|
||||
|
||||
(שהיית שם, זאת אומרת). ובאמת, למרות העומס הקל(?) ביציאה מהתחנה המרכזית בירושלים, היה נחמד לראות את שיירת האנשים הלא נגמרת. ובכל פעם שכבר הייתי בטוחה שזהו, נגמר (נניח, באזור הכביש הראשי בואכה מחלף הראל) פתאום הגיע גוש-כתום-אנושי נוסף. למרות שבאזור השעה שבע בערב לא ממש הרגשתי עמידה מיוחדת. ודווקא אז עדיין הסתכלתי. מה שכן שעשע אותי, זה איך כולם עומדים יפה בגושים-גושים, ופתאום כשמופיעה מצלמה, מסתדרים בשורה ומחזיקים ידיים... __________ העלמה עפרונית, התמקדה במה שחשוב באמת - תצוגת חצאיות מרהיבה ביותר לאורך כל הדרך. |
|
||||
|
||||
ירושלים? חשבתי שאת גרה בדרום! :-) |
|
||||
|
||||
גרה בנגב, שותה בקפה תמר. או משהו כזה. צבא, אתה יודע, גורר אותך לכל מיני מקומות משונים. 1 1לא שירושלים נחשבת כמקום משונה לצורך העניין. זאת אומרת, משונה, כן, אבל במן אופן חיובי שכזה. כלומר, לא שמקומות משונים אחרים הם לא חיוביים,אלא שלפעמים הם באמת לא. אוף, אני צריכה להשתחרר כבר. _________ העלמה עפרונית, סמל. |
|
||||
|
||||
לך זה בטח נראה יותר, אבל יש לי הרגשה שאת בצבא כבר שנתיים וחצי. |
|
||||
|
||||
לא, למען האמת זה לא נראה לי יותר. שנה וחצי, פלוס מינוס כמה ימים. |
|
||||
|
||||
זה נורא משעמם להחזיק ידיים ולעמוד שעתיים. יותר מענייין לדבר עם כל החברה שפוגשים וכו'... איפה שאני עמדתי (בתוך ירושלים), בשבע בדיוק, דווקא עמדו בצורה מאורגנת ונתנו ידיים. היה נורא צפוף, אז אני נשארתי עם הקטנים מאחורה. הם שרו ''התקווה'' ו''אני מאמין''. אני מודה שעל אף שאני מחוספסת הפגנות, התרגשתי. |
|
||||
|
||||
וזה באמת נראה כמו מפגש חברתי מהסוג המהנה ביותר. אני לגמרי לא צינית. בכל מיני תסריטים אחרות אני בהחלט רואה את עצמי בסצינות דומות. (רק בבקשה, מי החליט על הכתום הזה, מי?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |