בתשובה לאיילת בועזסון, 26/08/04 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קצת מוגזם? אין שום דבר באקזיט או המורדים שילדים לא עשו או דיברו עליו לפני עשרים, שלושים ושלוש מאות שנה. השוני היחידי בהשוואה להיום הוא שבמקום להסתתר במחשכים או מאחרי צחקוקים הדברים נאמרים בגלוי – וטוב שכך. במקום לחיות בעולם של שמועות והסתר, הדברים נאמרים בגלוי וכך אפשר גם לדון בהם ולהבינם. בני נוער אינם לומדים מעופר שכטר או המריצות והלופילטות למיניהן איך להשתכר, להפליץ, להזדיין, לגהק, להתאהב ולהתאכזב. הם יעשו זאת בין כך ובין כך. לכל היותר, השכטרים יכולים לסייע בלגיטימציה של התנהגויות אנושיות וטבעיות אלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה נכון. מה שרק חבל זה שאת אומרת בזה אחר זה ובצמוד ''להפליץ'' ו''להזדיין'', וזה קורה לא סתם - זה קורה בתקופה ובאוירה שבה אכן שתי הפעולות האלה נראות דומות במעמדן ובהתייחסות אליהן, ומי יודע, אולי הן גם גורמות בערך את אותה רמה של תענוג. אני, מה אני יכול לעשות, כנראה שאני מהדור שמעדיף להסתכל על ה''להזדיין'' כעל ''לעשות אהבה''. אינני בא לדבר נגד הלגיטימיות של האמירות, אלא להצר על התקופה הזאת שבה הכל אותו דבר, לשום דבר אין ערך והכל נועד למעשה לדגדג את הצופים הצעירים במידה מספקת שתגרום להם לצפות שוב ולהגדיל את הרייטינג - והרי זאת היתה המטרה ולא אחרת, רק שבמקרה הזה זה פעל כבומרנג וירק להם, לאקזיט, בחזרה בפרצוף. אינני יודע אם הצלחתי להסביר את עצמי, ואני מקווה שלפחות כמה איילים מבינים למה אני מתכוון ועל איזה אובדן אני קצת מתאבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינני יודע אם הצלחתי להסביר את עצמי, ואני מקווה שלפחות כמה איילים מבינים למה אני מתכוון ועל איזה אובדן אני קצת מתאבל." נעוריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא רק. גם על אובדן התום, לא רק זה שלי - בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום הוא כמו טפטים ישנים בחדר האורחים של סבתות הגרות בשביב – הוא מתקלף מאליו. כולנו היינו רוצים באיזה מקום להישאר אותם אלו שהיינו כשאהבנו, התנשקנו ושכבנו בפעם הראשונה – אבל אי אפשר להשאר בני עשר לנצח. התום נושר מאיתנו כאשר אנחנו רואים דברים וזו אינה הפעם הראשונה שאנו רואים אותם, כאשר אנחנו יודעים יותר למה לצפות – בקיצור, כשאנחנו מחכימים אנו מאבדים משהו מתומתנו. התפלצפות נאה זו בצד – האם אין צערך על אובדן התום סוג של תעתוע? אולי אתה מתגעגע לאותן תקופות כפי שהן זכורות לך מבעד לגעגוע? אולי התום הוא האופן שבו אתה רוצה לזכור את עצמך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הראשון שלך- הצעת הגשה: תום הוא טפטים ישנים בחדר האורחים של סבתות הגרות בשביב התחלה טובה לשיר, אם יבוא לך פעם לכתוב אחד. (באמת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסתפק לפי שעה בפרוזה (בקרוב בחנויות הספרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוויותיה הלוהטות של עוזרת המנכ"ל"? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לוהטות? את רוצה שתצא לשמש באמצע היום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד היסודות של החינוך האנושי במובן הרחב ביותר שלו, הוא העברת התינוק החי בעולם של "אני ואפסי עוד" אל המבוגר היודע שהוא חלק מחברה וחייב לכבד את חוקיה ולכבד את הזולת (אני לא טוען שכל המבוגרים מגיעים לפאזה הזו). הטלביזיה, אם נרצה או לא היא ה"מחנכת" החזקה ביותר של דורנו. אני לא רואה סיבה לאפשר לה לפעול נגד מגמת החינוך עליה דברתי. אנשים נפחו גם לפני 300 שנה. הם רק לא עשו זאת בפרצופם של מוריהם או בטלביזיה. אין לך כאן ויכוח עם אנשים שרוצים להפוך את "מוסדות" הנוער (בתי ספר, אמנות לנוער, תכניות התקשורת לנוער) למוסד קתולי, אלא עם אנשים הסבורים שאמצעי התקשורת מטעמים מסחריים (ומתוך התנשאות) מתעקשים לדבר רק אל הרבדים הנמוכים ביותר של קהלם. הגישה שלך לחינוך הנוער היא גישה שהיתה מקובלת בשנות ה-60. אין לי הוכחה סטטיסטית או אחרת לכך, אך יש לי הרגשה שילדים שגדלו באוירה ההיפר ליברלית של דור האהבה והפרחים, פיתחו בעיות קשות לא פחות מאלו של ילדים שגדלו במשפחות היפר-שמרניות. עושה רושם שהילדים הללו גם לא כל כך אסירי תודה להוריהם ("אנחנו דור מזויין"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדאי לציין שהשם המאפיין ביותר את הדור שהוריו היו היפים צעירים בשנות ה-60, הוא ה"יאפים". ללמדך שלכל התרת רסן חברתית יש תגובה שווה והפוכה: הידוק הרסן המוסרי בדור הבא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שליאפים יש יותר מוסריות מאשר להיפים? מוסר במובן של "התנהגות לא מתירנית"? אם אפשר לאפיין את היאפים במשהו (פרט לרצון שלהם להיות "מונעים כלפי מעלה") הייתי דווקא בוחר את האדישות המוסרית והפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, השימוש שלי במילה ''מוסרי'' היה בעייתי. אבל אין לי ספק שמדובר פה בתגובת נגד לחופש העודף של ההיפים. איך להגדיר את תגובת הנגד הזו, אני כבר לא בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נראה לי שיש תנועת ריאקציה חזקה בקרב הדור השני של דור ההיפים, אך היא רק חצי התמונה. החצי השני מתבטא בביטוי של דור ה-X על אדישותו המוסרית ויאושו השקט מהאידיאליזמים למיניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, כששרנו את הוריאציה הגסה של "דני ודינה"1 או "שירים גסים" אחרים זה היה בסדר כי זה לא נעשה בפומבי הטלויזיוני אלא רק בפומבי הזמין לנו באותה עת של מסיבות כיתה או המגאפון בטיולים? ההערה שלך בסוף לא ברורה. האם אתה מתכוון לבקר את תנועת החינוך החופשי מיסודו של ניל? אם כן, לא ברור הקשר של זה לילדי הפרחים או לשנות השישים. אם לא, למה בדיוק התכוונת? 1 "דני ודינה יוצאים מן הבית ושוכבים על הדשא הרך, היא פותחת רגליים, הוא מכניס לה ת'זין, כך נוצרים ילדים בעולם. דני דינה הולכים בצידי הדרכים ופתאום כל שעה, עוד ילד יצא" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו לא עניתי לתגובה כי היא כללה מה שנראה לי נסיון ל"זעזע" את ה"בורגנים" וזה בכלל לא העניין. אני עונה כעת, בעיקר כדי להביע את הערכתי לויקי כנפו על תצלומי העירום החברתיים שלה. בזמנו לא התלהבתי מתופעת ויקי כי היא נראתה לי חלק מתנועת ההמונים של ה"מגיע לי". אבל בצעד זה הגברת רכשה את הערכתי על יכולתה לתמרן את התקשורת לצורכי מאבקים עקרוני וגדול הרבה יותר מהצרכים בפרטיים של מישהו. בעוד שישבנו של עפר שכטר (וגם חמשירך, אם יורשה לי להעיר) הינם בבחינת: tale Told by an idiot, full of sound and fury, Signifying nothing הרי שמעשיה של ויקי כנפו טומנים בחובם משמעות הראוייה לתשומת לב.המופע של ו. כנפו, אינו דומה לתצלומי עירום של דוגמניות אקזיט או ל"סרטי המשפחה" של הכוכבנית העגלונית מהמלין. כמותם היא מנצלת את הסקרנות האנושית, אבל לה יש גם מטרה שהיא מעבר לצרכיה האישיים (אם קבלה על כך תשלום מכובד, אני שמח בשמחתה). אני מכבד את האומץ שלה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה בורגנים ביקשתי לזעזע? מדובר בשיר ששרנו בגיל עשר בבית ספר. ייתכן כי התגובה הראשונית שלך – המנעות מתגובה – הייתה הנכונה, שכן הודעתך כאן אכן מתאימה, כמדומה, לציטוט הנודע ממקבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי טעיתי בהכללת השורה הראשונה של הציטוט. הרשה לי להבהיר שהמילה "אידיוט" לא התיחסה אליך ואפילו לא לאדון שכטר. הנקודה היא ה"פרובוקציה" שאין לה שום משמעות. דרך אגב מהי שיטת החינוך של ניל? אין לי שום מושג בחינוך. פשוט הבעתי את התרשמותי האישית (ולא שום דבר מעבר לזה) שהגישה החינוכית האולטרה-ליברלית (שלפחות אצלי מתקשרת לאידיאלים של שנות ה-60) היא לא בהכרח שיטה מוצלחת במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהכוונה לסאמרהיל. ראה: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |