 |
|
 |
||
|
||||
 |
יותר מכול, זאת נראית עילה לאסור ביקורי קרובים אצל מר עמיר. הוא מנצל אותם לרעה בניגוד לתקנות הכלא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב"הארץ"1 דנים בכובד ראש בסוגיית הטבעת המקודשת. השב"ס יבדוק "כיצד הצליח עמיר לקדש את הטבעת בתאו בכלא", שהרי לפי "פסקי הלכה", "ניתן לחתן בני זוג שלא בנוכחותו של אחד מהם, אם החתן קידש מבעוד מועד את טבעת הנישואין". איך מקדשים טבעת? "הרי טבעת זו מקודשת לי כדת משה וישראל"? אין לעיתון הזה עורך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה מקדשים טבעת (שאל את גאנדאלף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתרגומו של אוריאל אופק: טבעת למשול בם ולאתרם טבעת למשוך בם ולקשרם בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בארץ מורודור, שם רובצים הצללים טבעת אחת למשול בכולן, טבעת אחת למצאן, טבעת אחת להשיב את כולן, ובאופל לכבלן, בארץ מורדור, שם רובצים הצללים'' אתה מתכוון. (כן, גם אני העדפתי פי אלף את הנוסח הראשון, זה שאין עוד להשיגו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייב להודות שהתרגום שלך מוצלח יותר. מהו אותו נוסח ראשון? הגרסה שלי היא הוצאת זמורה ביתן 1979. תרגמה: רות לבנית. תרגום שירים: אוריאל אופק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגירסה שלך היא הגירסה שאי אפשר יותר להשיג. המהדורה "המתוקנת" סו קולד, והמורחבת בתוספת הניספחים היא מ- 1998 עורך המהדורה הוא עמנואל לוטם. ואוריאל אופק תירגם מחדש את השירים להתאימם למהדורה המחודשת. המהדורה הנ"ל מחולקת לשלושה חלקים כמו הקודמת. בשנה שעברה (נדמה לי), יצאה גם מהדורה של כרך אחד. למי שהיה רגיל למהדורה הישנה לקח הרבה הרבה הרבה זמן להיתרגל לתירגום המחודש (לוטם קורא לו עריכה, אבל למעשה נעשו שינויים מפליגים בתרגום המקורי של רות לבנית זיכרה לברכה). אם התירגום שלו היה יוצא ראשון, יכול להיות שהיתה נחסכת הרבה עוגמת נפש, לאלה שמרגישים שתרגומה של ליבנית לא רק חולל אלא גם הועלם, ועל היצירה המופלאה שיצרה ניגזר להכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לא מכיר את התרגום של ע. לוטם, אבל מצטרף לדעה שהעברית החגיגית של לבנית מתאימה לרוח היצירה. עם זאת ניכרים בתירגומה סימני ''דלות החומר'' בספרות העברית. קריא נראה שהיא עבדה תחת לו''ז מאוד מאוד לוחץ ולכן יש הרבה שגיאות ובעיקר פגמים ברציפות התרגום (למשל שמו של מגדל עשבי העישון המפורסם תורגם יפה לשופריון טובולד מלונגבוטום, אך בהמשך התרגום נשכח וחזר המקור טובולד הורנבלואר. וידוע לי שיש דוגמאות חזקות יותר). בפרט תרגום השירים בנוסח הישן הוא בעייתי. אם להתיחס לדוגמה הבודדת של ''אש נאזג דורבאטולוק, אש נאזג גימבאטול, אש נאזג תראקאתולוק, אג בורזום-אשי קרימפאטול'' נראה שבפעם הראשונה אופק הצליח יותר בשמירה על המשקל החגיגי המקורי אבל התרגום השני עדיף כשיר בפני עצמו. נראה לי שהתרגום הישן זקוק רק להגהת השגיאות ותירגום מוצלח יותר של השירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום של ליבנית הוא הגדול מכולם ועמנואל לוטם-למרות שתרגם היטב את ה''סילמלריון'' ואת ''סיפורים שלא נשלמו'' -עדיין לא ברמתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן אתה למד שכל המסחרה שחייבים רב שיקדש ןשצריך גם לשלם לו וכל שאר גזרות שהרבנות מטילה עלינו הם עורבא פרח. כל אדם יכול לקדש אישה בהסכמתה. נראה לי שהרבנות תרוץ אחרי אלה הנישאים ללא רב, אבל עם שני עדים, כדי לרשום אותם נשואים. אז קדימה לכל הרוצים להינשא אין צורך ברישום לפני הנישואין ולא במקווה ולא ברבנים. כל איש לעצמו, ובחינם. זה אולי יגרום לרבנות לאבד קצת שליטה ומזה הם חוששים אך זו לא צריכה להיות בעיה של האזרחים. סתם לידיעה- ניתן לקדש אישה בביאה. כלומר מספיק שיהיו שני עדים שיעידו שהשניים התייחדו (היו לבד בחדר סגור) ושמעו את הגבר אומר ''הרי את מקודשת לי בביאה זו'' והיא אמרה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש הבדל בין קידושין ונישואין לכתחילה או בדיעבד. 2. רבנים רבים שישמחו לקדש זוג בלי לקחת תשלום. 3. אנשים רוצים להנשא ברוב עם, עם תזמורת ורבע עוף וזיקוקין דינור. כל זה עולה כסף. 4. התשלום לרבנות הוא אגרת הרישום כזוג נשוי, ולא עבור ההכרה ההלכתית בנישואין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות.נישואים כמו שתיארת, שלא נעשו עם שני עדים לא נחשבים לנישואים -כך שהרבנות לא תרדוף אחרי כאלו. והיום כבר לא ניתן לקדש בביאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצפות מ"הארץ" שלא להתעלל בכתבים על-ידי כך ששולחים אותם לסקר ולכתוב על דברים שאינם מבינים - זה כנראה יותר מדי. בכל זאת, לא מובן למה ראו לנכון העורכים להקפיץ את העדויות לבורות של הכתב אל הכותרת. "ברכת המזון על קרמבו בטעם מוקה": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שהכל נעשה בדברו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת, אבל ברכת המזון מברכים אחרי הסעודה, ורק אם היא כללה לחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא שמים ביסקויט בתחתית הקרמבו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך קוראים לברכה שמברכים לפני האכילה? ועל קרמבו מברכים לדעתי בורא מיני מזונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סוגיה מרתקת ומורכבת (אם כי אין להפריז בחשיבותה התאולוגית). השאלה היא האם הביסקויט של הקרמבו הוא ישות לעצמה (''בורא מיני מזונות'') או שהוא טפל לקרמבו (''שהכל''). הלכה למעשה, ישאל כל אחד את רבו המובהק, ולהשומע ינעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם אוכל את הקרמבו מלמעלה יברך 'שהכל' ולא יכוון לפטור את הבסקויט, ואח"כ יברך על הבסקויט 'מזונות'. אבל אם אוכל אותם יחד – מברך 'שהכל', כי הבסקויט טפל כי הוא נועד רק להחזיק את הקרם". נזכרתי שראיתי את זה ב: עמודה שמאלית למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא אוכל רק את הביסקויט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייב בסקילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור הנה, אבל לא מצאתי את המקום המתאים לקישורית הבאה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... - סתם כך, לידיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט נודניק. אין לי מילה אחרת. למד אתי בבי''ס בחור כזה, שלא היה מסוגל להפסיד בכבוד. פגשתי אותו לפני איזה שנה, והוא התחיל להסביר לי למה אז, במשחק הכדורסל בכיתה ז', בעצם הוא ניצח. עד שאתה לא חוזר לפעילות מלאה, אני מסרב להתייחס אליך ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם) וכאשר השכ"ג יחזור לפעילות מלאה, אתה תסכים להתיחס אליו ב*רצינות*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טוב. נקודה נכונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |