצר בדיוק בפחות כסף, כי שם אני לא נדרש לשלם את המס הזה? הופ - נתקענו. פנסיה תקציבית (שהיא בדיוק *לא* פנסיה צוברת) הייתה רעיון בעייתי מבחינה פיננסית שהסתמך על הנחת יסוד תמוהה אודות העתיד. ואכן: היא עוברת מהעולם. אבל אין זה אומר שאנשים לא צריכים לחסוך לפנסיה רק בגלל שלא נראה להם שצריך. מרבית בני השלושים שתשאל יגידו לך שהפנסיה נורא רחוקה, והם לא רואים סיבה לחסוך. אם לא היו מכריחים אותם - הם לא היו חוסכים. ואז מה? אז הם היו מזדקנים ונעשים קשישים חסרי כל. ואז מה? אז לא אכפת לנו - כי אנחנו חברת שוק חופשי, ואנחנו לא ניקח מס מאנשים כדי לממן את זיקנתם של אנשים שלא חשבו על הפנסיה שלהם בגיל שלושים. ואתה יודע מה? בצדק. אבל למה לא להקדים תרופה למכה? למה לא להכריח את בני השלושים הללו להפריש עכשיו לפנסיה? איך זה פוגע בשוק החופשי היקר שלך? זה הרי המס עם התשלום הישיר ביותר שאפשר להעלות על הדעת: כמה ששילמת מס, זה מה שתקבל חזרה בגיל הפנסיה. אז מה רע בזה? אגב, לא שראיתי את הנתונים לגבי קריסת הבנקים, אבל יש לי חשד שמעורבות כאן לא מעט הטיות סטטיסטיות. אבל לא ראיתי, אז לא אדבר על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל לא נכון. במצב בו אין המדינה לוקחת את האחריות מהציבור בטיפול בנזקקים, קורה דבר מופלא: הציבור מטפל בנזקקים. כנראה לא קראת את התגובה הרלוונטית שלי בעבר, אבל אחת הטענות הקשות כנגד סוציאליזם היא דווקא פירור המרקם החברתי: הפקעת הדאגה לפרט מהציבור היא זו המייצרת את האדישות האמיתית. כשאתה משלם 50% מס ויותר, אפילו אם אתה רוצה לעזור גם באופן אישי לנזקקים, אין כל כך איך. לעומת זאת, במדינות בהן הרגולציה נמוכה, רואים פריחה של מוסדות וולנטריים לצדקה, הפועלים גם באופן יעיל יותר מכל ממשלה כלפי אלה שנזקקים לכך באמת (ולא כל הפרזיטים שמצטרפים לחגיגת האבטלה במדינות הרווחה). מדידת אחוז חסרי הבית והעניים (וגם מידת עוניים) של האוכלוסיות במדינות בעלות מינון שונה של רגולציה מראה דווקא יתרון ברור לטיפול באוכלוסיות החלשות במדינות שאמצו שוק חופשי יותר לאורך זמן. אתה לא עושה אבחנה בין כפיה לפעילות וולנטרית, ומדבר שלא מתוך ידע בתחום זה, וחבל. לגבי הפנסיה הצוברת - אני חושב שאין לנו מחלוקת, למעט בעיה טרמינולוגית אחת: רצוי לחייב אזרחים לחסוך כדי לא ליפול למעמסה על המדינה בעתיד, אבל לא דרך זה שיפלו כמעמסה *כבר היום*. הרעיון הוא לא לבצע זאת באמצעות מס, שנעלם לו בנבכי הבירוקרטיה על אלפי פקידים שמטפלים במס, ובאמצע הדרך חושבים שבעצם ראוי שחלק ממנו יועבר להטבות לעצמן וחלק אחר לנזקק משדרות שמעדיף לא לעבוד כי דמי האבטלה מאוד קרובים לשכר המינימום, אלא בצורה של פתיחת חשבון מיוחד *אישי*, אליו יחויבו גם המעסיק וגם המועסק להפריש סכום מסויים, שעומד רק לזכותו של העובד (ואולי קרוביו מדרגה ראשונה) וניתן לפדותו במשורה עבור מטרות מוגדרות ונעלות בלבד (פנסיה, חינוך וכו'). האם נראה לך סביר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זו לא תגובה אליך, כך שאין צורך להגיב. פשוט, זה נראה לי המקום ההגיוני לקשר). בהקשר לצדק ופילנתרופיה מומלץ לקרוא את מאמרו הבהיר של יוסי דהאן בנושא באתר העוקץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה לך אם את המניפסטו הדיסאינפורמטיביים-דמגוגיים האלה, המתלבשים על פעילות צדקה ברוכה, לא תדביק כמענה לתגובות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המניפסטו מספר, בין השאר, על המבצע ל"איתור מקומות תעסוקה לאמהות חד הוריות"1 שהסתיים בהרבה הצהרות על מקומות שאותרו, והרבה תצלומים יפים בעיתון - אבל בלי מקומות תעסוקה. זו דוגמא שחשוב לזכור כשמספרים לנו על עסקים גדולים שיתרמו לצדקה ופעולות חברתיות מסיבות של יחסי ציבור. 1 כפי שהסביר הפרש לעליזה, "מבצע לאיתור מקומות..." הוא *שמו* של המבצע; למבצע *עצמו* קוראים "מבצע להגדלת התפוצה של ידיעות באמצע השבוע", בעוד ש*המבצע* הוא בכלל "מבצע להוכחת הפרזיטיות של מובטלים". נומנקלטורה זה עסק מסובך. אחת הקורבנות קוראת ל*שמו של המבצע* "קרקס". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דוגמה רעה ופרסומת רעה לעסק. עסקים בד''כ יזהרו מנפילות חובבניות כאלה בתדמית. אתה מקיש מפרט אחד לכלל, ו(גם) במקרה זה זו הקשה מאוד שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא נכון. מבחינת "ידיעות" המבצע הצליח - והבודדים ששמעו על תוצאות האמת לא מטרידים אותם. נראה לך שבפעם הבאה הם יקחו את העניינים האלה יותר ברצינות רק בשביל לפרסם "שנה מאז מבצע איתור מקומות העבודה שלנו - ו-37% מן העובדים עדיין מחזיקים במשרותיהם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני לא יודע אם מדובר ב"בודדים" - לפרסום בעיתון העיר תפוצה רחבה ביותר. וכן - פרסום כזה בהחלט עשוי לדרוש מהמפעלים לעשות משהו לתיקון שמם (בחברה מתוקנת בה שמים יותר דגש על עבודה, לא בטוח שבחברה שלנו). בנוסף, לא הייתי קונה כל מילה במניפסטו כדברי אלוהים חיים: מבלי להתעמק הרבה במקרה זה, תוך כדי קריאה מרפרפת באתר ה"אובייקטיבי" ראיתי מתקפה רבתי על האמינות של אותו כתב ש"חשף" את הפרשיה, אביב הורוביץ: "העיתון הלוחמני "העיר" יצא כבר ביום ה' לדוכנים בכתבת תחקיר מיוחדת על האתר. הכתב ומבקר התקשורת אביב הורביץ, גילה בחשיפה ראשונית לקוראי העיתון הנדהמים כי בין רשימת החותמים על העצומה נגד פיטורי העיתונאי מירון רפפורט מ"ידיעות אחרונות", מתנוסס, ללא כל בסיס עובדתי, השם - "אהוד מנור". כבר בתחילת השבוע הריח הכתב החרוץ שמשהו אינו מריח טוב ברשימה, הוא לא התעצל והתקשר לפזמונאי אהוד מנור, שנחרד מעצם המחשבה שהשם שלו מתנוסס על עצומה המגינה על חופש הביטוי. הכתב הורביץ' פשפש וגילה שבאזור כפר סבא חי לו מנהל בית ספר בשם דר' אהוד מנור וזה מיהר להודות בפני הכתב שאף הוא לא חתום על העצומה. קוראי "העיר" האינטילגנטים יכלו להסיק מחשיפה זו שהעצומה, עליה חתמו למעלה מ 250 איש ואישה, כנראה מפוברקת בחלקה. לו טרח קמעה, מבקר התקשורת ותחקירן-העל הורביץ, והתקשר למערכת האתר, המאוישת עשרים וארבע שעות ביממה, הוא היה נענה באדיבות רבה שבמרחבי המזרח התיכון חי לו "אהוד מנור" נוסף. דר' אהוד מנור, מרצה להסטוריה, סוציאל דמוקרט ופעיל חברתי מוכר ונמרץ בקבוצת "יסוד" (ראו רשימת האתרים המומלצים). אהוד מנור, המוכר גם בכינויו המחתרתי, "אודי", הוא חבר מערכת כתב העת המצוין "חברה - כתב עת סוציאליסטי לענייני חברה, כלכלה, פוליטיקה ותרבות". אודי חתם בחפץ לב ומרצונו החופשי לחלוטין על העצומה. במערכת האתר נערכים מזה שעות דיונים בשאלה את מי עלינו לשכור להגשת התביעה המשפטית נגד הורביץ, עיתון "העיר" ועמוס שוקן." מופיע בתחתית הקישור הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זו סיבה להעדיף שלטון מרכזי על-פני יחסי ציבור וגופים שמתחרים זה על ה"אמינות" של זה. מי רוצה לעסוק בלכלוך הזה כל הזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי, אני מקווה שאתה צוחק. הלכלוך הזה הוא של גוף שתומך בשלטון מרכזי על פעילויות פרטיות. אתה גם מסתכל על ישראל בתור דוגמה לדינמיקה בשוק חופשי, והמצב פה רחוק מלהיות כך - המדינה עדיין גובה מס בשיעור גבוה מאוד כדי לממן תשלומי העברה מסיביים. התבוננות במדינות עם מינון ריכוזיות נמוך יותר (אפילו לא בהרבה - כמו ארה''ב) מראה תמונה שונה לגמרי. לא רק שאין לכלוך, לא רק שאין מפעלים פרטיים כעיקר התורמים (אלא עמותות פרטיות המגייסות כסף מנדבנים), רמת הרווחה הכללית והטיפול בנזקקים הרבה יותר יעיל ומסייע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבנה הפרלמנטרי-קואליציוני של השלטון בישראל - איך היית מציע לטפל בבעיית החרדים בלי תשלומי העברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך היחידה היא שילובם במעגל העבודה באופן הדרגתי, בדיוק כמו יתר השכבות החלשות. זה אומר שאם אי אפשר לגייס אותם (וכנראה שמסלול זה לא ישתנה בעתיד הנראה לעין), לפחות צריך להסיר את כל מגבלה ואפליה שמונעת מאנשים שלא בצעו שרות צבאי להיכנס לכלכלה הישראלית בצורה טובה (ושוב - זה נכון גם ליתר האוכלוסיות החלשות, שבהן אחוז הגיוס אינו מרשים באופן דומה). במקביל צריך לבצע תוכניות הכשרה, לקצץ בקצבאות ילדים, שמגדילות (או שומרות) על הריבוי הלא-טבעי הזה ובכך גם על מימדי העוני. אלו האפשרויות שנראות לי סבירות במסגרת אילוצים קואליציוניים. הנחה נוספת שלך היא שהחרדים תמיד יהיו בעד הגדלת תשלומי ההעברה, ואני לא סבור שזה המצב: אם הקול של יעקב בזרם החרדי יגבר, אפשרי שנראה ייצוג חרדי שדווקא מעוניין לסייע לחרדים דרך הקטנת התלות בקצבאות ממשלתיות, ושילובם במעגל העבודה. היו נציגים מעטים כאלה בעבר, ואני מקווה שיהיו יותר כאלה בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כליברליסט, אתה תומך בגיוס חרדים? הפגיעה בחירותו של בעל הבנק לקבוע כמה ריבית הוא יקח מציקה לך, והפגיעה בחירותו אזרח, לקבוע מה הוא יעשה במשך שלוש שנים לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפילו אני יודע ( ואני לא ווטסון): הצבא נועד להגן מפני פגיעה הרבה יותר חמורה בחירויות , גם של בעל הבנק וגם של שאר האזרחים. כמובן שמדובר על הרע במיעוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, את ההצדקה לקיומו של הצבא הבנתי, וגם אם ההצדקה לכפיית תשלום מיסים למען קיומו של הצבא אפשר להשלים. אבל, גיוס חובה הוא פגיעה מהותית בחירותו של המגוייס, וכאשר לא מדובר על צורך קיומי (עובדה, אפשר להגן על המדינה גם ללא גיוס חרדים), אין לזה שום צידוק (בשיח של חרויות, ללא הזכרת המילה שיוויון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ליברליסט אדוק, אם הוא חושב שבכל זאת נדרשות פגיעות מעטות בחירות האזרח - למשל, שירות צבאי חובה - עשוי לתמוך בכך שהפגיעות הללו יוטלו בצורה שוויונית. ליברליסט אדוק אמור, אני חושב, להעדיף שהצבא יהיה שכיר וולונטרי של הממשלה, ללא שירות חובה. ליברליסט אדוק שרוצה להגיב על המציאות הנוכחית עשוי לחשוב שאם היעד הזה שייך לימות המשיח, אז בינתיים לפחות אפשר לקדם את היעד מהפסקה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מצחיק, לדמיין שהמציאות מתשנה באופן כל כך עמוק עד שנפסקים תשלומי ההעברה בישראל, ודווקא המבנה הפרלמנטרי-קואליציוני נשאר אותו דבר. כאילו היית שואל: אילו מחר היו מתבטלות כל המדינות בעולם, אילו שקופיות היית מראה בשידור האירוויזיון. במילים אחרות, אני חושב שווטסון פטור מלענות על השאלה (בלי קשר לזה שהוא ענה בכל זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, מה דעתך? כי לי נראה שהתזה של "מציאותיזם" נכשלת בהסבר של המאורעות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |