|
כשמדברים על מישהו כמו בשארה, שהוא ערבי נוצרי, שבמקור (כמו ערבים נוצרים אחרים) הלך על האידאולוגיה הפאן-ערבית, ואח"כ נאלץ להתאים אותה לשינויי הזמן ודרישות קהל הבוחרים הפוטנציאלי שלו, לא אני אקבע מה היא זהותו. אבל נראה שהקו התמידי המנחה אותו הוא תמיכה במי ומה שהכי אנטי ישראלי באותו רגע.
בנאום "סוריה-מבצר החרות-והדמוקרטיה" שלו, הוא קרא לכל מדינות ערב, כולל אלה שכבר חתמו על הסכמי שלום עם ישראל, להיאבק נגד ישראל.
ולא רק במדינות שנלחמות בישראל הוא תומך, אלא גם בארגונים שנלחמים בה- כמו באותו נאום משולהב שנשא באום אל פאחם אחרי נסיגת צה"ל מלבנון: "חיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של החיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל... ישראל נחלה תבוסה אחר תבוסה ונאלצה לצאת מדרום לבנון. זו האמת... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן, שאם נביט לעומקו ניתן להסיק את המסקנות הנחוצות להצלחה וניצחון". [אתה שם לב ללשון הרבים גוף ראשון, נכון? "טעמנו"- גם הוא, עזמי, בטועמים את טעם ניצחון החיזבללה על ישראל].
האם הוא פלסטיני, חיזבללה, פאן-ערבי, תומך שלהם, משהו אחר? - רק עזמי עצמו יודע. ואולי אפילו הוא לא. אני, בכל אופן, קטונתי.
מי שכן מוכשר אולי לדבר על בעיות הזהות של בשארה, ושל הח"כים הערבים האחרים, הוא דן שיפטן:
|
|