|
החרדים דורשים להחרים בלט כי לטענתם זה פוגע בריגשותיהם, ועל כך סובב הדיון סביב דרישתם. אף פעם לא שמעתי את בניזרי או חבריו טוען כי את יש להפסיק את הצגת ה"תועבה" משום שכך ציווה האל. בסך הכל הוא מבקש התחשבות בציבור שהוא מייצג. והאמת, אני מאמין לו. בסך הכל בניזרי לא אוהב לראות דברים שהוא לא אוהב לראות והוא חושב שזאת סיבה מספיק טובה שגם אחרים לא יראו אותם.
ניצולי שואה ואנשים בכלל המבקשים להחרים את ואגנר (שאגב מתעלמים מכך שואגנר לא היה אומן נאצי יחיד. ואת דוסטויבסקי האנטישמי והלאומן מלמדים במערכת החינוך הממלכתית) מנסים להפוך את את האנטישמיות לתופעה נפרדת מתופעת הגזענות בכלל, ובכך להצדיק את החרמתו במדינה בה רוב יושביה הם יהודים. אבל גם אם הנאציזם הוא תופעה יחודית בהיסטוריה, וגם אם הרעיון הגזעני משתקף ביצירותיו של ואגנר (והם לא. לחנים יכולים להעביר רק רגשות מופשטים ולא אידיאולוגיות), עדיין אין זכות לאף אחד להשתיק את הנאצים, או את הימין הקיצוני בכלל. לבקר ולגנות כן, כמה שיותר. אבל לשם קיומו של שיח ציבורי בריא יש לתת פתח לכל דעה שהיא. אני חושב שאם היה דיון מעמיק ברעיונות הפאשיזם ותורת הגזע ולא רק הצגתם כמפלצתיים וחסרי תקדים, אולי היינו יכולים להימנע מחזרתם של אותם רעיונות, גם אם בסדרים גודל קטנים יותר. חזרה אל החרדים. כשאתה אומר "אופי המדינה", האם רואה בדימיונך תרבות אחידה המשתקפת במוסדות המידנה האמורים לייצג כביכול את כלל הציבור? משום שאני רואה בעיה במוסדות תרבות ממלכתיים. אז אולי במקום לחפש תרבות אחידה שמייצגת את כלל התושבים, ניתן במה לביאליק לצד דארויש לצד כדורי לצד ואגנר? אולי בעינך זה טעם רע, אבל נראה שיש ציבור גדול שמעריך מאוד את יצירתו האומנותית של ואגנר. כשאתה אומר שליצירה את מקום במוסד ממלכתי כמו פסטיבל ישראל אז אתה פוגע גם בליגיטימיות של כל מי שמעוניין בשמיעת היצירה.
|
|