בתשובה לאסתי, 14/07/04 13:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם, לכאורה יש כאן האשמה בוטה של המערב בהתנכרות לסבל האפריקאי. בפועל החל המחקר היקר והאינטנסיבי בענין תרופה לאיידס כאשר המגפה התפשטה למערב. השיר מזכיר ברמז את זכויות הפטנט המייקרות את התרופות ומונעות בכך כמעט כל אפשרות להצלת חיים במדינות שבהן ההכנסה החודשית לעובד עומדת על כמה עשרות דולר. את תובעת שהשיר יתרכז בסבל האפריקאי ויעורר חמלה אבל זו בדיוק טענת השיר שתאורים פלסטיים ופסטיבלים לא סייעו כמעט במאום לסובלים. השיר הוא עלינו השבעים (בעיקר ארצות הברית) הנמנעים מהושטת עזרה. אני מסכים שהעמדה החד משמעית הזאת לוקה בחסר ושווה דיון ארוך ומעמיק. בפועל התירה ממשלת ארצות הברית למדינות עולם שלישי לייצר, למרות זכויות הפטנט, תרופות אפקטיביות לאיידס בתנאי שתוצרת זו לא תשווק במערב. התברר שרודפי בצע ועבריינים אשר גילו כאן מקור לריווחי עתק, החלו בשיווק תרופות מתוצרת העולם השלישי שיוצרו, כאמור,לשיווק בעולם השלישי בלבד, בתוך אירופה. תוצרת זו התחרתה בהצלחה בתרופה מייצור המערב וגרמה להפסדים ניכרים ליצרנים בעלי הפטנט. כך עלולים לחנוק כל יוזמה בעתיד לפיתוח תרופות חדשניות. כללו של דבר, אין פתרונות פשוטים ומי שבאמת רוצה לעזור לחולי העולם השלישי צריך לתת סיוע כספי בסכום של מיליארדי דולרים רבים לרכישת תרופות יקרות. ובענין זה עצמו - מה עם מזון בסיסי לגוועים ברעב? ואיך פותרים את בעית הממשלות המושחתות המונעות עזרה מעמיהן גם כשהסיוע ניתן? אני גיליתי בשיר יותר מנגיעה כואבת באפריקה. יש בו נגיעה בחולשה האנושית המוכרת שעניי עירנו קודמים, ואף שכולם בני אנוש, איננו מחלקים רגשות אהבה רחמים ואמפטיה באופן שווה. ההקשר של הבתולות היהודיות, אף שאינו שייך למגפה האפריקאית, ממקם את השיר בהקשר אנושי רחב יותר - כשהעולם היה אדיש לטבח היהודים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מה שהשיר אומר, אבל זו גם הבעיה הגדולה שלו (בנוסף לצעקנות)- הוא כמו פמפלט פוליטי, אין בו מספיק סובלימציה אמנותית, במעבר ממציאות לשיר. לדעתי, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שבאמת אין בו, או שלא הבחנת בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שזה לדעתי. אשמח לשמוע את אבחנותיך שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי היתה מטופשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון1. יש אפשרות (כמו שכבר אמרתי לאריה בר) שבגלל שהסגנון לא מוצא חן בעיניי, קשה לי להתעכב על השיר ולחפש בו דברים טובים- אמצעים שיריים וכאלה, שאולי יש בו. ואם מישהו יכול להצביע עליהם, אשמח לקרוא את דבריו. באמת. 1אל תעשה את זה יותר מדי, בפעם הבאה אני לא אגיד לך "לא נכון"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לתאר כמה מהסגולות הפואטיות שמצאתי בשיר. נראה לי שמתוך הניגוד הצבעוני של שחור ולבן - אפריקה והמערב, פרש השיר קשת רחבה של צבעים עזים. ישנה תחושה של הליכה ביריד צבעוני או של רקדן אפריקאי צבוע בצבעים לוהטים. החל מסירי הדם ועמודי הצבע, דרך אונס במספרים צבעוניים, שרשרות הלטקס בצבעים וטעמים ועד המגפה השחורה ומותנו בידינו הלבנות. האונס הוא אונס היבשת השחורה בידי בעלי הממון. יחד עם העושר הצבעוני והמין, קיימת כאן דחיסות מעיקה ומאיימת המתפרקת כש''הכל נופל לנו מהידים''. הכל קורה ''לפי השוק, לפי החוק''. המשוררת, לאחר שבנתה את המתח בבליל של צבעים ורוק, מין ופוליטיקה, ולא כזעקה מאופקת, מטילה את המות לפתחנו ומסכמת את דעתה לענין האחריות - חוק החזקים וכוחות השוק. כל זה רחוק בעיני מנוסח של פמפלט פוליטי אף שאני חולק ענינית, כפי שהבהרתי בתגובתי הקודמת, על האמירה הנחרצת של השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סירי הדם יכולים להיות אנטיתזה לסיר הבשר (ואגב כך להעלות על הדעת את הצירוף ''בשר ודם''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |