 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי זו דוקטרינה שמבחינה פילוסופית אינה עדיפה בהרבה על הדתות המונותאיסטיות. במקום לקדש את אלוהים מקדשים את האדם עם ערכים וזכויות וכו'. זה הכל טוב ויפה ותופס ב90% מהמקרים, אבל ב10% הנותרים החורים שבתיאוריה רק גורמים לכאב ראש - בדיוק כמו בדתות - המון עקרונות מאוד יפים אבל ברגע שמגיעים למקרי קצה (למשל הומוסקסואליות, הפלות וכו') אז זה מפסיק לעבוד (נצרות, למשל). ובפרט, לחיי אסירים אין ערך כשלעצמם, בדיוק כמו שלחיי כל אדם אחר אין ערך בפני עצמם. וכל פילוסופיה שעושה שימוש באקסיומות ערכיות כאלה (אדם = בעל ערך) סופה שתפסיק לתפקד כאשר אלו יובאו למבחן (עובר=אדם?, אדם מול חיה, וכו'). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל דוקטרינה מסודרת "מקדשת" איזשהו ערך, לא? אחרת אי אפשר לגזור ממנה תורת מוסר קוהרנטית. האם יש דוקטרינה שלא מקדשת שום ערך? גם אנרכיזם והדוניזם מקדשים, בסופו של דבר, איזשהו ערך (גם אם הם לא קוראים לזה כך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ערך" היא פשוט הגזמה נורא פופולרית. יש דברים שחשובים לנו. מדוע דווקא דברים אלו ולא אחרים חשובים לנו? לחלק ניתן לתת הסבר רציונלי מסוים, לחלק לא. וכאן צצות תורות מוסר. הן דורשות הסברים לכל דבר. הן דורשות אינוואריאנטים. הן אומרות לנו שצריך להשתית יחס סדר מלא בין הדברים שחשובים לנו. או לפחות לנקוב בכמה דברים שחשובים לנו מעל הכל - כאלו שיש בהם "ערך פנימי", "מהות" וכל מיני תארים מרשימים שכאלה. מנין לך שניתן לסדר, ברמה האישית או הכללית, את הדברים שחשובים לך בסיסטמה קוהרנטית? אתה ייצור קוהרנטי מטבעו שחי בתוך חברה קוהרנטית בעולם קוהרנטי? זו תמונה מיושנת. הדבר שצריך להתגבר עליו הוא הרצון הזה ב"דוקטרינה מסודרת". לא אלוהים יגיד לך מה לעשות בכל מקרה אפשרי, וגם לא אף תיאוריה. תפעיל את הראש, תגיע להחלטות לגבי מה אתה רוצה, תנסה להגיע להסכמה עם הזולת - זה בערך המיטב שאתה יכול לצפות לו. מעבר לזה אתה כבר מוליך את עצמך שולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב, מה שמאפיין את הפילוסופיה הרציונאליסטית הוא דווקא לא ''ערך פנימי'' או ''מהות''. ההפך - היא מנסה למצוא ערכים חיצוניים לתופעות עצמן, ולמדוד את התופעות לפי ערכים אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך משווים דוקטרינות "מבחינה פילוסופית"? סופרים אקסיומות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש אכפת לי מכמות האקסיומות, למרות שמבחינה פילוסופית היסטורית, כפי שאתה בוודאי יודע, הדלילות של ההנחות נחשבת לאיכות חיובית ורצויה של תיאוריות. אבל זו סכולסטיקה ולא בזה אני מתעניין. בוא פשוט נוותר על דוקטרינות. בוא לפחות נסכים שאין כזה דבר "בעל ערך כשלעצמו". לכל פעולה יכולה להיות הצדקה תחת נסיבות מסוימות. ברוב המקרים סדרי העדיפויות שלנו שונים מאלו של זולתנו, והם גם משתנים לאורך זמן באופן אישי. יותר מזה, לפעמים אנו פועלים ללא הצדקה - "להסברים יש סוף איפשהו". לפחות בכל הנוגע למוסר (למרות שלדעתי זה תופס גם לגבי תיאוריות בכלל), יש פספוס נורא מהותי בהגדרת/מציאת אקסיומות. האקסיומות הללו הן בבסיסן משפטים בצורה של ציווי בלתי מותנה. ויש לנו נטיה ללכת שולל אחרי משפטים מסוג זה. אבל זו כבר פילוסופיה של הלשון (בפרט, ויטגנשטיין על המוסר) וזה כבר טיפה אופ-טופיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעומדים מחוץ לפילוסופיה, אין לדברים ''ערך כשלעצמם'' (אבל מי עומד מחוץ לפילוסופיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשה, אבל היכולת להפסיק להתפלסף היא כלי חשוב מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |