|
||||
|
||||
כן, אבל לא רק. גם על אובדן התום, לא רק זה שלי - בכלל. |
|
||||
|
||||
תום הוא כמו טפטים ישנים בחדר האורחים של סבתות הגרות בשביב – הוא מתקלף מאליו. כולנו היינו רוצים באיזה מקום להישאר אותם אלו שהיינו כשאהבנו, התנשקנו ושכבנו בפעם הראשונה – אבל אי אפשר להשאר בני עשר לנצח. התום נושר מאיתנו כאשר אנחנו רואים דברים וזו אינה הפעם הראשונה שאנו רואים אותם, כאשר אנחנו יודעים יותר למה לצפות – בקיצור, כשאנחנו מחכימים אנו מאבדים משהו מתומתנו. התפלצפות נאה זו בצד – האם אין צערך על אובדן התום סוג של תעתוע? אולי אתה מתגעגע לאותן תקופות כפי שהן זכורות לך מבעד לגעגוע? אולי התום הוא האופן שבו אתה רוצה לזכור את עצמך? |
|
||||
|
||||
המשפט הראשון שלך- הצעת הגשה: תום הוא טפטים ישנים בחדר האורחים של סבתות הגרות בשביב התחלה טובה לשיר, אם יבוא לך פעם לכתוב אחד. (באמת). |
|
||||
|
||||
אני מסתפק לפי שעה בפרוזה (בקרוב בחנויות הספרים). |
|
||||
|
||||
"חוויותיה הלוהטות של עוזרת המנכ"ל"? :-) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה לוהטות? את רוצה שתצא לשמש באמצע היום? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |