בתשובה לאדי מלכא מור, 07/09/04 23:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על האינפורמציה הקשורה בעצמך ובעבודתך, זה מעניין. אני לא חושבת שמישהו הוסיף "צ", אלא שאולי יש בעיה עם המסך שלך. לא אמרתי שאתה אדם מבולבל אלא שתורתך מבולבלת (וגם מבלבלת), משום שזה הרושם שנתקבל מתגובותיך. אולי זה בגלל האורך החריג שלהן, ובגלל הפיזור של הנושאים והחזרה על אותן אמירות במקומות שונים, ובצורה שלפעמים נראית מחוץ להקשר. אם אתה חושב ברצינות שמה ש*אני* קראתי זה לא מה ש*אתה* כתבת (קצת קשה לי להאמין באפשרות כזאת, או שלא הבנתי את כוונתך) - אולי תדאג לקרוא את תגובותיך אצל ידידים, כלומר - במחשב שאינו שלך, ע"מ שתוכל להשתכנע שאכן מה שמקלידות אצבעותיך הוא מה שנקלט באתר ועל מסכי הקוראים. עכשיו נדמה לי שכבר ראוי לומר - לילה טוב :-). כל טוב. ------------- נ.ב. למקרה שלא הבחנת - הנני מסבה את תשומת ליבך לתגובה 245674. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי תגובתך, תודה, אני מודה שאני כותב את הדברים שלי בפורומים לא מתאימים אני רוצה לספר לך משהו. ק' צ'טניק מספר באחד מספריו (כנראה שזה סיפור אמיתי כי נתקלתי בדברים דומים בסיפור הבריחה של וורבה ממחנה ריכוז) אדם הצליח לברוח ממחנה השמדה, אחד הבודדים והספורים שהצליחו לעשות זאת. הוא הגיע לקהילת יהודים שעדיין היו "חופשיים" סיפר את הסיפור:- יורד מטען של 3.000 יהודים מקרונות הרכבת, איך פוקדים על האנשים להתפשט, נותנים להם חתיכת סבון זעירה ביד ודוחפים אותך לכיוון "חדרי הרחצה" שם נאטמות הדלתות מוזרם הגז ציקלון הקהילה מושמדת, נקודה. היהודי שברח התחיל לספר את הסיפור ליהודים:- "אחים, מחניקים יהודים" "משמידים קהילות שלימות" הוא זעק, כולם הסתכלו עליו כעל משוגע, מבולבל, אחדים אמרו בינם לבינם, "הוא מבולבל המסכן". אני יודע שאני טועה כשאני מנסה לספר לאנשים את האמת - חלק זעיר מהאמת - על מה שקורה לנו ועל מה שצפוי לנו. צריך לספר כל כך הרבה בכל כך מעט מלים, ואילו האנשים שמחפשים בידור, זוגיות, הרחבת מעגל הבדידות, אף אחד לא מעונין היום בסחורות משוק האמת והמצפון. איני נביא זעם מצוי, אני טועה לפעמים וכותב לאנשים, בדרך כלל אני כותב לעצמי דברים שיצאו בבוא הזמן, כתבתי לך כי אני מרגיש שאת אדם יוצא דופן בעדינות ובהתחשבות באחרים, אני רואה את זה בכל מלה שאת כותבת, וזה נדיר בשווקי הסוסים המכונים היום פורומים. סלחי נא על ההטרדה. תודה על זמנך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אדי, שוב כן, ספריו של ק. צטניק מצויים בביתי (לא כולם) ומוכרים למשפחתי. אני מאוד מבינה את התחושה הבוערת בעצמותיך, כי אתה מתריע על דברים שרוב האנשים אינם מבחינים בהם, משום שהם עסוקים בחיי היום-יום. עם זאת, אומר לך את האמת: אינני אוהבת את הנוהג להשתמש בתקופת השואה כאנלוגיה לתקופתנו אנו ולמה שקורה כאן בארץ. תחושתי היא שהאנלוגיה הזאת יוצרת זילות מסויימת של סבל היהודים בשואה. עד כמה שידוע לי - ניצולי השואה עצמם גם כן אינם אוהבים את השימוש שנעשה באנלוגיות מסוג זה. כתבת: "אני יודע שאני טועה כשאני מנסה לספר לאנשים את האמת..." - ובכן, אינך טועה ואתה *צריך* לספר לאנשים את האמת - אבל אתה גם צריך (לטעמי) למתן את סגנונך ואת זעמך - וכך תזכה ליותר אזניים קשובות. אני מאחלת לך שיום אחד תפרסם את הדברים שאתה כותב בשלב זה לעצמך - אבל פרסם אותם לא כ"נבואות", אלא כספרות או כהבעת דעה פובליציסטית (ואולי כשילוב של השתיים - גם זה קיים, אם כי פחות נפוץ). אם יורשה לי להעיר משהו - מקריאת תגובותיך, לא זאת הנוכחית אלא תגובות מלפני יומיים שלושה - אני מתרשמת כי אתה סובל מבעיה מסויימת של חוסר ריכוז. ניתן לטפל בבעיה זו, אך זה איננו נושא להתכתבות פומבית ולכן לא אוסיף. כל טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |