|
||||
|
||||
העיקרון מבחינתי הוא אותו עיקרון. מוסד שמעוניין שיכבדו את ההחלטות שלו צריך איזשהו מינימום של אנושיות. בית הדין בהאג נעדר לחלוטין גם את המינימום הזה. אותי לא מעניין מה סיני או מצרי חושבים על האופן שבו מותר לי להתגונן מפני קולקטיב שלם של רוצחים סדרתיים ברבריים. |
|
||||
|
||||
בתור אדם שלא מעניין אותו "מה סיני או מצרי חושבים על האופן שבו מותר לי להתגונן מפני קולקטיב שלם של רוצחים סדרתיים ברבריים" נראה שאתה דווקא די מתרגש ממנו, שכן הוא הצליח לסחוט ממך תגובה רגשית למדי, כאן, בתחילת הפתיל: תגובה 232473 |
|
||||
|
||||
1. אין קשר בין תגובה רגשית לכך שמבחינה מעשית או מוסרית לא אכפת לי מה הם אומרים או חושבים. אלו שני מישורים שונים ולדעתי לא קשורים. 2. התגובה ההיא לא היתה רגשית. זה תיאור סמלי של המציאות. |
|
||||
|
||||
אם זה היה סמל, הרי שהבחירה שלך הייתה ממש לא מוצלחת, וכבר הסברתי למה. |
|
||||
|
||||
הסמליות היא בכך שזו היא דרכם של הפלסטינאצים לומר יפה תודה לתיאטרון הצביעות והרשע. |
|
||||
|
||||
רגע, ועידת ואנזה זה סמל פלסטיני או סמל שלך? אני כבר מתחיל להתבלבל, יש לי תחושה שגם אתה. |
|
||||
|
||||
הסמליות עליה דיברתי לא קשורה לכך שכיניתי את 'בית המשפט' האורווליאני כ'ועידת ואנזה'. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |