|
||||
|
||||
אבל בעצם, שבב ה- RFID יכול בדיוק לעשות את זה לא? הייתי שמח להדביק שבב כזה למפתחות/ארנק/פלא-פון שלי כדי שאוכל לברר מתי איבדתי אותו ואיפה הוא עכשיו. |
|
||||
|
||||
RFID לא יגיד לך איפה הוא עכשיו, לא? בשביל זה צריך GPS, או משהו בסיגנון. |
|
||||
|
||||
מספיק גלאי RFID שמיקומם ידוע יגידו לך איפה הוא עכשיו. כמו תאי רשת סלולרית. |
|
||||
|
||||
אאל"ט, הרזולוציה של זה די נמוכה ("הגרב השמאלית שלך, נמצאת בתא HG/23, שהרדיוס שלו שני קילומטרים"), אלא אם נציף את העיר בגלאים בכל פינה. לשם כך, צריך משהו יותר מדויק. אני מתקשה למצוא דברים שהלכו לי לאיבוד בתוך הבית. שלא לדבר על מגירה נוראית אחת שיש לי, שהשד יודע מה בדיוק יש או אין בה (שם החיבה שלה הוא פנדורה). |
|
||||
|
||||
כל השטויות על איתור ילדים אבודים מתגמדות מול האפשרות לפתור אחת ולתמיד את בעיית הנבדל-הבלתי-שפיט-בעליל ולפתוח פרק חדש ומפואר בתולדות תרבות המערב. |
|
||||
|
||||
לא תרבות המערב ולא קפקפי-עץ. פשוט פתרון יפאני שיטתי לבעיה לאומית. היפאנים הם עם של ממצמצים. היפאנים הם עם של משקפופרים. הממשל גילה שיש קשר הדוק בין מצמוץ תכוף והיחלשות הראיה. הממשל גילה שיש מקור אחד ראשי למצמוצים. היאפנים מכורים לסומו. ובגלל שהם רואים שעות סומו בטלוויזיה ובזירה עצמה, שעות שהם ממצמצים בטירוף כדי לזהות מי מהנקודות הזזות ומתנגשות במרחב הוא מי, ואיך בדיוק פועלים לוחמי הסומו האחד מול השני, אז הר5איה של היפאנים מידרדרת במהירות. אבל הממשל גם יודע שאי אפשר להגדיל את הסומואים שיגיעו לגודל רגיל. והציבור דורש "סושי ושעשועים", אז החליטו להתחכם עם הרעיון של השבב לילדים. בעצם מתכוונים לתקוע את זה בישבנם ההדוק של הסומואים. שסוף סוף, אפשר יהיה לזהות את מיקומם ביקום, ולו רק באמצעים טכניים |
|
||||
|
||||
יש מחזיקי מפתחות שעונים בצפצוף כאשר הם קולטים קול שריקה. |
|
||||
|
||||
בעתיד, כשתהיה בינה מלאכותית לכל טוסטר, נוכל לצעוק "סיגל, איפה את?" והנעל תענה "כאילו פה?". בדיוק כמו היום. |
|
||||
|
||||
או, אני שמח שהעלת את הנושא ( אם כי נדמה לי שמחזיקי המפתחות האלה הם כבר פסה). תארו לכם את המערכת הבאה: סריג של מחזיקי מפתחות כאלה, כל אחד מכוייל לצפצף כאשר הם קולטים בדיוק1 שריקה עם תדר הצפצוף העצמי. אם שמים את מחזיקי המפתחות במרחקים נכונים, ואחד מהם מצפצף ספונטנית ( או מישהו שורק בקרבת המתקן), יתקבל משוב של צפצופים, שמזכיר התקן אופטי ידוע, הלא הוא הלייזר. אני לא יודע מה השימושים של מערכת כזאת, אבל זה יכול להיות מדליק לנסות לבנות אחד. 1 נכון, מה קורה אם מחזיק מפתחות אחד ייצור היזון חוזר עם עצמו? דבר כזה לא קורה באטומים. פיתרון: כל מחזיק מפתחות מגיב לצליל שהוא *כמעט* תדר הצפצוף ( אבל שונה באופן אקראי ממנו), חוץ מזה, תדר הצפצוף של כל מחזיק יהיה שונה במעט, כך שיווצרו "רשתות" של מחזיקים שמעודדים זה את זה. אני חושב שרות תהנה לנתח את מעגלי המשוב הלא לינאריים(?) הללו. |
|
||||
|
||||
מערכת די דומה כבר קיימת ומתפקדת יפה. היא נקראת סככה של תרנגולי הודו. |
|
||||
|
||||
אוי נכון, טוב שהזכרת לי. כשאני ובת דודתי היינו קטנות והיינו מתארחות בחופש, בכפר, אצל סבתא, היינו צועקות להם: "מתי פורים?" ואז הגל היה הולך מקצה הסככה הקרוב אלינו ועד לקצה השני, עד שכל שבע מאות התרנגולי הודו היו מצטרפים ועונים לנו ביחד: "אדר-אדר-אדר-אדר-אדר...". ואם היית שואל אותם, נניח, "מתי חנוכה?", היה קורה בדיוק אותו תהליך, אבל אם היית בעל דמיון מפותח (ואנחנו שתינו היינו!), יכולת לשמוע אותם צועקים: "כסלו-כסלו-כסלו-כסלו..." :-) |
|
||||
|
||||
לא נראה לי פרקטי להשתמש בתרנגול הודו כמחזיק מפתחות. |
|
||||
|
||||
לא צריך תרנגול הודו שלם, אני בטוחה ששכ''ג יתפשר על לתלות על מחזיק המפתחות שניצל. |
|
||||
|
||||
שניצל ממה? מהתנפלות של כלבי אמסטף? |
|
||||
|
||||
למה לא? אפשר לאלף אותו לעקוב אחריך לכל מקום וככה אתה לא צריך לחפש את המפתחות, הם מחפשים אותך... |
|
||||
|
||||
צודק, אבל אני מציע טכנולוגיה "פאסיבית" שלא מחייבת הדבקה של RFID על כל פירור שנכנס למשרד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |