בתשובה לערן בילינסקי, 17/05/01 19:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בבקשה, אל תבלבל למתנגדים את המוח עם עובדות חלק מהעובדות מוטעה, אבל זה לא בדיוק משנה. אני מפנה אתכם לספרה של נעמה שפי או לספרו של פרופ' כ"ץ, נדמה לי שמכל הספרות הענפה על הנושא אלא שני הספרים היחידים הקיימים בעברית. מדובר כאן פעם נוספת על ויכוח ערכי ולא עובדתי. הייתי מרחיק לכת ואומר שהויכוח הוא על ערכים וירטואליים ושקריים משום שהם הומצאו ונוכסו על ידי כל מיני פוליטיקאים. נכחתי בכמה וכמה ביצועים של האופרות של ואגנר, הלכתי לכינוסים של אגודות ואגנר ובכל המקומות הללו פגשתי יהודים, יהודים דתיים, ניצולי שואה, ניצולי ההתניה הישראלית - וכולם לגמו מואגנר לתיאבון. פרות קדושות סופן להישחט, וסופו של החרם כמו סופו של מיתוס טרומפלדור. בינתיים, אנו מצווים על התחשבות עילאית ברגשות ניצולי השואה, אך מי יודע מה האמת חושבים כולם כקולקטיב פוליטי? (לצורך העניין) מזכיר קצת את ההתרגשות שעורר תרגומו של סלין לפני כמה שנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובתור אחד שעוסק בוגנר בכפייתיות ממש חזקה עליך לדעת איך התחיל ויכוח וגנר פה בארץ. לא פוליטיקאים אלא ניצולי שואה, לא פרה קדושה אלא בני אדם, לא חרם, לא חרם, לא חרם. (זה כנראה לא קליט. אני חוזרת: לא חרם!!!) אנו לא מצווים על שומדבר, אתה נלחם בטחנת רוח לא קיימת. אין כאן קבוצה פוליטית או אפילו אירגון, אין רווח לאף אחד אם תוחלף היצירה, בסה"כ ביקשו פה קצת התחשבות. וגנר הוא לא פרה קדושה והוא לא היחיד וכו וכו, אבל יש אנשים שזה מפריע להם. הם אומרים את דברם, האנשים מהרחוב, ראה מכתבים למערכת ושאר צינורות. אתה לא מצווה להתחשב בהם אבל הנטיה להצטמרר ולהתגונן בכל פעם שמישהו בארץ הזו מבקש (אפילו לא דורש) משהו היא מפחידה וכאובה כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעניין העובדות, או שכרגיל, "אל תפריע לי עם העובדות?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ממש מכריחה אותי להתיחס למסכת העובדות המוטעות שעליהן את מתבססת. החרם על יצירתו של וואגנר החל ב 1936 לאחר ליל הבדולח כשהוחלט באופן חד פעמי לא לנגן את הפתיחה למייסטרזינגר, אם זה לא חרם, אז אולי ץכמו להסכמתנו בנושא הנישואין, זה קומקום ירוק. הכפיתיות המדומה שלי אינה מענינך, אלא אם את מוכנה להעמיד את שקידתך בתחומי ההתענינות שלך למבחן זהה. טחנות רוח אכן ואכן, ןזה כמדומני כל העניין, אשר בנוי על חולות נודדים. לא דיברתי על שום התארגנות פוליטית, אךא תהיתי האם קיימת התארגנות כזו שמבקשת, שדורשת בשם כל הניצולים שלא לנגן. יותר ניכוס פוליטי מאשר תביעה אותנטית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |