|
לא ממש אכפת לי מכמות האקסיומות, למרות שמבחינה פילוסופית היסטורית, כפי שאתה בוודאי יודע, הדלילות של ההנחות נחשבת לאיכות חיובית ורצויה של תיאוריות. אבל זו סכולסטיקה ולא בזה אני מתעניין.
בוא פשוט נוותר על דוקטרינות. בוא לפחות נסכים שאין כזה דבר "בעל ערך כשלעצמו". לכל פעולה יכולה להיות הצדקה תחת נסיבות מסוימות. ברוב המקרים סדרי העדיפויות שלנו שונים מאלו של זולתנו, והם גם משתנים לאורך זמן באופן אישי. יותר מזה, לפעמים אנו פועלים ללא הצדקה - "להסברים יש סוף איפשהו". לפחות בכל הנוגע למוסר (למרות שלדעתי זה תופס גם לגבי תיאוריות בכלל), יש פספוס נורא מהותי בהגדרת/מציאת אקסיומות. האקסיומות הללו הן בבסיסן משפטים בצורה של ציווי בלתי מותנה. ויש לנו נטיה ללכת שולל אחרי משפטים מסוג זה. אבל זו כבר פילוסופיה של הלשון (בפרט, ויטגנשטיין על המוסר) וזה כבר טיפה אופ-טופיק.
|
|