בתשובה לדורון יערי, 04/08/04 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לא, היא אומרת שבגלל שיש הורים כאלו צריך להיות מנגנון שדואג שגם ילדים להורים כאלו יקבלו סיכוי כלשהו." אין לי שום וויכוח עם אמירה כזאת אבל זה לא מה שהיא אמרה. מה שהיא *כן* אמרה, לפחות במשתמע, הוא ששיטה כמו שיטת השוברים איננה טובה משום שיש אי אלו הורים שלא אכפת להם מהילדים וזה מספיק כדי לפסול את מתן אפשרות הבחירה לכל ההורים. "אם אתה רוצה להחליף את מערכת החינוך הממשלתית רשת דוכנים לחלוקת שוברים לבתי ספר פרטיים, אתה חייב במקביל לקיים מנגנון פיקוח בעל סמכויות שימנע מיזמים חרוצים ומלאי חזון להעביר את שווי התלוש ישירות להורים הנרקומניים תמורת עמלה (ולעזזל עם הילדים)." איך זה בדיוק קשור לשיטה המסויימת הזו? האם היום בתי ספר לא מקבלים תקציבים? האם היום אין אפשרויות מעילה? חוץ מזה, מפעל הונאה כמו זה שאתה מתאר עדיין יצטרך לנהל בית ספר עם תלמידים, בעלה הנרקומן של הזונה אולי לא יהיה מוטרד מהאיכות הנמוכה אבל שאר ההורים כן יהיו וזה מנגנון פיקוח הרבה יותר אפקטיבי (וזול) מבנאדם (בר שיחוד) שבא פעם בחודש כדי לברר האם הכל דופק. "או לפקח על רמת בתי הספר הללו כדי למנוע מצב שמסע פירסום מוצלח יהווה תחליף למתן שירות ברמה גבוהה (כפי שקורה היום בכל כך הרבה מקומות)." באמת? איפה? האם *אתה* היית שולח את ילדיך, שנה אחרי שנה, לבית ספר שהדבר היחידי שהוא עושה זה לפרסם את עצמו? אולי אתה רק בעצם "דואג" לאותם אחרים, אותם אהבלים שבאותה שניה שהם רואים בעיתון פרסומת הם מייד קונים את המוצר? מסתבר שאתה בעצם מסכים עם החשמנית: בעיניך אנשים אינם מסוגלים לקחת אחריות על חייהם ולכן יש להפקיע מידיהם את הסמכות להחליט ולהעבירה לידי אנשים "מוסמכים" מטעם הממשלה - לטובתם... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על אילו אהבלים אתה מדבר אבל אני יודע שחברות מצליחות מוציאות מליונים על פירסום בכל מיני אפיקים, ושפירסום מוכיח את עצמו כמקדם מכירות. מעט אנשים רואים פרסומת בעיתון ורצים לקנות מוצר, אבל הרבה מאוד אנשים חושבים שמקדונלדס זה מזון איכותי, טעים ומשתלם, הרבה מאוד אנשים חושבים שהעובדה שמודפס השם קלוין קליין על הטי שירט מצדיקה את תוית המחיר הכבירה שיש עליו, והמון אנשים חושבים שאין להם סיבה לחיות אם אין להם אינטרנט מהיר (במקרה של כמה מהם זה נכון אבל יש מספיק אנשים שעושים חיבור של 1.5 מגה כדי לקרוא ynet כי הם חשובים שזה הכי טוב). כשאתה מוכר מוצר (ובשיטה שלך החינוך הופך למוצר שמוכרים לציבור) אתה לא צריך לספק מוצר איכותי, אתה לא צריך לספק מוצר זול או יחס עלות תועלת סביר, מה שאתה צריך זה לגרום ללקוח לחשוב שהוא מקבל מוצר איכותי בזול, פירסום על אפיקיו השונים מצליח להקנות דימוי איכותי/יוקרתי/משתלם למוצרים שאינם כאלו פרסומת בעיתון לא תעשה את זה אבל מסע פירסום שכולל את כל האספקטים של מסע פרסום מוצלח (החל מפרסומות בעיתון, דרך פרסומות בצורת תוכניות טלויזיה אוביקטיביות לכאורה, מוספי חינוך בעיתונים, חסויות לאירועי תרבות ועוד כמה עשרות דברים מהסוג הזה יכול בהחלט להצמיד לבית ספר תדמית שהוא לא יצטרך בכלל להצדיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשאתה מוכר מוצר (ובשיטה שלך החינוך הופך למוצר שמוכרים לציבור) אתה לא צריך לספק מוצר איכותי, אתה לא צריך לספק מוצר זול או יחס עלות תועלת סביר" על פי התסריט שלך, הבית שלך צריך היה להיות מלא וגדוש במוצרים חסרי תועלת שקנית רק בגלל שטיפת המוח. האם זה כך? כמה אחוזים מהתקציב החודשי שלך מוצאים על דברים חסרי תועלת או מוצרים מחורבנים שקנית רק בגלל הפרסומת? איזה סוג מחשב יש לך? איזה מסך? איזה טלוויזיה? איזה מקרר? (אולי אתה מחוסן?) אינני מכיר תחום אחד של מוצרים הנמכרים בשוק החופשי שלא נהנה משיפור אסטרונומי באיכות ובמחיר בחמישים (או מאה או מה שלא תרצה) השנה האחרונות. זאת עובדה אלמנטרית שאני מתקשה להאמין שאני צריך לדבר עליה בכלל. זה אמנם נכון שכמעט כל היצרנים משקיעים הרבה מאוד בפרסום אבל זה נובע בעיקר מהאיכות הסטנדרטית הטובה מאוד של מוצרים כיום. כאשר המוצר שאתה מוכר טוב באופן מובהק מהתחרות, אתה צריך מעט מאוד פרסום (תחשוב על סובארו בשנות השמונים למשל1) אבל ישנם מעט מאוד מקרים בהם המצב נשאר כך (בשוק חופשי), המתחרים שלך משתפרים וההבדלים המהותיים מטשטשים. כשהמצב כזה, אתה מתחיל להזדקק ליותר פרסום משום שקשה יותר להתבדל באיכות המוצר, ועדיין התדמית היא חלק קטן מאוד ברוב המוחלט של המוצרים שאני ואתה צורכים. מוצרים כמו אופנה, משקאות קלים או שירותי טלפון סלולרי מתאפיינם בעיקר בכך שאין שום הבדל מהותי ביניהם (וקשה לדמיין שיהיה כזה), זאת הסיבה העיקרית לכך שהם נסמכים בעיקר על התדמית. המוצרים זהים (ואיכותיים) והדרך היחידה לגרום לך להעדיף אותם על אחרים. כל זה כמובן איננו נוגע לעניין בתי הספר והשוברים. אף אחד לא יפתח בית ספר בשביל לעשות מיליונים. אם זה כל כך מטריד אותך, ניתן לדרוש שבתי הספר יהיו מלכ"רים אבל זה ממש לא נחוץ משום שהניהול הוא שקוף והצגת רווחים מופרזים בוודאי תעורר תמיהות אצל ההורים (אם אתה נשאר עם עודף של מיליון שקלים בקופה כל שנה, מדוע שלא תשקיע אותם בתשתית, העלאת שכר למורים, השגת מורים טובים יותר וכו.) באותה צורה, בוודאי תוכל לראות זאת, ניתן יהיה לוודא שלא מוצאים מיליונים (לשם מה?) על פרסום. התסריט שלך פשוט לא הגיוני. ודרך אגב, חינוך הוא מוצר, גם עכשיו. מדובר בדבר שאנשים צריכים ושנקנה בכסף2. נכון לעת עתה, המוצר הזה מסופק על ידי מונופול ואיכותו איננה משביעה רצון במיוחד, האם ייתכן שיש קשר בין הדברים (מונופול=איכות מוצר ירודה) ואם כן, אולי כדאי לנסות לטפל בבעיה? אולי באמצעות ביטול המונופול? 1 וכן, הליאונה הייתה אוטו מחורבן אם אתה *אוהב* לנהוג אבל היא קלעה בול לטעם הישראלי - זול ולא צריך הרבה מוסך. 2 והרי לך חידוש מרעיש - אתה משלם כסף עבור החינוך "חינם" משום שאתה משלם מיסים. והמורים המסורים המחנכים את ילדיך מקבלים, כמה בזוי, כסף עבור עבודתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם סיגריות? מוצר שעולה הרבה כסף, גורם נזק בריאותי, ממכר וגורם בפעמים הראשונות של שימוש בו להרגשה רעה. אחוז ניכר מהמשתמשים במוצר היה רוצה להפסיק אבל לא יכול בגלל שפיתח תלות גופנית ופסיכולוגית בו. למה אנשים מעשנים? בגלל שמערך שלם של פירסום ויחסי ציבור הצליח תוך שימוש בתעשית הקולנוע, הטלויזיה והמוזיקה לקשר בין עישון לתכונות שאנשים רוצים לייחס לעצמם, אין כאן עניין של איכות המוצר, אין כאן גם עניין של צורך. אני בהחלט לא מחוסן נגד פירסומות ומופתע מידי פעם כשאני מגלה את ההשפעה שיש להן עלי. אני גם מודע שברוב המקרים, כשאני בא לקנות בפעם הראשונה מוצר, אין לי מושג מה אני מקבל וכל מה שיש לי זה דימוי מלאכותי. בית ספר זה מסוג המוצרים שקשה להחליף (נירשמת, התחלת שנת לימודים, עכשיו לעבור לבית ספר אחר זו בעיה), רוב האנשים לא מכירים מבחר גדול של בתי ספר ככה שגם על המלצות קשה להסתמך (לרוב אדם שמרוצה מבית ספר X לא מכיר בכלל את Y). מה שנשאר זה הדימוי הציבורי ועליו אפשר להשפיע באמצעות מסעי פירסום ( בשליפה, הנה 3 רעיונות: מוסף חינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים, מתן חסות לשעשועוני ידע לתלמידים בגיל בית ספר, הפעלת קו מידע טלפוני להורים) אני לא דורש שבתי הספר יהיו מלכרים ואין לי בעיה עם זה שבעל בית הספר והמורים ירויחו כסף מהעניין. מה שחשוב לי זה שבשורה התחתונה כל ילד במדינה יקבל חינוך ברמה סבירה. אני עדיין לא רואה איך זה מתבצע בשיטת השוברים בלי פיקוח הדוק של גורם שלא מרויח מהעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בגלל שמערך שלם של פירסום ויחסי ציבור הצליח תוך שימוש בתעשית הקולנוע, הטלויזיה והמוזיקה לקשר בין עישון לתכונות שאנשים רוצים לייחס לעצמם, אין כאן עניין של איכות המוצר, אין כאן גם עניין של צורך." אין לטענות האלו שום ביסוס. איזה מערך של פרסום ויחסי ציבור? האינך יודע שמוטלות מגבלות חמורות ביותר על פרסום סיגריות? אסור לפרסם בטלוויזיה. אסור להשתמש בדוגמנים צעירים מגיל 40 בפרסומות בעיתון ואסור להראות אנשים מעשנים. כל זה לעומת שורה של קמפיינים הפוכים - נגד עישון. אנא האר את עיני, האם לדעתך התופעה של הברזה מביה"ס או פירסינג היא תוצאה של "מערך שלם של יחסי ציבור"? או שאולי אנשים עושים כל מיני דברים שהם "לא צריכים" בגלל ש... מתחשק להם? "אני בהחלט לא מחוסן נגד פירסומות ומופתע מידי פעם כשאני מגלה את ההשפעה שיש להן עלי. אני גם מודע שברוב המקרים, כשאני בא לקנות בפעם הראשונה מוצר, אין לי מושג מה אני מקבל וכל מה שיש לי זה דימוי מלאכותי." ובפעם השניה? בוא נניח שהחלטת לנסות פעם ראשונה תפוזינה בגלל שברגע שראית את הבקבוק קפצה לך לראש תמונה של שדיים רוטטים בתוך חולצה רטובה. שתית ולא היה טעים. האם תקנה עוד פעם? "בית ספר זה מסוג המוצרים שקשה להחליף..." כפי שציינתי, אין שום הגיון במהלך הזה (של פרסום מקיף) מראש ואין שום בסיס להנחה שאתה יכול לגרום לאנשים לעשות מה שאתה רוצה באמצעות פרסום, זוהי שטות מוחלטת. הטענה שלך שלהורים לא יהיה מושג איזה מין שירות מספק בית הספר יכולה להיות מבוססת רק על ההנחה שההורים אינם מסוגלים להבחין בדברים הבסיסיים ביותר (כמו האם הילד מרוצה, האם יש אלימות, האם המתקנים נראים טוב וכו.) וכן שהם אינם מסוגלים לדבר אחד עם השני ולהבחין, יחד, בתופעות לא רצויות בבית הספר. אם בבית ספר ממוצע ישנם 400 תלמידים משמעות הדבר שישנם בערך 800 הורים. האם נראה לך סביר שמתוך אוכלוסיה של 800 אנשים אף אחד לא יהיה מחונן ביכולת להבחין האם בית הספר עושה שירות טוב? "...אני עדיין לא רואה איך זה מתבצע בשיטת השוברים בלי פיקוח הדוק של גורם שלא מרויח מהעניין..." אינך רואה משום שאינך מבין כנראה את התהליכים הבסיסיים ביותר שקורים במשק חופשי ומתעלם לחלוטין מדברים הידועים לך היטב, כך אני מניח, על בירוקראטיה. בוא נעשה תרגיל קטן. בוא נניח ששירותי שיפוצים בבתים יסופקו על ידי "משרד השיפוצים" הממשלתי. התהליך יהיה כזה. אתה מזמין שיפוץ, אחרי שנתיים וחצי מגיעים המשפצים הממשלתיים, משפצים לך את הבית, אחרי גמר העבודה מגיע המפקח הממשלתי ומאשר או לא מאשר את העבודה וקובע אילו תיקונים נוספים יש לבצע בעוד שאתה, כבעל הבית נטול כל סמכות להגיד דבר. האם נראה לך שאיכות העבודה במקרה כזה תהיה גבוהה או נמוכה? האם למפקח הממשלתי *אכפת*? האם ייתכן שלבנאדם נטול אינטרס ישיר יהיה אכפת? למה? כדי שהפיקוח יהיה נאות, הגורם המפקח *חייב* להיות *בעל אינטרס* וחייב להיות בעל יכולת להפעיל סנקציות על הגורם המפוקח. הילד שהולך לבית הספר הוא הילד *שלך* ולכן בעל האינטרס העליון הוא *אתה* ולכן הפיקוח היעיל ביותר הוא הפיקוח ש*אתה* תפעיל על בית הספר. המפקח של משרד החינוך איננו צריך לשלוח את הילד *שלו* לבית הספר של הילד שלך, הסיכוי שיהיה לו אכפת יותר הוא אפס. הסנקציה שאתה יכול להפעיל על בית הספר היא הסנקציה האולטימטיבית. אתה יכול להצביע ברגליים ובכך לא רק להפעיל לחץ על בית הספר אלא גם להשיג את מה ש*אתה* רוצה באופן מיידי משום שעכשיו אתה שולח את ילדך לבית ספר אחר, טוב יותר. ומה המפקח הממשלתי יכול לעשות כאשר הוא מגלה ליקויים? לנזוף במורה? לאיים? דרושה שערוריה בקנה מידה פסיכי כדי לגרום למפקח כזה לדרוש פיטורי מורה (דבר שלדעתי מעולם לא קרה בישראל) או לסגור את בית הספר. האמונה העיוורת שלך ביכולות של הפיקוח ממשלתי לדאוג לסטנדרטים של איכות גובהה מרשימה ביותר. עוד לא הצלחתי להבין את הקשר שלה למציאות או לנסיון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על פרסומות בצורה של תשדיר בטלויזיה או מודעה בעיתון, אני מדבר על פרסומות הרבה פחות שקופות (למשל שרון סטון בסצנת החקירה משטרתית בסרט אינסטינקט בסיסי או סלאש מלהקת רובים ושושנים מעשן בשרשרת תוך כדי נגינה), על הפירסום הזה אין שום מגבלות. אפיק הפירסום הזה הופך יותר ויותר נפוץ ואין עליו כמעט שום פיקוח, אם שרון סטון עישנה כי הבמאי שלה היה סוכן פירסום בלי איזשהו תיכנון על ובלי שקיבל שכר על הקידום העצום שהוא עשה לעיסקי הסיגריות באמצעות הסרט הזה, כיום יש תיכנון על, יש שכר על הקידום והוא הרבה יותר אפקטיבי. על איזה צורך בסיסי עונה העישון (בניגוד להברזה מבית הספר או פירסינג). נכון אף אחד לא יבחר בית ספר על סמך פרסומת בטלויזיה, התפקיד של הפרסומת הזו הוא רק להרגיל אותך לשמוע את השם של בית הספר, הם רק ידאגו לצרף "מוסף חינוך מיוחד" לעיתוני סוף השבוע, לדחוף את השם שלו באיזושהי צורה לתוכנית מי רוצה להיות מליונר או הכספת, ועוד 2-3 דרכים להכניס לך אינפורמציה על הבוגרים המוצלחים שלו וליצור אצלך תחושה שבית הספר הזה הוא מצויין, התחושה תקבל חיזוקים מכל מיני כיוונים, חלק גדול מהם אתה לא זוכר אבל "ידוע" שבית הספר התיכון העיוני מקדונלדס ברחובות הוא בית ספר מעולה. בוא נסתכל על דוגמת השיפוצניק מורחבת. אתה רוצה לקנות דירה, אתה תלך לאתר של חברת ק. בלן בע"מ (אחרי שנתקלת בכתבה שממליצה על רכישת דירה באיזור דרום מערב גבעתיים במוסף הכלכלי של עיתוון) תבדוק אם הדירה ניראה לך יפה, אם היא מרווחת מספיק לצרכיך, אם המיקום שלה מתאים לך וכו'. אחרי זה תשכור את שירותי חברת ב. ודק כדי לודא שהבניין יציב והטיח איכותי ועוד מליון פרמטרים שאין לך שום מושג בהם. מה שאתה לא יודע זה שחברת ב. ודק היא חברת בת של חברת א.חזקות שבעליה מחזיק גם ב 20% ממניות ק. בלן ומניות מ. לט יצרנית הבטון שממנו ניבנה הבית, שהמוסף הכלכלי שהציג את האיזור כאיזור מתפתח ואיכותי הוא בעצם פרסומת. עכשיו, האם לא היית מעדיף שמי שיפקח על הבניה יהיה מישהו שלא מקבל את המשכורת שלו מחברת א. חזקות שבסופו של דבר מרויחה מכך שאתה קונה את הדירה? כדי שהפיקוח יהיה נאות צריכים להתקיים עוד תנאים, למשל שהמפקח יהיה בעל מספיק ידע ונסיון מקצועי, שהמפקח יקדיש לפיקוח זמן, יבצע ביקורות פתע ובקורות יזומות, שתהיה לו סמכות לפשפש במסמכים לערוך מבחנים השואתיים וכו'. לרוב הורים אין את היכולות הללו. אני לא חושב שביקורת ממשלתית תיתן איכות הכי טובה שאפשר, אבל האיכות של יותר מידי מוצרים מסחריים פופולריים היא כל כך נחותה שבנושאים חשובים/קיומיים כמו חינוך, בריאות ובטחון אני מעדיף את האלטרנטיבה. בעניין של שיטת השוברים אני רואה מספר בעיות מעבר לעניין הפירסום: 1. הנשרה של תלמידים במטרה לשמור על תדמית בית הספר. 2. העדר התיחסות לתלמידים "לא כלכליים", אתה עני עם צרכים מיוחדים (לצורך העניין תלמיד שזקוק עלמעט שיערי תיגבור הוא בעל צרכים מיוחדים, שלא לדבר על בעיות כמו קשיי למידה למיניהם) תיתקע עם בית ספר אחד באיזור שלך שבו מרוכזים רק תלמידים כאלו וההשקעה בהם היא אפשסית כי בעל העסק מתעניין רק בהשורה התחתונה ואין עליו שום פיקוח של גורם שהאינטרס שלו הוא שתקבל חינוך טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לך להרחיק. הרי איש מאיתנו לא חווה *באמת* את נפלאות הליברליזם הכלכלי (אפילו מגונניו באתר זה, מדגישים חזור והדגש שאפילו ארה"ב הנאורה עדיין נגועה בהרבה מאוד כיסי שליטה ממשלתיים). ובכן, מניין להם לדעת ששיטה זו היא היא הטובה? על בסיס (להמתין פעימה) *פרסומים*. כן, כן, ב"הדרך לשיעבוד1" מוסבר בבירור מה חסר לנו. -אויל, הרי זאת לא פרסומות, זה ניתוח מדוייק של המציאות! אולי, אבל מבחינתי זה כמו תפוזינה. יש ג'ינג'ית מהממת על העטיפה, אבל אני בחיים עוד לא טעמתי. כל פעם שאני טועם משהו דומה, ומתלונן, מסבירים לי שזה לא זה, ויש משהו אחר- אמיתי. 1 סתם, אין לי מושג, אני לא קולט את הערוץ הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה קצת מיותר להתווכח על "האם יתרונות השוק החופשי יפעלו בשוק החינוך" כאשר אינך מכיר ביתרונות השוק החופשי באופן כללי. אם אנסה לסכם את טענותיך אז אתה אומר כך: א. הנטיה של סחורות ושירותים בשוק החופשי היא להיות גרועים יותר ויקרים יותר. ב. לחברות מסחריות יש אינטרס להונות את הצרכנים. ג. לחברות מסחריות יש את הכוח להסתיר את א' וב' באמצעות מערכת מסועפת וקונספירטיבית של פרסום. מלבד, אולי, סעיף ג', אני מתקשה להאמין שגם המרקסיסט האדוק ביותר יסכים עם הטענות הללו ואני חושש, בלי להעליב, שאינך מביע את העמדות הללו מתוך היכרות עם המטריה. אני לא חושב שיש הרבה טעם בדיון כאשר הפער הוא כל כך יסודי ברמה העובדתית הפשוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, הסתקרנתי. איך מרכסיסט אדוק יכול אולי לקבל את סעיף ג', אם הוא לא מקבל את הטענות בסעיפים א' ו-ב'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רגע, הסתקרנתי. איך מרכסיסט אדוק יכול אולי לקבל את סעיף ג', אם הוא לא מקבל את הטענות בסעיפים א' ו-ב'?" אף אחד לא אמר שהשקפת העולם של המרקסיסטים לא כוללת סתירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הונאת הצרכנים אינה אינטרס של החברות המסחריות. היא אמצעי למימוש האינטרסים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אז לגמרי לא הבנת אותי. המטרה של מי שמספק סחורות או שירותים בשוק החופשי היא להרויח כמה שיותר כסף. הדרכים לעשות את זה הן למכור יותר, למכור ביוקר ולהוזיל את העלות למוכר. יש כל מיני דרכים לעשות את זה: 1. למכור מוצרים באיכות ירודה במחיר מאוד זול. 2. לשוות למוצר שלך תדמית יוקרתית ע"י מסעי פירסום ובכך לתרץ בפני הלקוחות את המחיר הגבוה. 3. למכור מוצר איכותי במחיר הוגן. למרבה הצער הרושם הוא ש 1 ו 2 הרבה יותר פופולאריים. אם תיקח לדוגמא את מצב התזונה בארה"ב, שם האוכל נמכר ומסופק ע"י מנגנון השוק החופשי בלי התערבות ממשלתית. חלק גדול מהאנשים אוכלים אוכל בריא, אין (כמעט) רעב, כלומר כולם מקבלי כמויות אוכל על פי דרישתם והרוב מרגישים מרוצים. מי שלא אוכל "נכון" חושב שזו אשמתו. בשורה התחתונה, יש קבוצה לא מבוטלת של אנשים מהמעמדות הנמוכים שסובלים מעודף משקל קיצוני שמשולב עם תת תזונה. איך זה יכול להיות? כי המנגנונים של השוק החופשי דאגו לכך שהם יזרימו הרבה כסף לכיסים של רשתות מזון מהיר וסופרמרקטים תמורת מזון זבל. אף אחד לא הכריח אותם ללכ למקדונלדס, הם תמיד יכלו לקנות מוצרי יסוד ולהכין בעצמם אוכל יותר בריא אבל הם לא. השורה התחתונה היא שהשוק החופשי באמצעים שלו (פירסום, שיווק מכירת מוצרים באיכות ירודה, עידוד אורח חיים שאינו מאפשר לאנשים עניים לדאוג לבריאותם כראוי) נוטה להביא אנשים ממעמדות סוציואקונומיים נמוכים למצב רע.1 אני חושש שאם החינוך יתנהל בחוקים כאלו ללא שום פיקוח מלבד בחירת הצרכן (אין לי התנגדות עקרונית לשיטת השוברים או לתחרות אלא לביטול גורף של מנגנוני הביקרות) יהיו אנשים עם רמת חינוך ירודה. 1 אני לא טוען שיש להלאים את עסקי המזון בארה"ב אבל יש צורך לטפל בבעיה. לדעתי זו אחריות של הממשל שם לטפל בה בין אם ע"י פיקוח וחיוב בפירסום מתאים ובין אם ע"י יצירת מודעות דרך מערכת החינוך, רגע, לממשל אין שום שליטה על מערכת החינוך, שיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, כפי שציינתי, אין טעם לדון במערכת החינוך כל עוד אינך מבין את המנגנונים של השוק החופשי באותם תחומים בהם הוא כן עובד. אין לטענה שלך בדבר האיכות שום ביסוס, לא תיאורתי ובוודאי לא מעשי, בכל קטגוריה אפשרית של מוצר (מלבד משקאות עם פתיתי זהב) יש היום היצע רחב של מוצרים איכותיים וזולים, לך לסופר ותבדוק, שאל את אמך מה היה המצב לפני עשרים שנה ותראה. בדוק כמה אנשים מוציאים היום על מזון (כחלק מהכנסתם) וכמה הוציאו לפני עשרים, ארבעים או מאה שנה ותבין כמה זה מגוחך. לטענת הרמאות, אם זאת נכונה אזי האחוז המכריע של העסקאות המסחריות שאתה מבצע מסתיימות בהונאה. עכשיו נותר רק לבדוק זאת סטטיסטית. פתח את המקרר שלך וספור את מספר המוצרים הכולל, עכשיו ספור את מספר המוצרים שקנית משום שהונו אותך. חזור על התרגיל בארון המטבח, בסלון (רהיטים, טלוויזיה, דיווידי וכו) ובשאר חלקי הבית. באשר להשמנה. רוב בני האדם נוטים לאכול, מעצם טבעם, יותר ממה שהם צריכים ובחברת שפע כמו ארה''ב הדבר פשוט אפשרי. אתה יכול להשמין באותה מידה גם ממזון שהוכן בבית והמזון של מקדונלד'ס הוא מזון איכותי וזול בכל מדד סביר מלבד עניין של ''טעם טוב'' אצל הגורמה. גם אכילת קרואסונים לארוחת בוקר, צהריים וערב תוביל אותך למצב דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שגם המשקאות עם פתיתי זהב השתבחו במהלך השנים. אני לא הזכרתי את המילה רמאות בשום מקום ולא טענתי לגבי אף פעולה שקורת במסגרת מנגנון השוק החופשי כאל רמאות. על הטענה שלך לגבי האיכות והמחיר של מקדונלדס אני חולק ( http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2941988,00.h... או http://www.nrg.co.il/online/1/ART/746/224.html ). רוב בני האדם לא רוצים להיות שמנים מאוד ולא רוצים להגיע למצב שעודף המשקל שלהם יסכן את חייהם. למה הם משמינים? כי הפעולות שלהם מושפעות לא רק מהבחירות הרציונאליות שלהם אלא גם מחוסר הבנה, דחפים ולחצים סביבתיים. אם הסביבה פועלת באגרסיביות כדי לשכנע אותם שקוקה קולה זה נהדר, האינסטינקטים שלהם גורמים להם להעדיף משקה מתוק על פני משקה בריא וההבנה שלהם לגבי המשמעות הקלורית של פחית קוקה קולה לקויה, הם ישמינו. באותה צורה רוב בני האדם רוצים שהילדים שלהם יקבלו חינוך טוב שיאפשר להם למצות את הפוטציאל שלהם ולהפוך לאנשים מצליחים, אחראיים למעשיהם, תרבותיים ומאושרים. כשאנחנו באים לפרוט את זה לפרוטות, רוב האנשים לא ידעו איך לעשות את זה, בתי ספר יכולים עם שיווק מתאים לשכנע הורים שהם הרבה יותר טובים ממה שהם, תוסיף לזה את העובדה שיש אנשים שאין להם אפשרות לבחור בגלל מצב כלכלי, שיש אנשים שההשכלה שלהם אינה מספיקה כדי להבחין בכך שבתי הספר של הילדים שלהם אינם טובים ותקבל שילדים משכבות סוציואקונומיות נמוכות הולכים לבתי ספר שמגדילים את הסיכויים שלהם להישאר באותה שכבה. מה שאני טוען שיש הבדל מהותי בין מקדונלדס לבית ספר. בעוד שביקור מזדמן במקדונלדס לא יגרום לך נזק בריאותי, ביקורים תכופים מידי כן יגרמו אותו. בבית ספר אין כזה דבר ביקורים מזדמנים. ברוב המקרים תלמידים נכנסים לבית ספר למשך כמה שנים טובות והוא המקור העיקרי שלהם לידע, הקניית הרגלי למידה וחלק חשוב מהחינוך. בגלל זה צריך למנוע קיום של בתי ספר שאינם עומדים בדרישות מינימום מסוימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא הזכרתי את המילה רמאות בשום מקום ולא טענתי לגבי אף פעולה שקורת במסגרת מנגנון השוק החופשי כאל רמאות" אם המוצר שאתה מוכר מחורבן אבל אתה יוצר מצגת, באמצעות הפרסום, שהוא בעצם טוב זאת רמאות. זה בדיוק מה שאתה טוען. רוצה לסגת מן הטענה הזאת? בבקשה. "לגבי האיכות והמחיר של מקדונלדס אני חולק" הלינקים שהבאת אינם מחזקים את הטענה שלך יותר מלינק להודעה שלך עצמך. "האינסטינקטים שלהם גורמים להם להעדיף משקה מתוק על פני משקה בריא וההבנה שלהם לגבי המשמעות הקלורית של פחית קוקה קולה לקויה, הם ישמינו." לפחות שאתה מכיר בכך שההעדפה למתוק היא עניין של אינסטינקט ולא של שטיפת מוח מפרסומות. אני מכיר לא מעט אנשים מאוד חכמים שמבינים טוב מאוד את המשמעות הקלורית של פחיות קוקה קולה והם עדיין שמנים. עוד מעט תטען שההודים הסינים והאפריקאים רזים בגלל שיש להם מודעות גבוהה יותר לבריאות. אני אעזור לך בשלב הבא בתאורית הקונספירציה. לא רק שמקדונלד'ס וקוקה קולה גורמים לאמריקאים להשמין הם גם, מהצד השני, גורמים להם להרגיש רע עם זה באמצעות פרסומות בהם מופעים דוגמניות רזות ואחרי זה הם מוכרים לכל אותם אנשים אבקות, מכשירי כושר ושאר אביזרי הרזיה. הכל מתוכנן מראש! על שאר הדברים אין הרבה טעם להגיד, כפי שכבר אמרתי, אם אינך מכיר ביתרונות השוק החופשי בתחומים שאינם חינוך אין טעם לדון בשאלה האם הם קיימים בתחום החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי ראית פרסומת שאומרת שמוצר הוא איכותי? בכלל מתי ראית פרסומות שאומרות משהו על המוצר? הפרסומת בסך הכל מציגה כמה דמויות מהמורדים מזמינים מק רויאל על גחלים. הם אשמים שמי שרואה את זה (במיוחד אם הוא ילד שמזדהה עם הדמויות מהסדרה) מקבל את הרושם שמקדונלדס זה מגניב, שהדמויות שהוא מעריץ אוכלות מקדונלדס או שהוא יכול להדמות להם אם רק יאכל את הקציצה שמנונית? הם רק "משווים תדמית צעירה ותוססת" למוצר שלהם. אני בהחלט מכיר ביתרונות השוק החופשי אלא שמדובר בראיה בקורתית ומפוקחת ולא אמונה דתית. שוק חופשי מביא הרבה טוב וגם כמה בעיות לא קלות. את הבעיות הללו אני מוכן לסבול ברוב המקרים אבל כשמדובר בחינוך בריאות ובטחון (אישי ולאומי) אני מעדיף לסבול בעיות אחרות של שחיתות וחוסר יעילות מאשר להתמודד עם הבעיות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן אזור של החינוך שכן נמצא בתחרות חופשית: קורסי הכנה לפסיכומטרי (יש גם לבגרות, אבל אני לא מכיר אותם אישית, אז לא נדבר עליהם). בפרסומות שלהם, כל מה שאני רואה זה אנשים שקיבלו 790 ומעלה1, ומספרים כמה הקורס קל ונוח וכיף. אז אפשר לפנות למכרים ולבקש המלצות. אני, למשל, מוכן להמליץ על היי קיו. אחלה קורס, מאוד נהניתי, המדריך היה מאוד נחמד ויצאתי עם ציון פיצוץ. עכשיו בעיה: האם הציון פיצוץ שלי הוא תוצאה של הקורס המצויין, או פשוט משום שאני מאוד מוכשר? יש לי מכר שעשה פסיכומטרי בלי שום קורס וקיבל יותר מ-790. אני מכיר אנשים שעשו את אותו הקורס כמוני וקיבלו הרבה יותר ממני, והרבה מאוד אנשים שעשו בדיוק את אותו הקורס, וקיבלו הרבה (הרבה) פחות3. אז ההמלצה שלי שווה משהו או לא? קשה לדעת. אז אתה עדיין עומד מול השאלה - איזה קורס (אם בכלל) לעשות? מה שיש לך בידיים זה (א) פרסומות של בעלי אינטרס, (ב) המלצות של אנשים שאין להם דרך להשוות בין המוצרים השונים. מה נשאר? להשוות מחירים, למחוק את ההצעה הנמוכה ביותר (נשמע חשוד, לא?), ולקחת את הבא בתור. אם ככה אתה מקווה להצליח בפסיכומטרי - בהצלחה. 1 יש עכשיו פרסומת רצה שמראה בחור אחד לובש חולצה שכתוב עליה "95 במתמטיקה", ומספר כמה הקורסים של (מי שזה לא יהיה) סייעו לו להשיג את הציון הזה. הפרסומת מסתיימת, איך לא, באיזו כוסית דדנית שלובשת חולצה עם "100 במתמטיקה" ("חרשנית", על פי אותו בחור). כמה מתערבים שאף אחד מהם לא קיבל יותר מ-80?2 2 כדי שלא יחשבו שאני מתנשא או משהו, לי יש 76 במתמטיקה, וגם זה רק בזכות המגן. 3 בית הספר אפשר לנו לעשות קורס מוזל בשיתוף פעולה עם היי קיו, כך שכמעט כל השכבה שלנו עשתה אותו ביחד. הציון הכי גבוה שנתקלתי בו היה 7954, אצלנו בכיתה, והציון הכי נמוך ששמעתי עליו היה בסביבות ה-450. 4 בכלל, כל הציונים בכיתה שלי (פרט לאחד או שניים) היו מעל 700, כך שכשהשווינו ציונים ציינו רק את שתי הספרות האחרונות. אנשים אחרים בשכבה מאוד התעצבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאתה מתאר, אם אתה יודע לבחור את הקורס הטוב אתה לא זקוק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בדיחה דומה לגבי חישוב ציון סכם בטכניון (אם הצלחת לחשב אותו, התקבלת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני יוצא דופן, כי טעיתי בחישוב, אבל עדיין התקבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם נכשלת במבוא ללוגיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופתי ציונים מעל 700 היו מצרך די נדיר. היית יכול להתקבל איתם לטכניון עם בגרות גרועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמה שנים לפני שהתחלתי ללמוד, הציון שלי בפסיכומטרי לבדו היה מכניס אותי לרפואה או למדעי המחשב. כשנרשמתי, הוא הספיק לי בקושי לתקשורת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא הייתי מגדיר את הקורסים לפסיכומטרי כ"חינוך". זה לא ממש דומה למקרה של בית ספר יסודי/תיכון. שנית, לא ברור לי מה אתה רוצה להגיד. מההיכרות שלי עם התחום (דרך חברים שעברו אותו, אני התכוננתי לבד) ההבדלים בין הקורסים של המכונים השונים הם מינוריים ביותר - עדות לתחרות העזה בתחום ופרי העתקה חסרת בושה בין המכונים, הספרים מאוד דומים, השיטות אותן שיטות והאלמנט המרכזי הוא עצם התרגול של תנאי הבחינה ואופי השאלות) על פי טענת "המכון הארצי לבחינות והערכה" אי אפשר כלל להתכונן לבחינה וגם אם זה לא נכון, היכולת האישית שלך היא הגורם המכריע בתוצאה שתקבל ולא איכות הקורס. התחושה שלי היא שהיתרון של הקורס הוא הנוחיות לאותם אלו שמתקשים לגייס את המשמעת העצמית להתכוננות בכוחות עצמם וזקוקים למסגרת (וכמובן שיש כאן הזדמנות נאה לבלות בחברת בני גילך, בעיקר מן המין השני). מכאן שההמלצה שלך היא בעצם מאוד רלוונטית. היא מתייחסת לפרמטרים המהותיים בקורס (לא היה משעמם מדי, נתנו מספיק שעות, היחס היה נחמד, היו הרבה חתיכות וכו.) לציון יש ממילא קשר די קלוש עם איכות הקורס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכון הארצי טוען שאי אפשר בכלל להתכונן, ועל גורמים אחרים מקובל כי היכולת האישית היא הגורם המכריע, והקורס יכול לתרום לכל היותר נקודות בודדות, וגם זאת לא הודות לאיכותו אלא בעיקר בגלל המשטר הקולקטיבי שהוא מספק. ובכל זאת, שגשוגו של הענף יוצר את הרושם כי הוא חשוב וחיוני מאין כמוהו. - הרי על דברים מסוג זה דיבר דורון יערי. אוקיי, אז זה לא "חינוך", אבל - המכונים האלה מוכרים מוצר (ההפרש בציון) שעצם קיומו לא הוכח, ולא זו בלבד - הם הצליחו בעשר (יותר?) השנים האחרונות לשכנע את הנרשמים הפוטנציאליים לאוניברסיטאות כי הקורס הוא שלב הכרחי בדרך לבחירה חפשית של נושא הלימוד, או אף שלב הכרחי בעצם האפשרות להתקבל. שוק חפשי ויזמה חפשית ומדינות מערב חפשיות, אבל... האם גם *בני אדם* חפשיים? לא בדיוק. מדובר בבני אדם שאינם משועבדים למלך, או לרודן קומוניסטי, אך הם משועבדים לגורמי שוק היוצרים, באמצעות פסיכולוגיה שיווקית מתוחכמת - צריכה בלתי נלאית, שברובה אינה קשורה בשום צרכים אמיתיים. האדם המודרני אינו נשלט ע"י טירנים פוליטיים-צבאיים מן הסוג הישן, הוא נשלט בשלט-רחוק פסיכולוגי ע"י העשירים-מאוד-מאוד, שעשרם לעולם אין בו די. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להגזים. האדם המודרני לא ''משועבד'' לא לקפטיליסט המרושע באמצעים פסיכולוגיים ולא למדינה המרשעת הגוזלת את כספו באלימות. לרישא של דבריך אני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו סטודנט פוטנציאלי המשלם אלפי שקלים עבור קורס בלתי נחוץ? מהי בת שש עשרה המשלמת מחיר מופקע עבור מותג מסויים, כשהיא יכולה לקנות את אותם ג'ינס בשליש המחיר? מהי עורכת דין בת ארבעים העובדת קשה ובסופו של דבר משחיתה את מיטב כספה על כל מיני קרמים בצנצנות, שהיא משוכנעת, למרות השכלתה ותבונתה הרבה - שיהפכו אותה באורח פלא לבת עשרים? - לא אנשים משועבדים? צר לי, אני מבינה את האמירה "הגזמת", אבל בעיני זהו סוג של שיעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי אלו הם בני-אדם הפועלים באופן קונפורמיסטי, כמו כולנו. אז אפשר להגיד שקונפורמיזים זה ''סוג של שעבוד'' - אבל זה יהיה בהשאלה. זה לא הופך אותנו למשועבדים באותו מובן בו אנו משועבדים לשליט דיקטטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל קריטי בין שיעבוד של טירן פוליטי צבאי לשיעבוד של "העשירים מאוד מאוד" - כדי לשבור את שיעבוד הטירן הצבאי עלייך לקחת נשק ולהתחיל לירות באנשים, או שלא יזוז כלום. כדי לשבור את שיעבוד "העשיר מאוד מאוד", עלייך לפתח חשיבה עצמאית - ואף עשיר מאוד מאוד לא יוכל למנוע זאת ממך, בניגוד לטירן הצבאי, שיוכל לירות בך. את לא מסכימה? אגב, את די מגזימה עם "צריכה בלתי נלאית". כולנו קונפורמיסטים עד גבול מסויים, אבל אני לא חושב שרובנו צורכים באופן בלתי נלאה, ולרוב אנחנו צורכים דברים שכן משפרים את איכות חיינו. אבל מכוני פסיכומטרי הם באמת דוגמא, לדעתי, למסחטת כספים - והבעיה היא בראש ובראשונה באלו שהולכים אליהם, במקום לנסות לעשות את המבחן לבדם קודם כל. אם יש ביקוש, יהיה היצע, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, אבל - לא אתפלא אם בתוך כשלושים, ארבעים, חמישים שנה מהיום - הצורך להשתחרר מעולן של שכבות-על קפיטליסטיות יגיע (בעקיפין, לא באופן נראה לעין, והילד לא ייקרא בשמו) לידי עימותים המוניים חמושים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם ישן עדי יסוד נחריבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדורנו זה כבר לא כל כך מובן מאליו שהאנושות תמשיך ותשרוד עוד עשרות שנים, אבל במידה שכן, התפתחות הטכנולוגיה משפרת את יכולת השליטה והתמרון באזרחים שאינם נמנים על השכבה השלטת, כך שסיכוייהם לארגן הפיכה מוצלחת הולכים ומתמעטים עם הזמן (ע"ע 1984 ומה בעצם עוד חסר כדי להגיע לשם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצלחת? מי אמר מוצלחת? זאת באמת תהיה הפיכת נפל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, במסגרת פינתנו "הפיכות ומה למדנו מהן" - האם לדעתך ההפיכה הצרפתית/הקומוניסטית לא היו הפיכות נפל, במובן הרחב של המילה? (פרשי את "המובן הרחב של המילה" כראות עינייך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- אז שהוא ישבור ת'ראש. רצה TAKE II. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרי על דברים מסוג זה דיבר דורון יערי. אוקיי, אז זה לא "חינוך", אבל - המכונים האלה מוכרים מוצר (ההפרש בציון) שעצם קיומו לא הוכח," אבל זה לא המוצר שהם מוכרים. אותו ציבור שהולך לקורס הולך לשם משום שהוא רוצה להתכונן ולשפר את סיכויי ההצלחה שלו והוא צריך מסגרת. זה *בדיוק* מה שמספקים הקורסים. (וההתכוננות עצמה היא בהחלט דבר שהמכון ממליץ עליו, וגם מספק חומרים לעשות כן, לבד) את מייחסת יותר מדי חשיבות למה שאומרים בפרסומות כאינדיקציה למוצר שאותו מוכרים, לא תמיד יש קשר (למעשה לעיתים רחוקות יש קשר) קחי למשל פרסומות לתחבושות הגייניות וטמפונים. על מה מדברים שם? על ווסת? ברור שלא. מדברים של על "להרגיש חופשיה ומשוחררת" וכו. האם תטעני שזו הונאה רק משום שהרגשת החופש והשחרור היא דבר בלתי מוכח? השוק מספק את הצרכים והרצונות של בני אדם, ואלו לא תמיד נראים מאוד רציונליים אבל זו לא השאלה, השאלה היא האם השוק מספק את הצורך או שהוא יוצר אותו. בואי נבחן את העניין: א. אנשים רוצים ללמוד באוניברסיטה או במכללה - זה בוודאי צורך "אמיתי". ב. כדי להתקבל לאוניברסיטה לעבור את הבחינה הפסיכומטרית - זאת עובדה. ג. מי שניגש פעם שניה או שהתכונן לבחינה, ישיג ציון יותר גבוה מול תאומו המנטלי שלא התכונן ומעולם לא נבחן - כלומר - להתכוננות יש אישהוא אפקט, גם אם מינורי, ומכאן שיש צורך בהתכוננות. ד. רוב האנשים מעדיפים ללמוד במסגרת - הצורך במסגרת הוא צורך "אמיתי" ה. המכונים הפסיכומטריים מספקים מסגרת - מכאן שהצורך בהם הוא צורך "אמיתי" אם כל זה איננו מספיק את מוזמנת להרהר בסגמנט הבא של השוק: מרפאים בקריסטלים, חוזי עתידות ומחלקי מיים קדושים. האפקט האובייקטיבי של כל אלו הוא אפס בריבוע ובכל זאת אנשים הולכים אליהם. למה? האם זה תוצר של שטיפת מוח המייצרת צורך מלאכותי. או שמדובר כאן בצורך אמיתי של אנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהניסיון שלי של קורס פסיכומטרי מתברר כי קיימת תחרות מתמדת בין המכון הארצי לבין המכונים, תחרות המעלה את רמת קושי הבחינה בצורה בלתי פוסקת. לחברה חזקים תמיד יש יתרון כאן אך משום נוצרה כאן תחרות מתמדת שרק מגבירה את הלחץ להעלות את הרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המכון הארצי טוען כי קורסי הכנה לפסיכומטרי אינם משפרים את הציונים מדוע הוא מרגיש צורך להעלות את רמת הקושי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר. המכון הארצי לא יכול לטעון שקורס ההכנה עוזר לעבור את המבחן כי אז המבחן הזה יהפוך להיות לא לגיטימי. מצד שני קורס ההכנה עוזר לעבור את המבחן בציון טוב יותר ולכן המכון להערכה חייב להעלות את הרמה כדי לשמור על ממוצעים והתפלגויות ציונים תואמות לאילו של שנים קודמות. התוצאה היא שמכוני ההכנה בעצם מגביהים את רמת היכולת להצליח בפסיכומטרי הנדרשת ממועמד ללימודים ויוצרים לעצמם לקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הכרזה של המכון הארצי שקורס הכנה עוזר לעבור את המבחן (מה זה בכלל לעבור מבחן פסיכמוטרי? זה לא שניתן להיכשל...) הופכת את המבחן ללא לגיטימי? האם אתה מסוגל לחשוב על איזשהו מבחן אבסולוטי שלא יכול להיות מושפע מגורמים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבחן הפסיכומטרי אמור לאמוד את הסיכויים שלי להצליח בלימודים אקדמיים. אם קורס יאפשר לי להשיג ציון יותר גבוה זהו סימן שהמבחן לא מודד את ממה שהוא אמור למדוד אלא מודד גם את איכות הקורס שעברתי שמושפע בין היתר ממצבי הכלכלי. אם המבחן לא מודד את היכולת שלי להצליח בלימודים1 אלא את היכולת שלי לבחור ולשלם עבור קורס הכנה איכותי אז הוא לא אמצעי לגיטימי לסינון נרשמים לאוניברסיטה. 1 או לא רק את היכולת הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ומי שביכולתו לשפר את הציון באמצעים כלשהם (קורס או כל דבר אחר) כנראה שביכולתו גם לשפר את הסיכויים שלו להצליח בלימודים אקדמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שיחוד מרצים, ההעתקה במבחנים ושכירת סטודנטים מצליחים שיגשו למבחנים במקומך הם אמצעים שיכולים לעזור לך להצליח בלימודים אקדמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והם גם מספקים מקורות הכנסה נאים לסטודנטים עניים אך מוכשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית סירבתי להצעה לגשת במקום מישהו למבחנים. בעצם אני הייתי אמור לחכות בחוץ, לקבל את המבחן לפתור ולהחזיר. הוא קודם עשה לי מבחן - יעני שיעור פרטי - ואח''כ קיבלתי את ההצעה לג'וב. כמדומני שלא קיבלתי כסף על השיעור הפרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הציעו שאני אכתוב עבודות תמורת תשלום. גם אני סירבתי (ואם הייתי מסכים, הייתי בפרינציפ כותב עבודה חרא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה פרינציפ מדובר? הגונב מגנב פטור? את חטאי אני מזכיר היום: בשלב מסויים מחיי לקחתי על עצמי עבודת תרגום מסויימת. הייתי צריך לתרגם הוראות הפעלה של מכשיר אלקטרוני כלשהו. לכאורה עבודה שאין בה שום פן אידאולוגי, אבל אותו מכשיר היה "מחשבון אסטרולוגי", ומעבר להוראות ההפעלה "נאלצתי" 1 לתרגם גם את כל ההשתפכויות האסטרולוגיות ( בנות בתולה ידועות במקוריותן ובאמפטיות שלהן, בתולות מפורסמות: מייקל ג'קסון, מייקל קיין ומישל פייפר 2). למרות שדעתי על אסטרולוגיה היא שמדובר באמונה טפלה, מלאתי את עבודתי נאמנה ולא התפתתי להכניס תוספות או בדיחות ("בני עקרב רציונליסטים ואינם מאמינים בידעונים"). 1במרכאות כמובן שכן מדובר בעבודה שקבלתי על עצמי ללא כפיה, ולכן מדובר בחטא- תאוות הבצע עיוורה אותי. 2 סתם, המצאתי את זה, אני בכלל לא בטוח שמישל פייפר היתה כל כך מפורסמת אז ( שנות השמונים המוקדמות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פני צלקת" יצא ב 83, כך שנראה לי שמישל פייפר כבר היתה מפורסמת (כלומר, תלוי עד כמה מוקדמות..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בערך התקופה, אבל אני מאמין שהטקסט היה הרבה יותר עתיק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפורסמת היא היתה, בתולה כבר לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אמר פעם גראוצו מרקס: הכרתי את דוריס די לפני שנהיתה בתולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרינציפ של אם אתה לא שומר על כללים אתיים, אני בטח לא מתכוון לעזור לך. שיגיד תודה שלא הלשנתי עליו לאוניברסיטה על ההצעה בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לקחת כסף ואז לא לעשות את העבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעשות את העבודה, אבל ככה שהוא יקבל ציון נמוך. שביתה איטלקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לזה אני קורא- גונב מגנב פטור. אתה מועל בהתחייבות שלך כלפיו מכיוון שהוא מעל בשלו כלפי האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היה מקבל ציון גבוה? היית מאבד את האמון באוניברסיטה? ואם היית משתדל ועדיין היה מקבל ציון נמוך? אולי היית לומד משהו על הגאוותנות שלך? גילוי נאות - הרווחתי לא מעט מכתיבת עבודות לאנשים. לא מכרתי את שלי (וגם לא תמיד נתתי אותן לכל דורש), אבל כתבתי במיוחד עבודות שזכו לציונים גבוהים ולפיכך גם עלו הרבה כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לך. יש גם איזה אנס קטינות שרוצה להתפאר במעשה ידיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הייתי מוצא את זה מאוד מדכא. 2. אם פנו אלי, אני מניח שזה אומר שלפחות הפונה חשב שאני יכול להוציא מתחת לידי עבודה טובה עם ציון גבוה. 3. אני חושב שלהיות גאוותן זה יותר טוב מלהיות גם עבריין וגם להתגאות בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אם פנו אליך זה אומר שהיית במקום הנכון בזמן הנכון מבחינת הפונה ויכולתך היתה (נכון לאותו זמן) סבירה יותר משלו. 3. מבלי להכנס לשיקולים הגובלים ברובין-הודיות, או לתרץ את מעשי, דבר שאיני מתכוונת לעשות, הביקורת ממך אינה לגיטימית משתי סיבות: א. החזקת מאגר עבודות זמין לסטודנטים, ואפילו בחינם גם הוא מנוגד לתקנון האוניברסיטה, מה שהופך אותך פרט להיותך שחצן גם לעבריין. ב. בניגוד לאחרים, לא הסכמתי מעולם לתת את העבודות שלי לאף אחד מחשש שיעתיקו אותן1 ולפיכך העדפתי לכתוב חדשות. 1 אפילו אחרי שסיימתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. איזה רובין הודיות יכולה להיות בכתיבת עבודות בעבור מחיר גבוה, כפי שתארת זאת בעצמך? מילא אם היית נותנת אותן בחינם לסטודנטים מתקשים, היה אפשר לדבר על רובין הודיות. בינתיים, זו סתם תאוות בצע שמתרגמת למעשים בלתי אתיים בעליל, ויתכן שאפילו פליליים (שותפות לדבר עבירה של קבלת דבר במרמה). א. למיטב הבנתי, אין שום פסול בפרסום טקסטים שכתבתי. באתר שלי מצויין כי אין להעתיק את העבודות שם. להגיד שלפרסם אותן זה לא חוקי כי אנשים יכולים להעתיק בכל מקרה זה כמו להגיד שאסור לפרסם מאמרים בכתבי עת מדעיים, כי סטודנטים יכולים להציג אותם כעבודות שלהם. בכל אופן, אני בוחן כיום אפשרויות להציג את העבודות בפורמט PDF שיקשה על העתקתו. ב. כל הכבוד לך, ממש. באיזה אופן בדיוק זה הופך את מה שעשית לטוב יותר? הבנתי שיש לך איזשהו צורך להוציא אותי קטן ומושתן (שחצן, גאוותן ושאר ירקות). אני מקווה שאת נהנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי, תקנוני האוניברסיטאות דורשים שלא יפורסם שום דבר הקשור לתחום הלימודים ללא אישור מהמוסד. אני חושב שזה בעיקר מיועד למנוע ''גניבת'' קרדיט וזכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אבדוק את הנושא. על פניו, נראה לי מוזר שלא תהיה לי רשות לפרסם טקסט שאני כתבתי כאוות נפשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסעיפים הרלוונטיים: "14. עבירת משמעת היא אחת העבירות שלהלן, שנעשתה בידי תלמיד: (1) הונאה בבחינה, בעבודת דוקטור, בעבודת גמר, בעבודה סמינריונית, בעבודת-בית או במטלה לימודית אחרת המוטלת על התלמיד בקשר עם לימודיו, לרבות הונאה בבחינת כניסה למוסד להשכלה גבוהה. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, יראו כהונאה: ... (ד) הגשת עבודה שנכבתה, כולה או מקצתה, בידי אחר; כתיבת עבודה, או חלק ממנה, לשם הגשתה בידי אחר, או העברתה לידיו לתכלית זו." לאתר שלי גם רלוונטי הסעיף הבא: "(6) מכירה, הפצה או שכפול לשם הפצה או לשם מכירה של חומר הרצאות או תרגילים המבוסס על הרצאות ותרגילים שניתנו באוניברסיטה, בנוסח מלא, מקוצר או אחר, ללא אישור המורה מראש - ובלבד שהמורה הודיע על אי-הסכמתו לפעולות אלה, או שאיסור עליהן נקבע בידי היחידה האקדמית שבה מלמד המורה." סעיף 19 (א) אף קובע עונש מזערי של הרחקה בפועל מן האוניברסיטה לשנת לימודים אחת, על העבירות הבאות, בין השאר: "(4) הגשת עבודה שנכתבה, כולה או מקצתה, בידי אחר תמורת שכר או תמורה רכושית אחרת. (5) כתיבת עבודה או ביצוע מטלה לימודית אחרת עבור תלמיד אחר, תמורת שכר או תמורה רכושית אחרת. (6) הגשת עבודה שנכתבה, כולה או עיקרה, בידי אחר, ובלבד שמשקלה בציון הקורס עולה על חמישה אחוזים". מכל אלו עולה כי אין בפרסום עבודות שאינו מיועד להגשתן ע"י אחר (ובאתר שלי מצויין בפירוש שאין לעשות כן) כל בעיה. סעיף 14 (6) קצת הטריד אותי, אבל אף מרצה לא הודיע לנו על התנגדותו לפרסום רשימות מהשיעור, וככל הידוע לי המחלקה אינה מתנגדת לפרסום שכזה. בכל מקרה, אני אבדוק, ואם יהיה צורך, אסיר את החלק הרלוונטי מהאתר שלי. מה שמפתיע אותי זה שאיילת מעיזה לפרסם כך ברבים את דבר עבירות המשמעת שלה. על פי סעיפי ההתיישנות של העבירות הללו, אפשר לשלול לה את התארים גם כיום בעקבות העבירות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי היה חייל ופרסם מגזין באינטרנט תחת שמו בלי לבקש אישור מדובר צה"ל <דמיין קישור לתגובה שלך שעסקה בזה בעבר>? מה שמפתיע אותי זה שדובי מעיז לפרסם כך ברבים את דבר עבירות המשמעת שלו. (בקיצור, אולי די?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על עבירות שכאלו חלה התיישנות חצי שנה אחרי השחרור. לא שזה משנה או משהו, אני בסך הכל במגננה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבילבלתי עם הצורך לקבל אישור כאשר הפירסום משתמש בשם האוניברסיטה או בלוגו שלה. סליחה על הטיזוז המיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בנוסח מלא, מקוצר או אחר" - מה הכוונה כאן? גם אם אני משנה את הנוסח לחלוטין ("נוסח אחר") עדיין אסור לי לפרסם את המידע? מקרה קונקרטי: אני כותב בויקיפדיה על נושאים שלמדתי. אני מקפיד לא לעבוד עם ספרים מול העיניים בזמן שאני כותב ערכים כדי שהסגנון יהיה שלי, מה גם שבמתמטיקה קשה מאוד להתווכח על נוסח העובדות הבסיסיות (גבול של סינוס איקס חלקי איקס כשאיקס שואף לאפס הוא 1 בכל נוסח). לפעמים אני גם נותן דוגמאות שכבר נתקלתי בהן קודם בתרגולים - האם מה שאני עושה מפר את הסעיף הזה, כי למדתי את החומר הזה באוניברסיטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם ישבת בכיתה וכתבת סיכום במילים שלך, עדיין אסור לך לפרסם אותו ברבים אם הפרסום אינו עומד בתנאים שלעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם ישבתי בכיתה ולא כתבתי כלום ואחר כך הלכתי וקראתי עוד כמה ספרים בנושא, ורק אז ישבתי בלי שום דבר מולי וכתבתי במילים שלי, זה בסדר? החוק הזה נראה לי די משונה (או יותר נכון, לא ברור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבזבז את זמנך בניסיון להבין חוזה כובל שלא יעמוד בשום בית משפט. כוונתם היא אל תפר זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שבבית הספר היסודי בו למדתי אין חוקים כאלה. עוד היו מאשימים אותי על שימוש באל"ף בי"ת, מיומנות שרכשתי(1) אצלם. ___ (1) באוניברסיטה רוכשים השכלה? עכשיו אני מבין איפה ביל גייטס רכש את המושגים שלו בנושא הבעלות על מוצרים שאתה רוכש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביל גייטס תרם 20,000,000$ לבניית "מרכז סטטה"1 ב- MIT בתמורת להנצחת שמו ושם אשתו על שניים מהמגדלים.2 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. האפשרות שסטודנט יצליח לסיים את התואר שלו מבלי שיזניח את כלכלתו השוטפת (מקום עבודה, תשלום שכר דירה וכיו"ב). לא דיברתי על סטודנטים מתקשים בלימודיהם, אלא על כאלה שלא יכלו להרשות לעצמם את הזמן לשבת בספריה. לא מדובר בעבודות שלי שמכרתי, אלא על עבודות שכתבתי במיוחד לאחר שקיבלתי נושא וביבליוגרפיה. א. כל עבודה שהוגשה לאוניברסיטה, היא רשות האוניברסיטה ואסור לפרסמה בלי אישור המוסד. ב. מוזר לשמוע שאלה כזו ממישהו שדורש ראייה אקדמית עמוקה יותר ועם זאת, מעלה את עבודותיו באופן שיזמין סטודנטים להעתיק אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סטודנט מסיים את התואר בהתבסס על עבודות שהוא לא כתב, ואפילו לא שכתב ממה שדובי מעלה לאתר שלו, אלא פשוט שילם לאדם אחר כדי שיעשה את העבודה עבורו - את לא רואה בזה טעם לפגם? (אלא אם את מניחה שאותם סטודנטים היו מוציאים מתחת ידיהם עבודה מבריקה, ופשוט אין להם את הזמן וחבל שיבזבזו אותו על משחקים בקקי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שהנחתי. לאברהם בן שבת לא כתבתי עבודה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לכתיבת עבודות בתשלום, את גם מוחקת הודעות בחינם. אשת אשכולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה ממש חורה לך, אתה מוזמן לפנות למערכת לבירור. לא אני מחקתי את התגובה המאוד לא עניינית והמכפישה שהתנוססה כאן, שעליה יש לי שני דברים לומר: 1. בדיחה מצחיקה רק בפעם הראשונה ואולי פעם אחת לאחר מכן, אבל לא יותר מזה. 2. אני לא בועטת במי שאין לו ביצים. אם יש לך טענות ענייניות נגדי, אתה מוזמן לשלוח לי דוא"ל ולברר אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להסיר חשד מאיילת: זו לא היא שהסירה. תגובות נוספות בנושא ימחקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3.ב. בוודאי שזה טוב יותר, הרי היא לא יכולה להתפס, ומכאן שהיא לא יכולה להענש. ע"פ כל תקנון או חוק דמוקרטי, בית משפט או בית דין יכול להעניש נאשם אם ורק אם הנאשם עבר על החוק - ומכאן שהיא לא עברה על החוק. לוגיקה פשוטה. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, כל העבודות שלי באתר הן כרגע בפורמט PDF (מה שמונע קאט-נ-פייסט), ועם שמי על כל דף ודף (כבונוס, ההמרה ל-PDF משום-מה עיוותה גם חלק מהמילים והוסיפה רווחים במקומות רנדומליים, אז בעייתי יותר להגיש את זה ככה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
PDF מונע גזירה והדבקה? זה דבר חדש לי... הנה קטע מקרי מאחת מהעבודות שלך, סתם גזירה והדבקה רגילה, ללא עריכה: בהתנגדות רבתי מצד הטבע האנושי . )2( על הממטיקה פעלים כוחות דומים לאלו של הברירה הטבעית .נדמיין לנו ,לצורך העניין ,השוואה בין וירוס קטלני לבין מם שמעודד התאבדות :אם וירוס הורג את הנשא שלו לפני שזה הספיק להפיץ את הוירוס בקרב נשאים אחרים ,הוירוס לא יצליח להתרבות ולהתפשט ,ורק בודדים יפגעו ממנו .וירוס זה דומה למם שגורם לאותו אדם שחושב עליו להתאבד מיד -מן הסתם , ברור שאיש לא ידע מדוע התאבד אותו אדם ,והמחשבה שהובילה להתאבדות לא תוכל להפוך לנפוצה .לעומת זאת ,וירוס בעל תקופת דגירה ,במהלכה הנשא מדבק ,HIV(למשל (,יוכל בקלות להגיע לממדים של מגיפה ולהרוג אלפים ורבבות תוך תקופה קצרה .בדומה לו ,מם שמביא למותו של הנשא ,אבל רק אחרי שזה הספיק לשכנע אחרים ב "נכונותו ")כלומר -להדביק אותם (,יוכל לשרוד ולהתפשט במידה לא מועטה ,גם אם הוא מותיר אחריו את גוויות נשאיו .3 בשל השילוב של שני הרבדים הללו ,המם יכול להוות הן גורם סימביוטי והן גורם טפילי ביחס לגנים של הפרט ,ש "רצונם "הוא לגרום לפרט להביא כמה שיותר צאצאים לעולם )דוקינס .)1991 עיקרו של עניין -יכולתו של האדם ללמוד ולאמץ לעצמו ממים מאפשרת לו גמישות ויכולת הסתגלות גבוהה ,אך היא עדיין מוגבלת על -ידי הגנים ,ויכולה להיות דיספונקציונלית מבחינת הגנים ,במקרים מסוימים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך עושים את זה? היי! יש כלי בחירה! לא ידעתי על זה... חשבתי שהקטע של PDF, בין השאר, הוא שהטקסט לא מוצג כטקסט בר-בחירה, אלא ככאילו תמונה... אין שום דרך למגן את הטקסט מפני קאט-נ-פייסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לאדם יהיה קל לקרוא את זה, גם תוכנת OCR לא תתקשה - אז כנראה שאפשר רק להקשות, לא למנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם תוכנת OCR תתקשה, יש מי שייתקן: Digital Proofreaders לוקחים טקסטים סרוקים שעברו דרך תוכנת OCR ומתקנים את השגיאות שנוצרו בדאך, בצורה מבוזרת - http://www.pgdp.net | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נעביר בתוכנה הזו את הטקסט שהועתק קודם מהעבודה של דובי (שהיה, כמובן, לא ראוי להגשה אחרי ההדבקה) - אז הוא ייראה כאילו אנ... אה, חבר שלי... 1 ישב והקליד אותו? סוגריים, רווחים, סימני פיסוק? 1 רק כדי להסיר מעליי כל חשד: אני רחוק מאוד מנושאי העבודות של דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, איך אפשר להקשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפוך לקובץ תמונה למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה בקובץ תמונה היא שזה מקרה גם על קוראים לגטימיים (למשל- אי אפשר לשנות גודל פונט למשהו נוח). אפשר להקשות ב-PDF על ידי יצירתו וסימונו בעת היצירה כאסור בהעתקה (אופן אופיס כרגע לא יודע איך לעשות את זה- תצטרך להשתמש ב- http://sector7g.wurzel6.de/pdfcreator/index_en.htm שהוא גם חופשי). לא שאי אפשר להתגבר על זה, אבל זה יותר קשר. בגדול- כל מה שקורא לגטימי יכול לקרא, קורא לא לגטימי יכול להעתיק. ברוך הבא לעולם הממוחשב של DRM... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שושן צחור,אם את (והאייל) כבר בקטע של תמיכה טכנית,כשאני מדפיס קטע מאתר אינטרנט והשורות נחתכות במדפסת מה ניתן לעשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש באג ידוע בגרסאות מסויימות של אקספלורר שגורם לתופעה הזו (לשמחתי, הבאג הזה אינו קיים במוזילה). לפעמים שינוי הגדרת גודל הדף בהעדפות התוכנה עוזר, לפעמים לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפיירפוקס 0.9.3 שלי זה גם קורה לפעמים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצא לי להדפיס לא מעט ולא נתקלתי בתופעה הזו עם השועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חשוב לך להקשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עם כל החיבה שלי לסטודנטים למדע המדינה, אני לא יכול לסמוך על כולם, ואני לא רוצה לעזור לאנשים לרמות את האוניברסיטה (אפילו אם זה מאוד יעזור להם להמשיך לפרנס את עצמם כדי שיוכלו להמשיך לרמות את האוניברסיטה גם בשנה הבאה). אגב, תודות ל-Xslf, עכשיו יש קצת יותר הגנה על הקבצים, ואני מקווה שזה יספיק עבור טכנודרעקים כמוני ממדע המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שאתה רוצה להקשות כדי שלא יעתיקו מהאתר שלך. מה שלא מובן לי הוא מדוע אתה תופס את המעשים שלהם כאחריותך (ההשוואה בין הפרסום שלך לכתיבת עבודות עבור סטודנט אחר היא מגוחכת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תופס אותם כאחריותי במובן הפלילי-משמעתי של העניין, אלא אחריותי במובן המוסרי של העניין. אני רואה באתיקה האקדמית עניין בעל ערך גבוה מאוד, ולכן מוכן לעשות מאמצים ניכרים כדי למנוע פגיעה בערך הזה, גם ע"י אנשים שאני לא מכיר, ובוודאי שאני אעשה מאמצים ניכרים כדי שלא אהפוך (בעל כורחי) לשותף לדבר. תשאל, אם כך, מדוע לפרסם בכלל את העבודות שלי? טוב, זה כבר היבריס. (: (וגם קצת עניין של נוחות, כי אני מוצא את עצמי לעיתים בסיטואציות מאוד מוזרות כשפתאום מאוד דחוף לי לעיין באחת העבודות שלי כדי לאתר, למשל, פריט ביבליוגרפי כלשהו. כשהכל באינטנרט זה מאוד נוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני כיוונתי לאחריות מוסרית. אני לא מבין כיצד אם אחרים מעתיקים אתה הופך לשותף בדבר, אפילו בעקיפין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני (אישית) חושב שאם דובי לא היה מגן על הטקסטים באתר שלו 1 - זה לא היה עושה אותו אחראי לכלום, ובטח שלא אשם בכלום. אבל, *במעשה*, הוא תרם לערך שהוא מאמין בו. זה כמו לשאול אדם מדוע הוא תורם לאגודה למלחמה בסרטן, "הרי אתה לא חייב להם כלום". 1 שאינו "האייל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שאנשים המפרים את כללי המשחק של הגילדה שלהם, אין להם מה להתפאר בכך. עם זאת נדמה לי שהאשמה העיקרית מוטלת על המורים והמתרגלים שאינם טורחים לבדוק ברצינות את העבודות ועל רשויות האוניברסיטה שאינן מענישות באופן דרקוני עבירות שכאלו. לא פלא שיחס הזילזול הזה עובר גם אל הסטודנטים עצמם. אני זיהיתי מספר לא קטן של העתקות לא מתוחכמות באפיק המפתיע של דוח''ות ניסוי. הפסקתי את המאמץ הזה, כאשר נוכחתי שחברי לעבודה מסתכלים עלי באופן משונה משהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |