בתשובה לאלון עמית, 03/07/04 15:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החיים בוורוד של אדית פיאף כמובן (לא בטוחה באיות הצרפתי, לא מסתכנת). הפזמון של עגלה של אספסת: "כל אלה, כן כל אלה עושים את המוות נורא עד כאב".. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאני מכיר את השיר של אדית פיאף, אבל פשוט לא מצליח להיזכר במנגינה. את השיר של אריק סיני אני כנראה סתם לא מכיר - אולי מישהו אחר יתנדב לסווגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכותרת לקוחה מהשיר ( בעברית)? אם כן, אני זוכר את המנגינה, אבל אני לא בטוח שיכירו אותו אם אשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגרסה העברית אני פחות בטוח שאני מכיר, והציטוט הקצר לא מדליק נורה מעל ראשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח, בטח, נפל האסימון! תודה, איך שכחתי. ברקת: זה מינורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום?! זה לא זה בכלל! אני מזועזעת מפיסת הדיסאינפורמציה שידידיה הכניס לדיון. רגע, כוס מים... אם את La vie en Rose של פיאף אתה לא זוכר (ואף לא את התרגום העברי והביצוע של קורין אלאל), מילא, נעזוב את זה (למרות שקשה לי להאמין שאתה לא מכיר אותו). נעזוב גם את השיר של סיני. אני מציעה במקום את "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", ושואלת - האם הוא מז'ורי? ואם כן, האם גם "אני ואתה נשנה את העולם"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, אבל בכל זאת נזכרתי במלודיה הנכונה. דרך הקישור של ידידיה פצחתי בחיפוש ונתקלתי בקובץ מידי שאני בטוח שיש בו את הנעימה הנכונה - שכנראה, עקב דברייך, איננה קשורה למלים של ידידיה... סליחה על הבלבול, אך בכל זאת: מינורי. גימנסיה: נכון, מז'ורי. אני ואתה: מינורי ברובו, חוץ מהקטע האינסטרומנטלי באמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, תודה. אם כך פספסתי במחצית הניחושים. זה אומר שאין ביכולתי להבדיל בין מז'ור למינור :-( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר "הקטע האינסטרומנלי באמצע" אתה מתכוון לזה שבו איינשטיין שר(!) "נה נה נה", לא? זה שמאוד בולט שכשהוא נגמר וחוזרים לשיר "הרגיל" אז קורה שם משהו מפתיע מבחינה הרמונית. אבל אתה לא מתכוון, אני מקווה1, לסולו גיטרה שפותח את השיר?! 1 לא בגלל שאחרת זה אומר שאתה לא צודק, אלא בגלל שאחרת זה אומר שעד שכבר נדמה לי שאני כמעט מצליח לשמוע משהו, אז זה לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מחליף שירים... "נה נה נה" זה לא ב"אמא אדמה"? בכל אופן, אתה צודק שאני לא מתכוון חלילה לסולו הפותח והמינורי-עגמומי לגמרי, אלא לסולו באמצע, שבדיוק כמו ב"אמא אדמה" עובר למז'ור שמייח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף איתי. תוך כדי שכתבתי, חשבתי פתאום "רגע, זה לא מאמא אדמה?". שקלתי את העניין, זמזמתי לעצמי, והחלטתי בבטחון שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-As של סטיבי וונדר, בכל רביעיית שורות בבית, שלוש הראשונות הן על הצד המוזיקלי הדביק-מעפאן של וונדר, אני מנחש שבסולם מז'ורי, אבל אז השורה הרביעית, I'll be loving you always, שומטת את הקרקע ההרמונית מתחת לרגליים. זה כרומטי? זה בלו נוט? אשמח אם מישהו מהמשכילים מוזיקלית פה יוכל לבאר לי את זה במונחים תיאורטיים. (גם הפזמון נפלא, ואם יש משהו מעניין לומר עליו אשמח, אבל למרות ממכרותו הוא פחות מסקרן אותי מבחינה דידקטית.) (הרבי הנקוק מנגן בפנדר רודס. לא שאני מנסה לטרגט כאן אישית אף אחד, חלילה, רק אומר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, דוגמת הדגל למז'ור שאלון עמית נתן למעלה היא Ode to Joy. האם השורה הראשונה של וונדר לא זהה כמעט בתוויה להתחלה של האודה (בשינוי רדיקלי של המקצב)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך הראשונה: שלוש השורות הראשונות של As הן אכן בסולם מז'ורי (סי מז'ור), ובשורה הרביעית המרכז הטונלי עובר לסולם המינורי המקביל (סול דיאז מינור). אין שם בלו נוטס בכלל, ועל ההברה האחרונה של always הפנדר רודס מתחיל לנגן ירידה כרומטית קצרה שמחזירה את השיר תוך תיבה אחת לסולם המקורי. סה"כ אין שם משהו מתוחכם במיוחד מבחינה הרמונית. לשאלתך השנייה: אני לא רואה שום דמיון ראוי לציון בין השורה הראשונה של As לבין Ode to Joy. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמרז. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמה בעצם אני רחוק? באודה (זה קל, מהאינטרנט): סי סי דו רה רה דו סי לה סול סול לה סי סי (מושהה, לפני הפיתרון בלה) ב-As (זה קשה, משמיעה וניסיון על הפסנתר, ובסולם הלא נכון אבל תזרום איתי): סי סי רה (כמה פעמים) סי לה סול לה סי. אני טועה? אם אני לא טועה, אז חוץ מהדו-אים זה אותו דבר. אם תאמר לי שעם דרגות החופש שהרשיתי לעצמי (הדו-אים, המקצב השונה והסולם השונה) אתה יכול להביא לי עשר יצירות בשקל שהן אותו דבר, אז אני אכנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלודיה של המשפט הראשון של As בסולם של OtJ (סול מז'ור) היא: רה (נמוך) רה (נמוך) סי סי סי סי לה סול סול רה (נמוך) מי סול. אפילו בניכוי שני התווים הראשונים, שהם קדמה, אני לא רואה הרבה דמיון ל-OtJ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תודה על הכיול הכואב של מודעותי העצמית לכישורי השמיעה המוזיקלית שלי (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעד מה ;-) כיולים של המודעות לכישורי השמיעה המוזיקלית שלי מכאיבים לי כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצלי הכיול פשוט מאד: כשמשמיעים לי ברצף דו וְסי אני מסוגל להגיד שאלה שני צלילים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הפזמון של As מסקרן אותי. יש בלחן לולאה של suspense שלא נגמרת. מזכיר לי את הפזמון בלהיטים של אדמה רוח ואש, בעיקר "ספטמבר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה באשמה, אני מתבלבל תמיד בין זה, לבין "ריאן" לבין "חיוכים". כשהייתי בפריס זה היה מספר אחד במצעד פזמוני קבצני המטרו1. 1 רבות פינטזתי איך ארוויח את פרנסתי על ידי זה שאכנס לקו מספר 6 במטרו עם whiteboard וכמה מרקרים, אתן שיעור קצר על תהליכים אקראיים ( נניח) ואעבור עם פחית מקרקשת בין הנוסעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תגובה 230194 שכנעה את ידידיה שמדובר בשיר הלא נכון? מדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת של התגובה היא שורה מ''חיוכים'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |