בתשובה ל-(NY)-, 13/05/01 16:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. כמו שגילית אמרה פסטיבל אמור להציג את הזרם המרכזי באומנות כדי שהקהל הרחב יוכל ליהנות ממנו ולא להציג פריצות דרך אומנותיות או לזעזע את הקהל. ב. יש כאן עניין של סמלים. אם למשל יענו לדרישה של חרדים מסוימים ויאסרו מופעים עם שירה של נשים, תהיה כאן פגיעה קשה במעמד האישה (לפחות מבחינה סימבולית) ומול זכותם של החרדים לשמוע פסטיבל שעונה לדרישות ההלכתיות שלהם תעמוד זכותן של הנשים להשמיע את קולן. במקרה של ואגנר, זו זכותם של מארגני הפסטיבל לבחור תוכנית כרצונם מול זכותם של אנשים שרואים במוזיקה הזו דבר מוקצה, מכיוון שקל לי להבין את הסיבות של צד אחד (למרות שאני לא מסכים אתו) וקשה לי להבין את הסיבות של הצד השני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש בארץ הזאת הרבה מאד אנשים, שדוקא כן רוצים להאזין למוסיקה של וגנר בקונצרטים. זה *ממש* לא "מארגני הפסטיבל מול כל העם". דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם קונצרטים. אבל למה בפסטיבל ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בקונצרטים בכלל כן - ורק בפסטיבל האחד הקדוש לא? אז באמת - למה לא להחרים להקות בלט, העלולות (אולי) לפגוע ברגשותיהם של פורוש, בניזרי ועוד? מה, הם אינם אזרחי ישראל? אם תתחיל להחרים על ימין ועל שמאל, לא תצא מזה. ודין אחד כדין כולם. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז''ש. יש הבדל בין הדרישה להחרים את ואגנר הרבה יותר צנועה מהדרישה להחרים בלט. זו החרמת סוג מסוים של אומנות (בלט) וזו החרמת אומן מסוים. יש הבדל בין הסיבות שבגללם החרדים מבקשים (האמת היא שאני לא זוכר בקשה כזו אבל נניח) לוותר על הופעות של רקדניות בלבוש צמוד לבין הסיבות שבגללן ניצולי שואה ובני משפחותיהם מבקשים שלא ינגנו יצירות של ואגנר. יש הבדל גם מבחינת הסמליות שבעניין. הבעיה של חרדים מסוימים עם בלט היא חלק מאבק על אופי המדינה ומעמד האישה שנמצא בעיצומו. השמעת ואגנר אינה שייכת למאבק כזה. ואגנר מושמע ברדיו, בטלוויזיה ובקונצרטים. השמעה בפסטיבל ישראל היא פשוט חוסר התחשבות וטעם רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים דורשים להחרים בלט כי לטענתם זה פוגע בריגשותיהם, ועל כך סובב הדיון סביב דרישתם. אף פעם לא שמעתי את בניזרי או חבריו טוען כי את יש להפסיק את הצגת ה"תועבה" משום שכך ציווה האל. בסך הכל הוא מבקש התחשבות בציבור שהוא מייצג. והאמת, אני מאמין לו. בסך הכל בניזרי לא אוהב לראות דברים שהוא לא אוהב לראות והוא חושב שזאת סיבה מספיק טובה שגם אחרים לא יראו אותם. ניצולי שואה ואנשים בכלל המבקשים להחרים את ואגנר (שאגב מתעלמים מכך שואגנר לא היה אומן נאצי יחיד. ואת דוסטויבסקי האנטישמי והלאומן מלמדים במערכת החינוך הממלכתית) מנסים להפוך את את האנטישמיות לתופעה נפרדת מתופעת הגזענות בכלל, ובכך להצדיק את החרמתו במדינה בה רוב יושביה הם יהודים. אבל גם אם הנאציזם הוא תופעה יחודית בהיסטוריה, וגם אם הרעיון הגזעני משתקף ביצירותיו של ואגנר (והם לא. לחנים יכולים להעביר רק רגשות מופשטים ולא אידיאולוגיות), עדיין אין זכות לאף אחד להשתיק את הנאצים, או את הימין הקיצוני בכלל. לבקר ולגנות כן, כמה שיותר. אבל לשם קיומו של שיח ציבורי בריא יש לתת פתח לכל דעה שהיא. אני חושב שאם היה דיון מעמיק ברעיונות הפאשיזם ותורת הגזע ולא רק הצגתם כמפלצתיים וחסרי תקדים, אולי היינו יכולים להימנע מחזרתם של אותם רעיונות, גם אם בסדרים גודל קטנים יותר. חזרה אל החרדים. כשאתה אומר "אופי המדינה", האם רואה בדימיונך תרבות אחידה המשתקפת במוסדות המידנה האמורים לייצג כביכול את כלל הציבור? משום שאני רואה בעיה במוסדות תרבות ממלכתיים. אז אולי במקום לחפש תרבות אחידה שמייצגת את כלל התושבים, ניתן במה לביאליק לצד דארויש לצד כדורי לצד ואגנר? אולי בעינך זה טעם רע, אבל נראה שיש ציבור גדול שמעריך מאוד את יצירתו האומנותית של ואגנר. כשאתה אומר שליצירה את מקום במוסד ממלכתי כמו פסטיבל ישראל אז אתה פוגע גם בליגיטימיות של כל מי שמעוניין בשמיעת היצירה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |