|
||||
|
||||
לקחת טקסט תקנות יבש ולשוברו למבנה שירי להכניס את הקורא למקצב רגוע, תוהה לפשר, ללא מגננות להפיל בלא מצמוץ אזהרה ובאותה נימה את פצצת תקנות הטיפול בגופה ולשוב לתקנות שיער בעיניי זה מבריק, ואני גם לא חושב שנתקלתי במשהו דומה. לכן, בזמן שכרמית מטפלת בעניין ה"זולה", אני רוצה לתהות מה כ"כ פשטני ובנאלי? |
|
||||
|
||||
אני אפרט: "לקחת טקסט ולשוברו למבנה שירי" זה לא לכתוב שיר. זה לקחת טקסט ולשוברו למבנה שירי. טיפול בטקסט אמור לעסוק גם בתוכן. חייב. אחרת זה מיצג, זה משהו, אבל לא שיר. זה טקסט שכבר נכתב. פשטני ובנאלי- מה המסר שקיבלת מהשיר? הייתכן ולא נתקלת בו קודם? באלף מניפולציות זהות? ("אנחנו חיילים, אנחנו ברגים אומללים כאן, אנחנו מתים"?) לא יודע, לטעמי האישי זה כבר מוצה. מה העומק? מה הזווית החדשה? אבל על טעם ועל ריח |
|
||||
|
||||
Why don't you take a look at my comment above; I had an entirely different take on the poem than merely a "plug in the machine" approach. You may find the new angle you're seeking there.
|
|
||||
|
||||
the "new angle" for me, and perhaps for others, could be the bridge the poem builds between two seemingly incompatible ways to see the army: the external perspective of death, which you say you've seen in many places, and the internal, organizational-bureaucratic perspective of everyday life in the army which are not as dramatic. If you will, it's "Tironut" meets "M.K. 46".
The bridge is the system of regulation and attention to detail, which allows for a multifaceted prism of what the army is like. |
|
||||
|
||||
לטעון ש''זה טקסט שכבר נכתב'' זה כמעט כמו טענתו של מרק טווין לאותו נואם שנתהדר בנאום נאה ומקורי, שיש לו בבית ספר המכיל ''כל מילה מנאומך''. אכן היה לו כזה. מילון אנגלי-אנגלי. הנואם רק בחר באיזה מן המילים שבמילון להשתמש, ובאיזה סדר. |
|
||||
|
||||
בעיניי? בנאלי לגמרי. לא מבינה מה ההתלהבות. אם, לצורך העניין, הייתי לוקחת רשימת מכולת וכותבת אותה בשורות קצרצרות, זה היה נחשב חדשני ומקורי? אולי, אבל זה לא היה מרגש אף אחד. השיר הזה, לא רק שהוא לא חדשני ומקורי, הוא גם לא הזיז לי את קצה המיתר הרגשי. הרעיון שבבסיסו שחוק עד אימה. |
|
||||
|
||||
למכולתניק חצי ככר לחם מאה חמישים גרם גבינה שני לבן שש ביצים חבילת סוכר, אחי אתה (מצוטט מהזכרון כמחווה ל-יבי ו-זוארצזו) |
|
||||
|
||||
תגובה 120742 (יבי יותר יפה) |
|
||||
|
||||
שנקבע ליד החמוצים? |
|
||||
|
||||
אם ללכת לקניות,אז רק עם אגי משעול. משוטטת בהיפר בתוך מהות עקרת הבית שלי ופתאום אתה מתלוצץ לי אגי בגי ליד החמוצים ואחר כך רב מזימות (הוי יוד) צובט באחורי ליד הדליקטסים בעוד אשתך מתלבטת בין דברי החלב תרה אחריך בשביל הקביעה הסופית: חמישה אחוז? תשעה אחוז?.. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מאד מקווה שלא פספסת את המשמעות הנסתרת בשיר דמוי-יבי. |
|
||||
|
||||
האר את עיני (סוף סוף אנחנו באייל). |
|
||||
|
||||
1. יבי 2. זוארצזו 3. השורה האחרונה |
|
||||
|
||||
קילו נאה קילו יאה אחד אלוהינו שני לבן... למכולתניק אחי אתה (מצוטט מהזכרון כמחווה ל-יבי ו-זוארצזו) |
|
||||
|
||||
אז הספר שלי אצלך? |
|
||||
|
||||
המקורי, ב(מה שהיה) כריכה רכה. דפים בתפזורת ארוזים בשקית. |
|
||||
|
||||
ותגיד לעזיז שירשום )במקום שתי השורות האחרונות) |
|
||||
|
||||
נדמה לי שמתערבבים כאן שירים שונים |
|
||||
|
||||
אכן, התערבבו כאן שני שירים. במוסף הספרותי, מתחת לעיונים בשירתו של ש. פרס וליד שירת דבורה, מופיע ההומאז' ליבי (בכתב יד ומנוקד): למכלתני'ק גבינת קוטג' זיתים דפוקים לבן אחד לחם שחור אחיד תה חלב מעוקר(!) אחי אתה. ואילו תחת "חגים וזמנים: פסח" מופיע 1 אלוהינו שני לוחות הברית 3 אבות 4 אמהות קילו נאה קילו יאה גבינה קוטג' ___ להגיד לעזיז שירשום. אז בסלט שלנו מופיע פעמיים קוטג': פעם גבינת קוטג' ופעם גבינה קוטג', אבל צודק הקהמ"ק שהתערבבו שני שירים. כפיצוי למאזינינו שלא שילמו את האגרה, עוד רשימה מההגדה של פסח: -אתה שונרא! ואתה כלבא! -ואתה חוטרא! -חוטרא אביך! -דזבין אביך! -דזבין אביך בתרי זוזי! |
|
||||
|
||||
מעורבב מסוגים שונים של וויסקיים נדירים מאד חלקם חזקים מאד בטעמם מגיעים מהאיים ממערב לסקוטלנד וחלקם מההיילנדס הסקוטיים. את טעמם של החזקים מאזנת העובדה שחלקם של המאלטים מתיישנים בחביות שבהם יושן בעבר יין שרי ספרדי גורם שנותן אלמנט של רכות ועומק נוספים שני אופטלגין. |
|
||||
|
||||
הכותרת שיכת להודעה שממעל |
|
||||
|
||||
עכשיו כל אחד יתחיל להשתעשע בשבירת שורות או אפי לו מלים? מישהו הרי צריך לשים לזה קץ. אנא, רעי המשוררים, תפסנו את הפרינציפ או בעברית: את העקרון, חייכנו, החכמנו, הפנמנו את הביקורת המתוחכמת על השיר. די. |
|
||||
|
||||
אכן. זה כמו להגיד שלא צריך יותר לכתוב על אהבות חסרות סיכוי של בני נוער פוחזים, כי רומיאו ויוליה כבר נכתב. |
|
||||
|
||||
יש שיר שנקרא "שיעור בלשון", ומכיל משפטים קצרים מתוך ספר דקדוק, אבל בעוונותי אני לא זוכרת של מי הוא. הנה דוגמה אחרת לשימוש ב"טקסט תקנות יבש": 1. גמגום = נטייה דידאקטית מודגשת במישור הבינהברתי גמגום - נטייה דידאקטית מודגשת במישור הבינהברתי (והבינהבהרתי). מתבטא בעיקר בצורך הכפייתי לחזור על הברות ו/או על חלקיהן, אם גם (גם, גם במטרה ברורה להקל על השומע את קשיי המשמיע. גמגום - פעמיים גם. מילת-חיבור, כפולת-ביצוע במקרה זה, שפירושה לאו דווקא הכפלת הנכסים השמיים, הבאים אחריה ברצף התחבירי, אלא בעיקר הכפלת עצמה על חשבון הנכסים הנ"ל, כלומר: פיחות מראש. גמגום - נטייה מחקרית לבדוק את המרווחים הבינעיצוריים כפנומנים ראויים לתצפית, אגב דיווח מילולי על הפנומן באוזני פנומן אחד. גמגום - תחלוא פיוני, הנובע מליקוים במתאם הלשון, מיתרי הקול ומערכת השיניים. גמגום - גגם כל דדבר אאחר. (דוד אבידן, מתוך "ספר האפשרויות - שירים וכו"', הכתיב המלא המזעזע שלי). |
|
||||
|
||||
וישנה (1) גם שירת הסטיקר של הדג נחש. את המילים כתב דוד גרוסמן. __ (1) לא טלי, נודניקים. יש בנקבה שלפניה ו"ו החיבור. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שרוני סומק. פחות או יותר מזכרון בן 25 שנה, וסליחה על האי-דיוקים (אי-הדיוקים?) בעברית יש עבר ועתיד. אין הווה. יש רק בינוני. ועכשיו נעבור למשפט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |