בתשובה לרון בן-יעקב, 27/06/04 18:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעומתך, הרמתי את הכפפה שזקרת ובדקתי במקורות המוסמכים בעיניך (יותר מבעיני), וכך עולה מסיכום הנושא באנציקלופדיה הדוגלת ב"ביקורת המקרא" והמעלה על נס את מסקנותיה: "שלא כחגים אחרים, שלהם נמצאו מקבילות בעמי המזרח (חגי אביב, קציר, אסיף), לא נמצאה לשבת מקבילה של ממש - אף שנמצאו אי-אילו נקודות מגע בינה לבין היום המכונה בכתובים בבליים ואשוריים Sappata ומוגדר כיום מנוחת לבו של האליל. יום זה הוא יום התמלאות הירח באמצע החודש, ובו הרגיעו את האליל בקורבנות מיוחדים. עוד מצאו קשר בין השבת לבין ימי המזל הרע במסופוטמיה, שיש הסבורים שחלו בכל רבע חודש - דהיינו, כל שבעה ימים; אולם אלו הן מקבילות רחוקות, היכולות אולי להסביר את מקור השם שבת (שמאוחר יותר דרשו שנגזר מן השרש ש'ב'ת') ואת הרקע הקדם-ישראלי שהביא ליצירתו של יום מיוחד זה בישראל, שאין כמותו במסופוטמיה ובעולם העתיק כולו".1 ובמילים אחרות, אין מקבילה של ממש בין הסאפאטה הבבלית והאשורית לבין יום השבת היהודית, כי בעוד שסאפאטה הינה "יום התמלאות הירח באמצע החודש שבו הרגיעו את האליל בקורבנות מיוחדים", השבת היהודית הינה יום מנוחה מוגדר והאסור בל"ט מלאכות ספציפיות וכולי. ואין כמו יום השבת היהודי במסופוטמיה ובעולם העתיק כולו. ------------- 1 מתוך: "האנציקלופדיה הישראלית לתנ"ך", בעריכת פרופ' יאיר הופמן מהחוג למקרא באוניברסיטת תל-אביב, כרך ג', עמ' 769, ערך "שבת". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רון ציין שהקשר הוא אטימולוגי בעיקרו, והמשותף הסמנטי הוא משמעות המנוחה, אבל אכן נראה מהמקורות שהבאתם שהחלוקה ל''שבוע'' במקום ל''חודש''-מבוסס-ירח הוא המצאה יהודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיעוט ידיעתי, אפילו חוקרים שמתנגדים לזיהוי מקור השבת עם השאפאטו הבבלי, מסכימים לעובדה שהבבלים ציינו את הימים 7, 14, 19, 21, 28 בחודש כ"ימים נוראים", שאפאטו, ושהיום התשע עשר נחשב ליום החשוב מכולם. הימים האלה נחשבו כמסוכנים למגוון שלם של פעילויות וחלקם הוקדש לקינות ותפילות מאורגנות. דליצסש נוטה לזהות את השאפאטו כמקור הרעיוני לשבת, ואילו יעקב פינקלשטיין מביע התנגדות אם כי אף הוא מודה שסביר להניח שמושג השבת היהודי נלקח מהשפאטו הבבלי, אלא שהעברים הקדמונים הוסיפו לו נופך משלהם [פרוש שלי], שזה נראה לי סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין את הסתירה המהותית שבדבריך, מצד אחד יעקב פינקלשטיין מביע התנגדות לזהוי השאפאטו כמקור הרעיוני לשבת, ומצד שני מודה שסביר להניח שמושג השבת היהודי נלקח מהשפאטו. אתה באמת לא רואה כל סתירה בדבריך אלה? ובכלל, למה בדיוק נראה לך יותר סביר ש"שהעברים הקדמונים הוסיפו לשאפאטו הבבלי והאשורי נופך משלהם", בעוד שעמדת מבקרי המקרא הפוכה מדעתו הקיצונית של פרנץ דליטש הגרמני. כמובן שאני מצפה ממך להסבר היגיוני ולא לסברת כרס. ובמאמר מוסגר אציין שלא בכדי התפתחו התיאוריות של ביקורת המקרא דווקא בגרמניה, שכל רצונה מאז ומעולם היה להנמיך את דמותו של העם היהודי וגאוותו על ספריו. הקיסר הגרמני וילהֶלם השני פירסם מכתב בעקבות הרצאתו של התיאולוג הגרמני ומבקר המקרא פרנץ דֶליטש, בו חתם במשפט הבא: "ודרך אגב אין רע שזה מקטין את הפְּרֶסְטִיזָ'ה (יוּקרה) של עם הסגולה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מצליח להבין הרבה דברים ואתה מצפה ליותר מדי, "שונא עצמי שכמוך" מתגובה 229031 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על ההתחמקות, עם הזנב בין הרגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מין בנאדם מגעיל אתה? מה כאן עניין "לוזר"? בשביל מה לדבר ככה? מה, אתם משחקים בלהוריד ידיים? מגעיל. יש מי שטוענים שהדת (היהודית) מזככת ומעדנת את האדם, אצלך היא כנראה עושה את ההפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו אמנם לא משחקים כאן בהורדת ידיים, אבל להווה ידוע שבכל ויכוח יש מנצחים. כל אחד רוצה לטעון טענות, וכל אחד מאיתנו טוען. לפעמים משמיעים את הטענות בצרחות ובדמעות. לפעמים הן רק סוחפות, כריזמטיות ומעוררות. וכל אחד מאיתנו רשאי להצליח להשמיע טיעון מנצח. ואם אני טוען ומתווכח, אני רוצה לנצח. מה פירוש "לנצח"? זאת שאלה שראויה לדיון מעניין. ולא: "מה, אתם משחקים בלהוריד ידיים?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמוליך, באופן טבעי, לחידה הבאה: מה המשותף לויכוח ולתזמורת? (בין הפותרים יוגרל מנוי חינם על האייל למשך שנה. ההשתתפות אסורה על מי שקרא את ההודעה אליה אני מגיב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הצינית שלך הזכירה לי את דבריו המעניינים של הרב יחיאל מיכל אפשטיין, מחבר הספר "ערוך השולחן", שחי בתחילתה של המאה הקודמת, האומר כי לכל הדעות המובעות בעולמה של הלכה - "יש פנים בהלכה; ואדרבה, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת שירה (דברים לב, 44), ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות" (הקדמתו לערוך השולחן, חושן משפט). וכשם שמערכת ההלכה היהודית היא סימפוניה אדירה ובה צלילים רבים ושונים, ובכך גדולתה ויופייה, כך מן הראוי שיהיו ויכוחי הסרק שלנו באייל: סימפוניה עניינית אדירה, ובה צלילים רבים ושונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב י.מ. אפשטיין - טוב ויפה, סימפוניה ובה צלילים רבים ושונים - נפלא, אבל "מאיפה חירבנת את זה?" - זהו צליל שאנחנו מעדיפים לוותר עליו, וכן גם עוד צלילים רבים מסוג זה, הנובעים מחלילך המעודן. אולי תלך למקומות בהם אוהבים סימפוניות מן הסוג שאתה מפיק. כאן לא מעוניינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 229242 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרב''י ולשכ''ג כבר העירו לא פעם (בייחוד לשכ''ג), אבל האמת היא שהם מעולם לא הגיעו לתהומות גסות הרוח שאתה מגיע. ואשר לטקטיקה החביבה עליך כל כך, לזרוק-בוץ-ואז-להתחרט-וחוזר-חלילה-וחוזר-חלילה - מה אני אגיד לך, בשלב מסויים זה כבר נורא משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהומות גסות הרוח? הראה לי הודעה גסת-רוח שלי או שתתנצל כאן ועכשיו. או, עדיף, בחר את כלי הנשק והמקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לא את חרבך הוירטואלית. זה שלי. (סליחה, לא יכולתי להתאפק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימפוניה סימפוניה, ובלבד ששרביט המנצחים בידיך, הא? אישית אני מעדיף אורטוריה, עם תפקיד ראשי לחשמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, הבן: צורת הדיון שלך היא בלתי נסבלת. אתה מקלל, מעליב, רודה ובועט. בסוף, כשהמתדיין איתך מרים ידיים והולך כי נמאס לו לסבול אותך, אתה עוד מרים תרועה וחושב שהוכחת שאתה צודק והוא שקרן. זה מגוחך. אז תכניס לראש שלך: אנשים מפסיקים לדבר איתך לא כי אין להם תשובות לשטויות שאתה משפריץ לכל עבר, אלא כי הם מבינים (חלקנו, כמוני למשל, מבינים זאת כל פעם מחדש) שאין שום סיכוי שתקשיב לאנשים שסביבך בכל מקרה. אה, על מי אני עובד? הרי גם לזאת לא תקשיב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם התווכחתי עם בני בן הארבע. הוא אמר שיש לו בארון שדון שיוצא בלילה ומשחק איתו, ולפעמים גם קצת מפחיד אותו. הוא גם אמר שכל הילדים בגן יודעים על השדונים הללו. אני אמרתי שאין. הוא פתח את הארון כדי להראות לי, ולא ראיתי, אז הוא אמר שמבוגרים לא רואים, אבל השדון שם. בשלב מסויים ויתרתי והוא צהל מצהלות שמחה על נצחונו. אגב, אני בטוח שלא מדובר רק על הילדים בגנו של בני. אין לי ספק שעם קצת מאמץ וקצת ארגון, אפשר למצוא למעלה משש מאות אלף ילדים, לא כאלה שחיו ומתו מזמן אלא ילדים החיים ונושמים בינותינו, כיום - שיעידו מראייה על קיומם של שדוני הארונות. יו, איזה נצחון יהיה להם, ולנו המבוגרים זה יהיה כל כך עצוב להפסיד בויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להתעקש להוכיח לו שאין שדון? כל ילד זכאי למנה כלשהי של דמיון מפותח. ואם השדון מפחיד אותו, ממציאים יחד איתו טקס גירוש שדונים ופותרים את הבעיה. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא התעקשתי להוכיח ולא שום דבר כזה. כאן סיפרתי את חלקו הראשון של הסיפור. בחלק השני פתרנו את העניין בצורה משעשעת למדי. אבל כאן הבאתי את זה כ*משל* למה שהולך כאן, עם המכותב - וכך יש לראות את הסיפור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל כל הכייף זה לנטפק משלים. איך באמת נפתר העניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לתאר את מה שבדיוק היה, צריך לראות כדי להבין ולהאמין. בכל אופן, ואם לתאר בקיצור - פעלנו לפי עצתו של הילד. במשך כמה ימים הוא קרא לנו, לאשתי ולי (וגם אחותו הגדולה השתתפה), ברגע שהשדון יצא מהארון (כרבע שעה מאז שהגמד הלך לישון), והיינו... טוב, אני מבקש להתייחס אלי ברצינות, כאל אדם מבוגר, אבל היינו משוחחים עם השדון שיחות די ביזאריות, וגם היו לנו אתו משחקי תופסת ומחבואים, עד שהוחלט בפורום כלל משפחתי שהוא התעייף ועבר לארון של ילד אחר במשפחה אחרת. האמת היא שקצת לפני שהשדון החליט את מה שהחליט, אני ואשתי כמעט היינו מוכנים ללכת למשפחה אחרת. שנינו לא אנשים רזים במיוחד וכל העניין דרש הרבה יותר כושר ממה שיש לנו, אבל כרגע הכל בסדר וזה העיקר :). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מזל שהילד הסכים אתכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הייתי שמח להפסיד בויכוח. היה נראה לי מאד מעניין לחיות בעולם שיש בו באמת שדונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט הזכרתי לך מדרכיך הנאותות להפליא וכנראה שממילא גם ראויות לאימוץ: תגובה 200619. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הקיסר וילהֶלם השני הוסיף משפט כזה לאחד ממכתביו, אין ספק שכל רצונה (של גרמניה) מאז ומעולם היה להנמיך את דמותו של העם היהודי וגאוותו על ספריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם יש לכם שתי עדויות בלתי תלויות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שקורא את תגובותיו של מר פז, יכול לראות מקור ראשון ונאמן לדמגוגיה. האם אפשר להסיק מכך שהחרדים כולם דמגוגים? שהיהודים כולם דמגוגים? שכל רצונם של מאז ומעולם היה להפיץ שטויות בעולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שאתה בא להוציא קיסם מבין שיניי - טול עצי יער מבין עיניך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמאותגרי ynet? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיח מתוך הקישור: " הברלינאי האחרון "התביישתי בפני האנשים מן הרכבות 'ההן', האנשים שבהם הגיתי בעת הנסיעה, מפני ששום קונדוקטור הולנדי ושום פלמי קטן, מזמר ומוכר קפה ונקניקיות עם חרדל, לא ציפה להם בסוף הדרך..." מתוך "הברלינאי האחרון", רומן אוטוביוגרפי מאת יורם קניוק " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם הקיסר הגרמני באמת כתב בעברית, שאחרת אינני מוצא הגיון בבחירתך לכתוב בתרגום לעברית את המילה "פרסטיז'ה", ואז לשוב ולתרגם ל"יוקרה"1. אגב, בתור אדם שסבור שאיזה סבא גדול בשמיים ברא את האדם וקבע לו הוראות הפעלה שכוללות כל מיני הוראות מוזרות כמו איסור על אכילת חלב ובשר, הדרישה שלך ל"הסבר הגיוני ולא לסברת כרס" הוא, איך לומר, מצחיק. יש איזו אימרה באנגלית על הסיר והקומקום, אבל אינני זוכר אותה במדויק, אז אני אחסוך לך. 1 זה לא בחולם, יוקרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האימרה שאתה מחפש היא: אם כי פעמים רבות פשוט משתמשים בקיצור שבכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתיב חסר זה עם קובוץ, במלא עם שורוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למשפט המלא של הקיסר הגרמני, המונח פרסטיז'ה מוכר לקורא הישראלי שעבר בין מסדרונות האקדמיה ולא לאחר שלא עבר, לישראלי הטיפוסי. לכן ראיתי צורך לתרגם עבור כל גווני הקשת, ואותך? אותך עם דקדוקי העניות שלך בכלל לא לקחתי בחשבון, וטוב עשיתי. אני לא "אדם שסבור שאיזה סבא גדול בשמיים ברא את האדם". א-לוהי ישראל לא סבא ולא אבא ולא ילד, שלא לומר דובי מהתואר השני למדעי המדינה... הוא גם לא נמצא בכלל בשמיים, כמו שחינכו אותך. הוא נמצא בכל מקום ואין מקום הפנוי ממנו, ולא יאמן שאפילו בך. וממילא גם הדרישה שלי להסבר הגיוני ולא לסברת כרס הוא, איך לומר, בכלל לא מצחיק. אלא דרישה אנושית אלמנטרית לנוכח דיוני האייל המצחיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, דווקא הסבא הנחמד בשמיים נשמע יותר סביר. או, כמו ששאלה פעם מישהי - "אלוהים נמצא בכל מקום? אפילו בתוך החזייה שלי?! איכס, סוטה! אל תיגע בי!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, לפני "בראשית" אלוהים צמצם את עצמו כדי לפנות מקום לעולם. משמע, אולי: הוא נמצא בחללים שבין החלקיקים אבל לא בקוורקים (או מיתרים) עצמם. יותר הגיוני שפשוט לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ונָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אשר לא ישמעו איש שְׂפַת רֵעֵהוּ", מסופר בספר בראשית (יא: ז) בעקבות פרשת מגדל בבל. אך הפיצול הלשוני עמוק הרבה יותר. לא רק שנעשה שימוש במילים שונות לאותם תכנים, כי אם גם נעשה שימוש באותן מילים לתכנים הפוכים ומנוגדים. החילוני והדתי-החרדי משתמשים באותו המושג, ותהום עמוקה פעורה בין ההסברים שכל אחד מהם מעניק לו. כך הוא הופך למושג השנוי במחלוקת; נוצרת אי-הבנה, ובעקבותיה עימות חזיתי. רב ניו יורקי היה מודע היטב לבעיה סמנטית זו. לביתו נקלע סטודנט אתיאיסט. הסטודנט הצעיר, בגיל שבו עדיין משוכנעים שיודעים הכול, הכריז באוזני הרב: "ראביי, אני לא מאמין באלוהים!". חד וחלק. והרב האורתודוקסי השיב לו, בלא להניד עפעף: גם אני לא מאמין באלוהים". הסטודנט נדהם מתשובה בלתי צפויה זו. היא עמדה בסתירה מוחלטת לֵמה שציפה לשמוע מפיו של רב אורתודוקסי. הרב חש במבוכת הצעיר וענה לו בבת צחוק: "באלוהים שאתה לא מאמין, גם אני לא מאמין. אמור נא לי מה הוא האלוהים בעיניך ואשיב לך מה הוא האלוהים בעיני". הסטודנט ההמום תיאר באוזני הרב תיאור פרימיטיבי למדי של מושג האלוהות, כפי שהוא נתפס בעיניו. זאת, ללא כל ספק, על סמך שמועות שקלט מאֵי-פה ומאֵי-שם, בעיקר בגיל הינקות והנערות. הרב הוכיח לו עד כמה ילדותית ונלעגת היא תפיסתו. כאלטרנטיבה הציג בפניו את תפיסתה של היהדות לגבי המושג "אלוהים", המתאימה בהחלט גם לעולם המושגים של האדם המשכיל בראשית המאה הנוכחית, היודע פרק בפיזיקה ובתגליות החדשות בחקר היקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק כבר לספר סיפורים על סטודנטים ורבנים. אם אתה רוצה לדווח לי מהי ''תפיסתה של היהדות לגבי המושג ''אלוהים'', המתאימה בהחלט גם לעולם המושגים של האדם המשכיל בראשית המאה הנוכחית, היודע פרק בפיזיקה ובתגליות החדשות בחקר היקום'', עשה כן. מספיק לבזבז את זמני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מי שבא לכאן ומבזבז את זמני עם סיפורי הסבות שלו מהשמיים - זה דובי קננגיסר "הגאון בגרוש"1. ואחרי שכבר ברור לך שלא מדובר במי שאתה חושב אותו לאלוהים, אציע רשימת קריאה קצרה על מנת שלא לגזול חלילה מזמנו של איש: 1. הרמב"ם, "מורה נבוכים", ב' כרכים, אוני' תל אביב תשס"ג, בתרגומו של הפרופ' מיכאל שוורץ. 2. רמח"ל, "דעת תבונות", ספריית גיטלר, בני ברק תשמ"ט, מהד' הרב חיים פרידלנדר. 3. פרופ' עמנואל לוינס, "אלוהים והפילוסופיה", רסלינג, תל אביב תשס"ד, תירגמו מצרפתית וביארו: הרב דניאל אפשטיין ועמית עסיס. אחרי שתקרא את כל הרשימה הלא-ממצעת הזאת, יהיה לך מושג קלוש במי מדובר. --------- 1 למה אתה משתלח בו, הרי רק לו מותר, כי הוא נאור ואתאיסט וגם עורך האייל?! כי הוא מחווה את דעתו הקלה על ההדק בנושאים שהוא לא מבין בהם כלום, וספק אם הקדיש מזמנו לחשוב עליהם בינו לבין עצמו (רמז= לא באייל לשם ראווה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סיפרת על רב שסיפר לסטודנט אתאיסט, בעל-פה, את משמעות האלוהים היהודי, ולא רק זאת, אלא שהרב הזה הצליח לשכנע את הסטודנט ההמום. אז בבקשה, ספר לי גם אתה, ואל תשלח אותי לקרוא ספרים שאתה יודע שאין לי שום כוונה לקרוא. ואני לא רוצה ''מושג קלוש'', אני רוצה לראות, כמו הסטודנט האתאיסט ההוא, עד כמה האלוהים הזה שלך מתאים ''גם לעולם המושגים של האדם המשכיל בראשית המאה הנוכחית, היודע פרק בפיזיקה ובתגליות החדשות בחקר היקום''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן די מדהים יש אפילו בין המשתתפים באייל כאלה שיודעים "פרק בפיזיקה1 ובתגליות חדשות בחקר היקום" וגם מאמינים באלוהים. _____________ 1- אם כי יש להודות שבמתמטיקה הם חלשים למדי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |