 |
|
 |
||
|
||||
 |
אורי: "מערכת של פיצויים... לרוב אינה "תופשת" במקרים הקשים יותר." לחל"ע: "אם מישהו היה אונס אותך היית מגיב בצורה חיובית או נייטרלית לקבלת צ'ק ממנו בדואר פעם בחודש ?" האם התיישרת גם אתה עם תקן האלמנה הקובע שאין לקרוא את ההודעות עליהן מגיבים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נא לדייק. יש לקרוא את ההודעות עליהן מגיבים ולהתעלם מהתוכן אם הוא חסר משמעות. למשל, אם משתמש שולח הודעות שכולן שקולות ל "אבל אני רוצה שוקחופשי, רוצה, רוצה, רוצה, שוקחופשי זה הכי טוב ולכולם יש, למה לא קונים גם לי?", אין צורך להתייחס לתוכנן. שיעור שלמדתי מגידול היתום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתום מנג'ס לך לקנות לו שוק חופשי ? הוא לא ביקש שלום עולמי או משהו כזה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא לדייק. יש לקרוא את ההודעות עליהן מגיבים ואם התוכן חסר משמעות לדעתך אין להגיב עליו. מקווה שהבנת את הרמז הדקיק ובכך ייתמו התגובות ההדדיות בינינו, לתועלת הכלל ושמחת הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את ההסתייגות שלך, רק שאני עדיין לא מסכים עם הרעיון. מכיון שלא סיפקת שום קנה מידה ל"מקרה קשה" (סביר להניח בגלל שמדובר בהערה אגבית בהודעה המקורית) אני מרשה לעצמי להיות קצת פרובוקטיבי. מה לדעתך הוא מקרה קשה ? לקורבן יש הזכות לסרב לקבל את הכסף מהתוקף שלו ? אחרי שתשכלל את שתי התשובות האלו בינך ובין עצמך, תגיד לי עד כמה לדעתך הרעיון הזה ניתן ליישום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקו המבחין בין מקרה קשה לפחות קשה הוא מידת הפגיעה האישית או הגופנית של הקרבן. אני מניח שאפשר להשתמש בשיטה של פיצויים באופן נרחב למדי במקרי פשע כמו גניבת רכב, או פריצה למפעל ואפילו בחלק ממקרי הגניבה לבתים. אלו פשעים שיש להם "פן כספי" בולט. כמובן שגם כאן יש מידה של פגיעה אישית, אך היא פחותה. כדי לנטרל את הרצון לנקמה הקיים גם במקרים "כספיים" כגון אלו, אפשר להציב את הברירה בנוסח או/או: או פיצויים כספיים, או כליאה. מקרה קשה יותר הוא בעיקר פגיעה גופנית. כאן ישנו מגע אישי ולעתים תכופות גם קשר אישי בין הקורבן לפוגע. במקרה כזה, מעבר למצבים בהם כליאה הכרחית גם אם הקרבן מעדיף טיפול אחר, אני חושב שאפשר להניח לקרבן מידה של מעורבות בבחירת העונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא הפוכה: בשיטה הקיימת כיום אין לקורבן כל קול בהליך הפלילי, וודאי שלא זכות לבקש פיצוי או לשלול קבלתו. השאלה אולי צריכה להיות איך מביאים לתהליך בו תהיה לו זכות כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נקודה חשובה, לדעתי, והשאלה היא: באמת, איך? המצב הקיים היום הוא אבסורדי במידת מה. למרות שברוב המכריע של המקרים הפגיעה בקרבן היא אישית (כספית או גופנית) אין לקרבן כל מעמד בהליך פלילי. התפישה המקובלת היא שהמדינה תובעת את העבריינים "בשמם של הקרבנות" אך לתפישה זו אין למעשה בסיס במעשה המשפטי, שכן המדינה אינה מתפקדת כנציג הקרבנות אלא כקרבן עצמו, בלבדית ובלעדית. אם אני מבין נכון את הדברים, תיתכנה רק תפישה אחת המצדיקה את הגישה הזו והיא שמהות המעשה הפלילי היא עבירה על חוקי המדינה. אם יש עבירה כזו, היא מהווה פגיעה במדינה. לכן, המדינה היא הקרבן היחידי האפשרי של מעשה פלילי ולאזרח שנפגע ממנו אין נגיעה למשפט. יש בתפישה הזו משהו מגוחך ומקומם מיסודו, לפחות בתחושה האינטואיטיבית של כל אחד מאיתנו, כי בפועל הביטוי הפיסי של עבירה פלילית הוא פגיעה בקרבן, לא במדינה. הפגיעה או הסכנה לפגיעה לאזרח היא הסיבה לכינון החוקים והם אינם קיימים כדבר בלתי-תלוי. זה מוביל אותי למפתח לשינוי מעמדו של הקרבן בהליך הפלילי: הפיכתו לצד בעניין. תביעה פלילית צריכה להיות מוגשת על-ידי המדינה במשותף עם הקרבן, לפחות באופן נומינלי, וצריך להינתן לו מעמד מוגדר בתוך ההליך. ישנן כמה אפשרויות לשיתוף כזה: א. זימון רשמי, כחלק מההליך הפלילי, של הקרבן או הקרבנות לישיבת הפתיחה, פסק הדין וגזר הדין של הנאשם – מטרת אפשרות זו היא לספק לקרבן את היכולת הפיסית לצפות בהליך קיום הדין למי שפגע בו. לזימון הרשמי תהיה גם השפעה על אופן התנהלות התהליך בבית המשפט, רווח צידי אך מבורך. ב. הפיכת פיצויים לקרבן חלק אינטגרלי מהעונש המושת על עבריין – הצדק לא רק ייראה אלא גם יתקיים ביחס לקרבן. ג. מתן אפשרות לקרבן להביא נציגים מטעמו שיסייעו לתביעה במהלך הכנת המשפט והמשפט, וכן בשלב הטיעונים לפני פסק הדין והטיעונים לעונש – המטרה כאן משולשת: גם לאפשר לקרבן להשמיע את קולו במסגרת ההליך המשפטי; גם לסייע במיצוי הדין במקרה החשוב לו; וגם לתבוע את העונש המגיע לפוגע לפי דעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לא': האם כבר היום לא יכול הקרבן לבוא לישיבות הנ"ל? או שהחשיבות כאן היא על הזימון ה*פורמלי* (ואני לא רואה את גודל ההבדל, אם כך)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום, מספר שנים לאחר שחוקק חוק נפגעי עבירה, שאמור היה להביא לרוח דומה של הדברים, זה כמעט ולא קורה. אבל יש תהליכים של התקדמות בעניין. לפי מה שאני יודע יש בכל מחוז משטרתי אחראי על הקשר עם הנפגעים. אני לא ממש מעודכן בעניין הזה, אבל לפי מה שאני יודע, זה תפקיד שנמצא בשלבי הקמה והיערכות. הנפגעים ברוב רובן של העבירות לא מדווחים מתי הדיון המשפטי, לא נמצאים בקשר עם גורמים המשטרה והפרקליטות, ולפיכך במידה והפוגע הודה במשפט- הם אינם מזומנים לדיון המשפטי, ואם אינם בעלי יוזמה מרחיקת לכת, אינם מגיעים אליו. גם מי שמגיע לדיון נתקל בבעייה: הוא לא צד בדיון. זאת המדינה כנגד הפוגע. לפיכך לא כל השופטים יתנו לנפגע להשמיע את קולו. במידה ואינו מודה הם מזומנים לחקירה כעדים. זה כבר סיפור אחר שלמרות נחיצותו המשפטית יש טענות רבות (אני לא זוכר כרגע לגבי מחקרים) לגבי פגיעתו בנפגע. בכל מקרה אני מסכים עם אורי לגבי האפשרויות השונות. אולי בעתיד כאשר ירחיבו את חוק נפגעי העבירות, זה יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פיצוי כספי" שגנב הרכב יצטרך לשלם לך, יגביר את הסיכוי לגניבת הרכב שלי כדי לממן זאת. מאחר ורק חלק קטן ממעשי הגניבה נגמרים ע"י תפיסת הגנב, צפויה לו קריירה טובה ורווחית (הידד!), כשחלק מסויים משללו מועבר לטובת בני המזל שתפסו אותו, מעין "מס גנבים" שהוא משלם. ברור שמקצוע הגנב יזכה לפופולריות גדולה מאד בעולם ההוא, שכן כל יזם זריז אצבעות ובעל "יד מעלימה" כשרונית יבחר את הנתיב הזה למימוש החיפוש אחר האושר. יוצא שאתה תומך בעולם עם גניבות רבות ועם מיסוי גבוה. אותך למילטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה או חידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי כמו טענה, שכן לא ראיתי סימן שאלה בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהעדר סימן השאלה הוא רק תוספת לחידתיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |