 |
|
 |
||
|
||||
 |
מידיד אישי שבתקווה ימצא פה את מקומו ביום מן הימים. או-אז מובטחות לערן שעות של הנאה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. חשבתי שאתה אנרכיסט. אז מה? אם לא משמיעים את ואגנר אז הנאצים מפסידים משהו? המאזניים משתווים? לדעתי המנצח הגדול הזה מתעקש על ואגנר כדי למשוך תשומת לב וקהל, וכדי להתרחק מהעמך. הרי כל המגיבים ברדיו אומרים "בושה וחרפה" "לא יעלה על הדעת" וכו'. זה באמת מגעיל ושקוף. ואכן, הסבל שנגרם מההשמעה הוא אדיר, למי שמאמין בממשיותם של סמלים. בטוחני שהסבל בכוון השני (כלומר, הסבל של אלה שלא ישמעו את וואגנר בפסטיבל ישראל, ויאלצו לשמוע את ואגנר בבית, או אפילו בקונצרט אחר, לא רשמי) קטן בהרבה, וזניח לעומתו. אז אם השאלה היא מי סובל יותר, ומי כאן מוכן להשפיל את עצמו במובן מסוים (משמיעים אנטישמי לתפארת מדינת ישראל), ברור שהמתנגדים להשמעה הם החביבים יותר (גם עלי). אבל זאת לא השאלה מבחינתי. אני רוצה ליצור ניכור, זעם, גועל, לעג ושנאה לממסד. אז ההחלטה הזאת מתאימה לי יופי. ישבו כמה נאדות ואכלו בורקסים באיזה משרד, וכל אחד שם התחרה עם השני במי יותר אוונגארד, וכל אחד רצה שישימו אותו ברדיו, אז הם תקעו את הדחליל המוזיקלי הזה, שיפחיד את עורבי הרדיו והעיתונים - וכל העורבים מקרקרים (עוד אמרו שבג"ץ צריך לאסור, או שצריך לחכות שאחרון הניצולים יתפגר ושאר טימטומים). מבחינתי - שישמיעו פלוצים של היטלר בפסטיבל ישראל. וחוץ מזה, ראה הודעתי הקודמת. כי גם מבחינה עקרונית זה מטומטם, לאסור את זה. אז אולי אני מתעלל בקשישים ניצולי שואה - אבל אני צודק. ובאייל - זה הכי חשוב. (כי טוב לב אני שומר לשיחות פרטיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאלץ לשזור עוד אי-אלו דימויים חביבים בתשובתך אם תרצה למשוך אותי לסיבוב נוסף. בא אדם ויוצא בקריאה נורמטיבית ברורה לא להשמיע את ואגנר בפסטיבל ישראל. מבלי להיכנס לויכוח על איכות יצירותיו של הנ"ל, מבלי להתיימר לדבר בשם אי-אלו כפולות של שש, באותו מישור בו אתה יוצא נגד התייחסות פומבית למראהו החיצוני של עמיתנו לעתודה. אמירתו פשוטה - לא ראוי להשמיע ואגנר בפסטיבל ישראל. טיעוניו כולם נורמטיביים. מה אתה רוצה? אמור מעתה - *רק* מהבחינה העקרונית-נורמטיבית עשוי להיות באיסור משהו שאינו מתמצה לכדי טמטום ויחצ"נות זולה. (קריאות עורבים חינניות ברקע, תחליף דימוי). אם יש בינינו מחלוקת אשמח לשמוע על כך, לי נראה שלא. אשר על כן הבה נותיר את המשך הדיון לאלה שבאמת מעניינת אותם הסוגיה, ונעבור לבעוט בגופות חיות יותר. או משהו. לא שיש לי בעיה עם דמגוגיה מטיפוס 'חשבתי שאתה אנרכיסט'. מי אני שאוותר על עוד במה נידחת להדביק עליה עוד כמה לינקים השוטחים את משנתי, בתקווה לעורר עלי מי מן התותחים הכבדים באייל. (לבחירתך כמה טוב לב נערב בתכתובת פומבית מעין זו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הייתה אם יש מקום, לא אם זה חכם. פעם הבאה הטרח את עצמך לכותרת. התגובה לחזי הייתה מוצדקת, כיוון שהוא התנהג ברוע לב, ולכן אין *שום* קשר בינה לבין התגובה כאן. בנושא הזה אנחנו יכולים לדבר בהמון מישורים, לאו דווקא בזה שנתקעת עליו, כמו למשל -מה הקשר בין האומנות לאומן -מה עמדתה של ישראל הרשמית ביחס לאנטישמיות -האם בפסטיבל ממלכתי יש מקום לדעת הציבור -האם לדעת הציבור יש מקום באומנות -מערכת האינטרסים של התקשורת -למה כמה נהנתנים קובעים את הרפרטואר אבל אם נתמקד בכוונים המקוריים, אתה, בניגוד לדמותך במציאות, מתחשב ודואג לשלומם ומנוחתם של האנשים שסובלים מההשמעה. בתוך כך, אתה מתעלם מהעובדה שהסבל הזה הוא סבל מתוך בחירה, בעצם. מי שסובל מואגנר (שהיה המוזיקאי הרשמי של הנאציזם, כביכול), יכול היה לבחור לסבול גם מניטשה (שהיה אולי הפילוסוף הרשמי שלהם, לאחר שהם אימצו חלק ספציפי מאוד מהשקפותיו על היהדות, וחלק רחב ממשנתו ואידאולוגית, ועיוותו אותה ללא הכר), או מדארווין (אני מקווה שזה לא יגרור עוד ויכוח על אבולוציה). והוא יכול להפגע גם ממדי צבא, מהדגל הגרמני, מעיטים, מכרוב חמוץ, ממסילות ברזל, מגדרות תיל, מסופות ציקלון, משפם נוסח יצחק שמיר, וכהנה וכהנה. העובדה שמשמיעים אותו דווקא, להכעיס, במסווה של אינטלקטואליות (אני מאמין שם הם מאמינים בזה), היא מגוחכת. וזה טוב! זה קתרזיס! אז אנא, חשוב לפני שאתה דופק על המקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נה | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |