בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/05/01 14:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהא. הבנתי. צר לי אם אעליב את ציבור העיתונאים באתר, אך אין זה מפליא אותי כלל וכלל, כאשר אני שומע שעיתונאי מדבר שטויות. לא דיברתי עם מישהו שדיווח, שעיתונאי שראיינו פירסם מידע הקשור בדרך כלשהי למה שנאמר שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לחזק את מה שאמרת...יש לי נסיון מר מאוד עם סילופי עובדות תקשורתיות. לפני כחודש, כתב מקומי שאל אותי שאלה אחת, ובמהדורת החדשות הוצג העניין כולו כאילו נשאלתי שאלה אחרת לגמרי. כמובן שתשובתי לא הייתה רלוונטית. מה שאני אעשה לו אם אתפוס אותו...:-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שנתקלתי בידיעה בעיתון שבה היה לי מידע ממקור ראשון, מצאתי סילופים גסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אניח שהסיבה ששאלו אותך משהו היא מתוקף מעמדך כמדען, ולכן אניח שהשאלה גם היא בענייני מדע, ואז רק אוכל לסנגר על העיתונאי בכך שאצהיר שאתם, אנשי המדע, בלתי מובנים לחלוטין לאנשים מבחוץ. ואת זה אני אומר בתוך כתב מדעי לשעבר במכון ויצמן ששלח כתבות לאישור המדענים, וקיבל חזרה מסמך אדום לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנשי מדע הם בלתי מובנים לאנשים מבחוץ, זה מהסיבה הפשוטה שאנשים מבחוץ בדרך כלל אפילו לא _מנסים_ להבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאמין לי שניסיתי. אפילו כשכתבתי לעצמי בדיוק מה הם אומרים ואחרי זה ניסחתי את זה בשפת בני אדם - אפילו אז מסתבר שטעיתי איפשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. תוכל להביא דוגמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''הארץ'' הופיעה כתבה ארוכה (ומדוייקת ברובה) על השערת פואנקרה (ומה שמסתמן כהוכחה אפשרית שלה). לפי העיתון, שיער פואנקרה שכל יריעה תלת-ממדית שהיא הומיאומורפית לכדור, צריכה להיות פשוטת קשר. ההשערה על-פי ''הארץ'' היא ש''ברווזים עושים גע-גע'', בזמן שפואנקרה שיער ש''אם זה עושה גע-גע, זה ברווז''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר מחשבה נוספת, אני מתפלא שלא הופיעה ידיעת-חדשות באייל על הנושא. לאמור: "מתמטיקאים הוכיחו בשנים האחרונות *גם* את השערת פרמה, ו*גם* את השערת פואנקרה. לאחר שיוכיחו את השערת רימן, לא ישאר להם מה לעשות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את ההוכחה ש"שולה מוקשים" הוא NP-Complete. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באומרך ש"מתמטיקאים הוכיחו בשנים האחרונות ... את השערת פואנקרה" אתה מתכוון לומר שיש הוכחה מתמטית לכך שאם זה עושה גע גע זה ברווז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר כמובן על ההשערה המקורית של פואנקרה (המיון השלם של עושי-גע-גע נשאר בלתי פתור, לעת עתה). פואנקרה שיער שכל יריעה תלת-ממדית1 פשוטת-קשר2 היא הומיאומורפית3 לכדור4. 1 מרחב טופולוגי5 שבסביבה קרובה של כל נקודה בו הוא נראה כמו המרחב התלת-ממדי שלנו. 2 כל מעגל סגור אפשר לכווץ בהדרגה לנקודה, בלי לצאת מהמרחב. 3 דומה מבחינה טופולוגית; אפשר לעבור מהצורה הראשונה לשניה על-ידי עיוות, בלי "לקרוע" כלום. 4 מהמימד הנכון: השפה של כדור היחידה במרחב הארבעה-ממדי. 5 מרחב שבו אפשר להגדיר התכנסות של סדרה (כלומר: לקבוע מתי סדרת נקודות מתקרבת עד-מאד לנקודה נתונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 ובנוסף, אפשר לכווץ בלונים6 לנקודה בלי לצאת מהמרחב. 6 לא באמת בלונים; שפות דו-ממדיות של כדורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה מתפלפל, אבל אולי תוכל לעשות לי סדר במושגים. אם זכרונותי המעומעמים מהקורס בטופולוגיה הם נכונים, אזי במרחב טופולוגי לא תמיד קיים מושג ההתכנסות - צריך מטריקה בשביל זה (כל מרחב מטרי הוא גם מרחב טופולוגי, אבל לא ההיפך). אז האם בהגדרה של יריעה (manifold?) ב- 1 התכוונת לומר "מרחב מטרי", או שב- 5 יש הגדרה לא כל כך מדוייקת של מרחב טופולוגי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיותי מודע (באופן חלקי בלבד, כפי שאפשר לראות) למגבלות המדיום, לא ניסיתי לתת הגדרה מלאה של מרחב טופולוגי, אלא לרמוז לתכונה המשמעותית ביותר שלו. אפשר להגדיר התכנסות בכל מרחב טופולוגי (סדרה x_n מתכנסת לנקודה x אם כל סביבה פתוחה סביב x מכילה כמעט את כל אברי הסדרה). נכון שלא תמיד הגבול (אפילו אם קיים) הוא יחיד, אבל גם לזה יש עצה: לדרוש מהמרחב שיקיים תכונות הפרדה (כגון תכונת האוסדורף). יריעה (סתם) היא מרחב טופולוגי (ללא מטריקה), ובאלה עוסקת השערת פואנקרה. אפשר לעבור ליריעות-רימן מטריות, אבל זו כבר אופרה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע.. אמרת "מה שמסתמן כהוכחה אפשרית שלה." אני לא רוצה להשמע פרנואיד, אבל לא היו הרבה הוכחות כושלות למשפט האחרון של פרמה ש"הסתמנו כהוכחה אפשרית?" אני מחכה לקולות החיילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מאות (אלפי) הוכחות שגויות למשפט האחרון של פרמה; אני עדיין נתקל בכאלה מדי פעם, כשתולים אותן על לוח המודעות במחלקה למתמטיקה של Yale. מתוכן, פחות-או-יותר שתיים "הסתמנו כהוכחה אפשרית". אחת, של Kummer בסביבות 1860, הביאה להולדת תורת החוגים. השניה, לפני כעשור, היתה אמורה להוכיח את השערת Tanyama (שאותה הוכיח לבסוף Wiles). הסקפטיות שלך במקומה אם אתה מתכוון להסתמך על השערת פואנקרה בעבודה הבאה שלך, אבל אם לא זה המצב, נראה שהיא קצת מופרזת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעד העבודה הבאה שלי, לא רק שכבר יוכיחו את השערת פואנקרה, אלא גם את השערת גולדבך וש-P=NP. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שההוכחה של גריגורי פרלמן אכן נכונה. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/751667.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים איך הוא בחר לפרסם את ההוכחה, אפשר כמעט להתחיל להאמין שגם דורון שדמי מחביא איזה שפן בכובע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים את המאמר, או את המקור האנגלי1: "Rather than publishing in a peer-reviewed journal, he posted three manuscripts in an online archive of maths and physics papers" אפשר לטעות ולחשוב שהוא פרסם את ההוכחה בפורום, כמו האייל, סלאש דוט, או איפה ששדמי לא מפרסם. אבל זה לא המקרה. הפרסום של המאמר היה ב-arXiv2. בתחומים רבים במתמטיקה ופיזיקה כמעט כל המאמרים מפורסמים שם, וכל חוקר בעולם קורא את כל המאמרים שמתפרסמים בתחומי מחקרו. הרבה יותר דומה לביקורת עמיתים ולפרסום בכתב עת מדעי. ממש לא דומה לדורון שדמי. פרטים נוספים ב3. אגב, נחמד להזכר גם ב-42 http://arxiv.org/abs/math/0211159 אם זה מעניין מישהו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, אין לראות במשפט זה כפורץ דרך בתחום הטופולוגיה, אך עדיין, משפט זה מציב בעיות חדשות כאשר משווים אותו לפתרונה של השערת פואנקרה. האם מישהו יוכל לשפוך מעט אור על סוגיה זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ. דווקא לא התרשמתי שהפרסום בגרדיאן כרוך באיזושהי התקדמות של ממש; כזכור, התפרסמו לאחרונה מספר עבודות עתירות-עמודים של חוקרים המנסים למלא את הפרטים החסרים אצל פרלמן (ובמקרים אחדים, להחליף טיעונים שלו בטיעונים חלופיים). נראה, בכל אופן, שההוכחה אכן נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גריגורי פרלמן מסרב לקבל את הפרס בן $1 מליון שהוענק לו ע"י מכון קליי על הפתרון להשערת פואנקרה (בעבר פרלמן סרב לקבל את מדליית פילד). צפיתי בקליפ המקושר ועדיין לא הבנתי לגמרי מה פרוש "הצורה הפשוטה ביותר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקליפ מנסחים את ההשערה כך: "מהי הצורה הפשוטה ביותר בכל מימד". מסתמא, הכוונה היא להשערה: "הצורה הפשוטה ביותר בכל מימד היא ספירה (פני כדור)". אני לא מוצא הרבה דברים חיוביים להגיד על הניסוח הזה. ההשערה (במימד 3, שהוא המקרה היחיד שנותר פתוח בעשורים האחרונים, וגם המימד המקורי אליו התייחס פואנקרה) היא זו: האם כל יריעה תלת-ממדית קומפקטית ופשוטת קשר היא ספירה? נסביר את המונחים: יריעה תלת-ממדית: "מרחב" שכל איזור קטן בו נראה כמו המרחב התלת-ממדי הרגיל בו אנו חיים. למשל, מעגל (שפת עיגול) הוא יריעה חד-ממדית: קטע קטן של מעגל נראה כמו קטע של ישר, חוץ מזה שהוא קצת מתעקל. בטופולוגיה, אין "מתעקל": אפשר ליישר קטע של מעגל ולהפוך אותו לקטע ישר, אז הוא "נראה כמו" קטע של ישר. הספרה 8 איננה יריעה חד-ממדית בגלל הצומת שיש שם באמצע; אי-אפשר להפוך את הצומת הזו לקטע ישר בלי למעוך, ולמעוך כידוע אסור. קופמקטית: בקירוב, "סופית". על המישור אפשר לפזר כמה גרגרי-מלח שרוצים כך שכל שניים מהם יהיו במרחק של לפחות מטר זה מזה. על פני כדור-הארץ, לעומת זאת, אי אפשר. מכאן שהמישור איננו קופמקטי ואילו כדור הארץ - כן. פשוטת-קשר: בקירוב, "חסרת חורים": כל מעגל סגור אפשר לכווץ לנקודה. בלון הוא פשוט קשר, אבל כעך (פני-כעך, המשטח הדו-ממדי) הוא לא, כי לולאה סגורה המקיפה אותו איננה ניתנת לכיווץ. ספירה: פני "כדור" ארבע-ממדי. פניו של כדור תלת-ממדי (כדור רגיל, זה שיש בבית) הם דו-ממדיים; קפיצה אחת למעלה ונפגוש את הספירה התלת-ממדית. קצת קשה לדמיין אבל מתרגלים. המושגים הללו קצת זרים אבל הם פשוטים ויסודיים, ולא דרושה עבודה רבה כדי להפוך את הניסוחים המקורבים שלי להגדרות מדוייקות של ממש. ההשערה עצמה, כמובן, קשה עד מאוד. אף אחד לא הצליח לדמיין מרחב תלת-ממדי סופי ופשוט-קשר שאיננו ספירה, אבל רק עכשיו אנחנו בטוחים שבאמת אין כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. האם יש להשערה הזו השלכה פרקטית (חוץ מלחשב מתי צריך להתחיל ליישב פלנטות אחרות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני יודע. גם לחשב מתי ליישב אפשר בלי, להערכתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם "עיקום" של יריעה תלת מימדית דורש קיום של מרחב ארבעה מימדי שבו היא מתעקמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. פעם נטו להגדיר יריעות בתור משהו שיושב בתוך מרחב גדול יותר, אבל כיום מקובלות ההגדרות ה''אינטרינזיות''. יש כל מיני משפטים יפים שמראים שכל יריעה אפשר לשים בתוך מרחב גדול מספיק, אבל לא תמיד זה רעיון טוב. חלק גדול מהעניין הוא להבחין בין דברים שאפשר לראות ''מבפנים'' לדברים שאפשר לראות רק ''מבחוץ''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההבחנה בין דברים שאפשר לראות רק ''מבפנים'' לדברים שאפשר לראות ''מבחוץ'' תשאל את בוז'י הרצוג. הוא מבין גדול בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ההוכחה במימד 2 היא קלה? אם כן, אולי אפשר לראות אותה כדי לקבל איזה מושג על מה בכלל מדובר? חיפוש בגוגל לא הועיל. _________ אני בטח עומד להתבייש בשאלה הזאת. מצד אחד אין הביישן למד, מצד שני אין האנונימי חרד (אבל זה מנהג טורד לכן שמה לא ארד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(למה, לעזאזל, שתתבייש בשאלה הזו?) זו שאלה טובה. התשובה של המתמטיקאי (זה שמכבה קודם את האש מתחת לקומקום ואומר "מכאן כבר פתרנו") תהיה שיש סיווג מלא של יריעות דו-ממדיות קומפקטיות, ואפשר פשוט לעבור על הרשימה ולראות מי מהן פשוטת-קשר. ההוכחה של הסיווג המלא הזה איננה מאוד-מאוד-קשה, אבל היא גם לא מאוד-מאוד-קלה. שווה לפחות להכיר את השחקנים: יש שני סוגים של יריעות דו-ממדיות, אלו שיש להן "פנים וחוץ" ואלו שאין להן. הסוג השני מכונה גם "לא-אוריינטבילי", והיצורים שחיים על יריעות כאלה לא יודעים מימינם ומשמאלם. היריעות מהסוג הראשון די מוכרות: אלו הספירה, הטורוס, הטורוס-הכפול: הטורוס-המשולש, וכן הלאה. היריעות מהסוג השני מהוות רשימה דומה שמתחילה מהמישור הפרוייקטיבי. המישור הפרוייקטיבי הוא מה שאתה מקבל כשאתה לוקח טבעת-מביוס ומדביק מעגל לשפה שלה. אין מקום לעשות את זה במרחבנו התלת-ממדי, אבל במימד 4 כל ילד עושה את זה עם נייר ודבק כבר בשבוע השני בגן שולה. זה נורא יפה. היצור השני ברשימה הוא גם די מוכר: בקבוק-קליין. אגב, טבעת-מביוס עצמה איננה ברשימה, וכך גם לא טבעת רגילה, מפני שיש להן "שפה", קצה. ביריעות שלנו כל נקודה מוקפת בעיגול קטן, שלם. עד כאן התשובה הקלה שמניחה שכבר עשינו את כל העבודה הקשה. עכשיו אפשר לשאול, האם אפשר יותר בקלות להוכיח שיריעה דו-ממדית קומפקטית ופשוטת-קשר היא פשוט פני-כדור? והתשובה היא שאני לא יודע. צריך לחשוב על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (כי היה סיכוי שהתשובה על השאלה תמחיש את בורותי הטופולוגית, משהו כמו ''זה הרי נובע מההגדרה''. ככל שידיעתי הגיעה, ''כדור'' היה יכול להיות מוגדר טופולוגית כ''יריעה דו ממדית קומפקטית פשוטת קשר'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחשוב על שניים-שלושה דברים יותר מבישים מבורות טופולוגית. (זה לא כל כך סביר להגדיר אובייקט קונקרטי כמו ''כדור'' באופן פונקציונלי שכזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, גם אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצאה על הנושא: http://athome.harvard.edu/threemanifolds/watch.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה מעניין. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק קטן: להסבר של "פשוטת קשר", בנוסף ל"חסרת חורים\כל מסלול סגור כַּווִיץ לנקודה" יש להוסיף גם גם "קשירה". "קשירה": בקירוב: בין כל שתי נקודות ניתן למצוא מסלול בתוך היריעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, אותו הכתב נכשל באופן דומה בעניין המספרים הראשוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכשרוצים להסביר נושאי מדע מורכבים לציבור, כותב המאמר עצמו צריך להיות מדען שמתמצא היטב בנושא. עדיף שהציבור לא יבין את הדברים, מאשר שתתפרסמנה שטויות. מדרך הטבע לא לכל אחד ישנו הידע להבין כל דבר, ואין שום צורך לעקוף בכל מחיר את המגבלה הזאת. אבל ישנן תופעות בעיתונות שאינן קשורות במגבלות כאלה אלא הן פשוט רשלנות, ולפעמים גם אי יכולת להודות בכך כפי שאראה בהמשך. הדוגמה שפתחה את הדיון הזה הוא עניין העמסת ססנה 152 במאות קילוגרם של חומרי נפץ, היא דוגמה לרשלנות. לא צריך כאן יכולת הבנה עמוקה. צריך פשוט לתת את החומר למישהו שמכיר את המטוס הזה לפני פרסום הדברים. (אגב, יש לי סיפור משעשע, שקשור בהעמסות חורגות של המטוס הזה, והסיפור הזה גם מראה פחות או יותר מה כן ניתן להעמיס עליו.) לפני שנים רבות התפרסמה ב "הארץ" כתבה שמתארת המצאה מסוימת בתחום האנרגיה שנודעה אז בשם "המצאת מרידור". כשקראתי את הדברים הבחנתי שמה שתואר הוא מה שקרוי פרפטום מובילה מסוג שני – מכונת חום שאינה אפשרית לפי החוק השני של התרמודינמיקה. שלחתי מכתב למערכת שבו הסברתי את העניין וסיימתי את מכתבי במילים: "כתב מדעי, ככל כתב אחר צריך לבדוק את החומר שהוא מפרסם." מכתבי, בצורה נדירה, פורסם (אולי משום שלא עסק בפוליטיקה) ואפילו הייתה תשובה של הכתב. אבל המשפט האחרון הנ"ל, שהיה בעצם נושא המכתב, הושמט, ולחילופי הדברים ניתנה צורה כאילו אין כאן ביקורת על הכתב, אלא איזו שאלה שהתלמיד שואל את רבו, כשהתשובה מהווה "מריחה" שאינה מכילה שום דברי חרטה ושום הודאה בטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשנותנים למדען להסביר נושאי מדע לציבור הרחב, בדרך כלל (חוץ מבמקרים מסויימים של פופוליסטים מופלאים) התוצאה היא שהם כותבים כמו מדענים. אפשר אולי לטעון שעדיף שאנשים לא ידעו, אבל ההרגשה שלי היא שניתן להגיע לעמק השווה. המדענים צריכים להתפשר על רמות מסוימות של פשטנות (אני עסקתי בעיקר בחקר חומרים. המדענים נטו לדרוש שכל מונח כימי יופיע במלואו, דבר שהוא גם חסר משמעות מבחינת הקוראים וגם הורס את הכתבה - צריך ללמוד לכתוב ''מסביב'', תוך שימוש בדימויים), אבל כעקרון נראה לי שכדאי לכולם שלאנשים יהיה ידע מסוים על מה שהולך אצלכם במגדל השן. ואגב, לא עבדתי במערכת עיתון מקומית, ולכן אין לי מושג מה הנהלים שלהם לגבי יעוץ מדעי לכתבות. יש לי הרגשה שהם לא קפדניים במיוחד, עקב אילוצים אחרים, כגון דד-ליין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "אצלכם" במגדל השן, כלומר כללת אותי בין המדענים. זה לא מדויק. הדרגה הגבוהה ביותר שאליה הגעתי באוניברסיטה הייתה דרגת אסיסטנט, כאשר עשיתי תואר שני, וגם זה היה לפני המון שנים. וברפא"ל ביטלו לאחרונה את דרוג "עובדי המחקר", כך שאני היום סתם מהנדס (ואשתי, כמובן, אשת מהנדס) ואפילו איני יכול להתגאות בתואר "עובד מחקר". בסיפור שלי על הכתבה ב"הארץ" ספרתי גם על קיצוץ החלק החשוב במכתבי, וגם על התגובה הבלתי עניינית. כאן לא מדובר בטעויות או ברשלנות, אלא בדברים אחרים שאליהם לא התייחסת. מכל מקום אני "מת" לספר את הסיפור על הססנה, ומחכה כל הזמן לאיזה עידוד לפצוח בו. מאחר שהעידוד הזה לא בא, אקח יזמה ואספרו ללא עידוד. ובכן, בערך לפני כשבע שנים, באותה תקופה שבה עשיתי רשיון טיס (עכשיו אני מתחיל לחוש כמו הברמן ב "אירמה לה דוס"), עשה גם בחור אחר (שהיום הוא מדריך טיסה) רשיון כזה. הבוחן שלו בבחינת הנווט היה מישהו ממינהל התעופה שהוא גם איש גדול מאד, משהו בין 90 ל 100 קילו, וגם ידוע כבוחן לא נוח במיוחד, בלשון המעטה. (אותי הוא הכשיל במבחן בע"פ ברדיו. אבל בצדק. צריך לדבר אנגלית במידה מסוימת של רהיטות, ולי זה קצת קשה. זה שמישהו אחר העביר אותי בפעם השנייה זה מה שלא היה בסדר.) מכל מקום הבחור היה צריך להכין טיסת ניווט, וכשיוצאים לטיסת ניווט שהיא בדרך כלל טיסה של כמה שעות, ממלאים את מכלי הדלק במלואם. ולפני היציאה לטיסה צריך לעשות כל מיני בדיקות וגם מה שנקרא בדיקת איזון ומשקל. ואז מתברר לבחור שמשקלו החורג של הנוסע החשוב שלו גורם לכך שעוברים על מגבלת המשקל של המטוס, ולא עוזר שהוא עצמו די ציפלון. (כאן ההקשר לעניינו. מדובר גם כאן. בססנה 152. אולי 90 קילוגרם של חומר נפץ. אבל מאות ?) מה לעשות ? צריך לנקז דלק מהמטוס, אבל זאת פעולה לא מקובלת. בדרך כלל יודעים למלא דלק, והוא מתכלה בטיסה, אבל אין נהלים וכלים להוצאת דלק מהמטוס. הקיצור הבחור מתרוצץ לחפש ג'ריקן וצינור גומי. אחר כך טובל את צינור הגומי במיכל (שמצוי בכל כנף), ושואב בעזרת פיו את הדלק כפעולה התחלתית עד שחוק הכלים השלובים יכנס לפעולה. אבל כיון שהבחור אולי היה מוכן היטב למבחן טייס אבל לא מיומן כל כך בפעולות כאלה, הוא הצליח גם לשתות קצת דלק וגם לשפוך כמות לא קטנה על בגדיו. וזו הייתה הכנה לא רעה לדברים "המלוכלכים" שהבוחן עשה לו באוויר. אבל כמו שאמר הברמן ב "אירמה לדוס": But this is another story.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיותר מעניינת אותי דעתך על העיוותים התקשורתיים כסטודנט לתקשורת, מאשר ככתב מדעי. את המדע השאר למדענים :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהיותי סטודנט לתקשורת (או בכלל) מוטל בספק בימים אלו, אולי בכל זאת עדיף לדבוק במה שיש לי נסיון בו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או? סליחה אם העליתי נושא רגיש. הייתי רוצה לשאול מדוע, אם לא תתנגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, עניינים מנהלתיים. קורס שלא הגעתי אליו במהלך הסמסטר (כי הוא מעליב את האינטליגנציה, וכי עבדתי בשעות הללו) הסתבר לי שלשום כקורס שחובה להגיע לשיעורים שלו - ויותר חשוב, כתנאי למעבר לשנה ב'. אני תוהה אם האוניברסיטה תסכים להתגמש עבורי ולאפשר לי או לוותר עליו לגמרי, או לעשות אותו שוב בשנה הבאה, מבלי למנוע ממני להמשיך עם שנה ב' כרגיל פרט לכך. הקורס המטומטם המדובר הוא ''הדרכה ביבליוגרפית ואוריינות מחשב''. טמטום טוטאלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |