|
||||
|
||||
אני לא ממש מאמין שזה אפשרי ( מצטער) אבל אם כבר הייתי הולך על חשמל סטאטי על הצינור ( מים זורמים זה כמו לשפשף על צמר, ושני מוטות מתכת זה כמו קבל כזה). דבר אחר זה שהצינור עשוי מברזל, והמוטות היו מגנטיים. |
|
||||
|
||||
האיש החזיק את המוטות בגובה המותניים? חתיכת שדה חשמלי/מגנטי היתה צריכה להיות שם. איילת איולת: האם ביקשת להחזיק את המוטות בעצמך כדי לחוש על בשרך את התופעה? |
|
||||
|
||||
הסקפטיות שלכם מובנת לי - גם אני הייתי בטוחה שעובדים עלי. לכן לקחתי עניינים לידיים (תרתי משמע). החזקתי את המוטות באופן רפוי מעט והלכתי לי בשטח. ואכן, המוטות נמשכו זה לזה כשעברתי מעל הצינור. אני שוכנעתי. האם מים זורמים יוצרים שדה חשמלי/מגנטי? ואם כן, יכול להיות שהם יצרו משיכה בין המוטות? את הפיסיקה הזו שכחתי לפני חמש שנים בערך. הצינור היה מתכתי - אולי בצינור בטון זה לא היה עובד. צריך לנסות. |
|
||||
|
||||
מים זורמים לא יוצרים שדות מגנטיים. אבל אולי הצינור היה ממוגנט מקודם ( או שהמוטות היו). האם יש לך מושג ממה הצינור היה עשוי? כל מי שצפה במגייוור באדיקות זוכר את הפרק שהוא מיגנט מוט ברזל על ידי חבטות במדרכה. מה שקורה זה שהחבטות משפעלות איך שהוא את הגבישונים בתוך הברזל ועוזרות להם להסתדר כך שהשדות המגנטיים המיקרוסקופיים (מזוסקופיים?) מצביעים לאותו כיוון. |
|
||||
|
||||
אם המוטות באמת דקים, אולי שדה מגנטי יכול להיות רלוונטי. אאל"ט, אפשר לאמוד את קו הרוחב על ידי "מצפן אופקי". חוץ מזה, נתקלתי פעם במכשיר שמחפש ברזלים בקיר: מגנט קטן שמורכב על מוט פלסטי שיושב על ציר. כאשר מעבירים את המכשיר על הקיר, הוא מצביע לכיוון הברזל. כמובן שעומק הברזל הוא רק מספר סנטימטרים, אבל בהנחה שהסיפור של איוולת(נטע?) הוא נכון, זה שווה בדיקה. |
|
||||
|
||||
שווה בדיקה, בטוח, ביחוד אחרי שהיא מוסרת עדות מכלי ראשון שהיא עצמה הרגישה את המשיכה. קדימה, הרי לך אתגר קטן ופשוט. נא לדווח על התוצאות. (הוראות הכנה של המוטות, יחד עם סיפור של מישהו שעשה את זה, כאן: http://www.drilshop.com/holes/rc.html) |
|
||||
|
||||
אם אתה מקבל את העדות שלו כאמינה, צריך לפסול את התאוריה ה"מגנטית"- הוא בדק את זה גם עם בקבוק מים ( מן הסתם מפלסטיק). נראה מה אני יכול לעשות במשרד, אולי עם מהדקים? I don't claim to know how this works, but it did, my son tried it, my coworkers tried it and it worked. I do not know about finding lakes underground streams, fresh, salt water, and the type of geological strata, but this method found water lines. I even set out a gallon bottle of water on the ground where I knew there was no other water, and as I crossed over the water bottle the wires deflected. I could not have squeezed the wires or deflected them in any way and it worked
|
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את העדות שלו כאמינה כי אינני יודע עליו דבר וחצי דבר, אבל אין לי סיבה לפקפק במה שאיילת מספרת לנו (אחוות טפשים, אתה מבין) ואשמח לשמוע מה אתה תעלה בחכתך אם תטרח (בתנאי סמיות כפולה כמובן). עד אז החויה של איילת נרשמת אצלי תחת הסעיף "אוטוסוגסטיה?". |
|
||||
|
||||
יכול להיות שזה לא כל כך חריג. המתכות (יכול להיות שגם פלדה) הן פאראמגנטיות (פאראמגנטי אומר שאלקטרוני המוליכות שלהם מספיק "חופשיים" כדי להסתדר במקביל לקווי שדה מגנטי חיצוני להבדיל מפרומגנטי שאז האלקטרונים הללו מסודרים במקביל באופן ספונטני בשדה העצמי שלהם. למעשה גם מים בפרט בזרימה למינרית הם פאראמגנטיים ולכן הפרמיאביליות המגנטית של מים גבוהה משל האויר). התוצאה של הפאראמגנטיות היא כפולה. לכל המתכות (ברזל וכו') וגם למים "מסודרים" יש שדה מגנטי שיורי, אמנם חלש מאוד, אבל הרי מדובר בצינור גדול מאוד. ומצד שני, אם הצינור היה מסודר בכיוון N-S כלומר לאורך קווי השדה המגנטי של כדוה"א הוא יכול להפוך למעין אלקטרומגנט גדול המנסה לסדר את התיילים לאורך הקוים שלו. ולבסוף ישנה האפשרות הסבירה שמישהו טרח מראש להניח לאורך הצינור חומר מגנטי, גם כדי ללכוד חלקיקי מתכת וחלודה במים וגם כדי שיהיה קל לאתר את מקום הצינור. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהצינורות באמת ממוגנטים, למרות שקצת קשה לי להאמין שזה יורגש במרחק של מטר או יותר מהצינור (אילת - מה היה העומק של הצינור מתחת לאדמה?). מכל מקום, במקרה הזה אפשר היה פשוט להשתמש במצפן. |
|
||||
|
||||
אני ניסיתי. התוצאות, בינתיים, אינן חד משמעיות. חתכתי תיל דק וקשיח (מה קוראים אותו חוט ברזל במחוזותינו), והחזקתי את החתיכות באמצעות צינוריות פלסטיק חלולות (במקום קשיות) כדי למזער את השפעתי על תנועתן. נראה לי שבתהליך המתיחה (לצורך יישור) החוטים נטענו בחשמל סטטי, ואכן התנהגותם הזכירה את זו של מחט המצפן. למרות האזהרה שבכותרת, הניסוי מהנה למדי ומומלץ בחום לכל מי שיודע להעריך כראוי אינפנטיליות טובה. נכון לרגע זה, המסקנה היחידה היא שכשעוברים ליד המקרר קיימת נטיה חזקה לפנות לפחות יד אחת. הערב אנסה לחזור על הניסוי גם מחוץ לבית. |
|
||||
|
||||
דרך אגב: לפי התרשמותי, השימוש בשני מקלות הוא לצרכי רפרנס בלבד (שינויי הזוית יותר מורגשים באופן זה), אבל יתכן שאני טועה. |
|
||||
|
||||
עזוב את המקרר ואת הרמקולים בבית, וספר לנו אם גילית באמצעות מכשיר הפלא את מיקום הצינור שמוליך מים לממטרה שבחצר. אל תשכח לקחת כובע. |
|
||||
|
||||
רק להבין, מה משמעות ה*אכן* במשפט: החוטים נטענו בחשמל סטטי, ואכן התנהגותם הזכירה את זו של מחט המצפן |
|
||||
|
||||
אם בתחביר עסקינן, אנא ראה עצמך מוזמן להחליף את ה*אכן* בכל מילה אחרת שתבחר. התנהגות התיל מזכירה (לי) את זו של מחט המצפן (לא זהה, רק מזכירה). די לי במראית עין כדי לשחרר אמירה אמורפית כזו. כדי לקבוע אם החוט באמת טעון או ממוגנט (או שמא שניהם), אני זקוק למכשירי מדידה מתאימים שאינם נמצאים ברשותי. כמו כן, אין לי כרגע ממצאים השוללים את האפשרות שההתנהגות תהיה שונה מהותית אם הניסוי היה מתחיל מתנאים של נייטרליות מלאה (מבחינת התפלגויות המטען הסטטי והמגנטיות השיורית). אם מה שהפריע לך הוא הקישור בין חשמל סטטי למחט המצפן, אנא זכור כי: א. בין דיפול חשמלי למטענים חפשיים (במובן של פסי הולכה) פועל כח (תלוי כיוון). ב. לתנועת החוטים יש רק דרגת חופש אחת ולכן גורמים שונים מועדים לתת תוצאות דומות. |
|
||||
|
||||
1. יש לך מצפן בהשג יד? זה יפתור את שאלת המגנוט. 2. אם החוטים נטענו בחשמל סטטי בעת העיבוד, אתה צריך להיות מסוגל להבחין בזה ע"י קרובם אחד לשני, בלי תלות במקום בו אתה נמצא. אתה יכול גם להאריק אותם, אני מניח. |
|
||||
|
||||
להווי ידוע שחשמל סטטי על מוליכים מצטבר בקצוות (ע''ע כליא ברק). אני די בטוח שכל נגיעה מקרית תאריק אותם. מצד שני, תהליך העיבוד בהחלט יכול למגנט אותם. אפשר להסתפק במהדק משרדי לבדיקת מגנטיות. |
|
||||
|
||||
בעצם גם מגנטיות תתגלה בלי שום אמצעי עזר ע''י קירוב המוטות זה לזה. |
|
||||
|
||||
הניסוי ימשך בערב (זה גם אמור לענות להצעה האחרת שלך). 1. אין לי מצפן (במקום מצפן ומצפון אני נעזר בצרצרי הבית שנותנים תוצאות משביעות רצון בדרך כלל). 2. כשמחזיקים את החוטים קרוב מדי, השפעתם ההדדית אכן 1 מחרבת את הניסוי. את עיקר תשומת הלב הקדשתי למאמץ האבחון של האפקט באופן גס. העידונים הושארו לשלבים מתקדמים יותר. 1 מותר? |
|
||||
|
||||
טוב, נחכה לערב. אם החשד שהולך ומתגבש כאן יתאמת, המכשיר לגילוי מים אינו אלא מגנט שנמשך לצינור באדמה. אם כך לא צריך שני מוטות, מספיק אחד, ולדעתי מגנט חזק תלוי על חוט בקרבת האדמה ייתן תוצאות טובות יותר. |
|
||||
|
||||
אני מתנגדת לכל השערה שמוציאה אותי כאיוולת יותר ממה שאני. אלא אם כן טוענים שאוטוסוגסטיה גרמה לי לפתח כישורים טלקינטים. המוטות, עד כמה שידוע לי, לא היו ממוגנטים. הם לא נמשכו ולא נדחו בתחילת הניסוי. מעל הצינור הם נמשכו זה לזה. עומק הצינור - כחצי מטר. במקרה דנן זה היה צינור מתכתי. האם המגע שלי במוטות לא היה מאריק אותם? חשבתי שאולי יש כאן קשר לפוטנציאל עצמי? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שתי ההשערות שהעלת מניחות שהגלאים הם אקטיביים, לא? אין ספק שכל מיני מקדמים מגנטיים או חשמליים משתנים כאשר דוחפים צינור ברזל לאדמה. השאלה היא איך מוטות המתכת שלך הצליחו לגלות את זה. |
|
||||
|
||||
המוטות לא חייבים להיות ממוגנטים. כפי שהציע המקשה, ייתכן שדווקא הצינור ממוגנט, והמוטות לא נמשכים זה לזה אלא כל אחד מהם נמשך לצינור. כאשר החפשן עומד בדיוק מעל הצינור האפקט הוא שהמוט הימני נמשך שמאלה ולהיפך, ממש כאילו הם מושכים אחד את השני. צריך מישהו עם קצת יותר יידע כדי להניח את דעתי בשאלה אם השדה המגנטי במרחק של כמטר וחצי מהצינור יכול להיות חזק מספיק כדי להסביר את האפקט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |