בתשובה לאסתי, 29/06/04 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(מה יהיה?) תוספת למאמר המוסגר למעלה: וחוץ מאשר כשהיא הלחינה את רחל ואלתרמן וכו', שאז זה מקרה ברור של התאמת לחן למלים קיימות... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה הסטורית, השירה חוברה כדי להיות מושרת או מדוקלמת. ניתן להתווכח אם במושגים של ימינו כתבי הומרוס, כמו גם השירה התנ"כית (שירת הים, שירת דבורה, תהילים...), הם שירה או פזמונאות (בעיני הם שירה במיטבה), אבל בימי קדם ההתיחסות היתה כנראה שונה 1. בשפה העברית גם נשמר הקשר המילולי שיר-שירה (פזמון היא המצאה טריה יחסית). אף על פי כן, מסתבר שהאנינים מבינינו בכל זאת מצליחים להבחין בהבדלים הדקים שבין שירתו הפושטית של פושקין לג'ינגל עתיר הרבדים של AIG. נראה לי שכוונת המחבר כשכתב את היצירה יכולה לשמש קריטריון סביר להבחנה בין שיר ופזמון (שימי לב שלפי קריטריון זה שיר מחורבן יהיה עדיין שיר בעוד שפזמון מבריק נשאר פזמון). 1 כמובן שהקדמונים היו ערים להבדלים בין צורות שונות של שירה,אבל מן הסתם הם נסחו את הדילמות שלהם באופן שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. למה אתה חושב שכוונת המחבר רלוונטית בכלל להבחנה בין פזמון ושיר? האם התיוגים האלה לא מתייחסים לתכונות היצירה, והאם היצירה לא נפרדת מהמחבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שאבחנה חד משמעית בכלל תתכן (ולו רק באופן תאורטי), על שתי הקבוצות להיות זרות זו לזו. עיון בהגדרות המילונים באנגלית עבור poem ועבור song מעלה שכנראה אין הדבר כך. הקריטריון שרשמתי היה בגדר הצעה בלבד, מתוך הכרה במגבלותיו. פזמון נכתב מלכתחילה כדי להיות מושר. האם הלחנת "בעיר ההריגה" תהפוך את הפואמה לפזמון? מה דינה של כתיבה בשורות מוגדרות עם משקל וחרוזים ללא יומרות אסתטיות או אמנותיות, כמו מקאמות וברכות יום-הולדת? האם הן ראויות לתואר שירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחדד את ההשגה של יהונתן: ברוב המקרים אין לך דיבור עם מחבר הטקסט, ואינך יודע מכלי ראשון על כוונותיו. איך אתה יודע מה כוונותיו? על-פי תכונות הטקסט. כך שממילא, אין לך מנוס מלשפוט לרוב על-פי התכונות. אז מה הרווחנו מהכנסת הכוונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמתי מההתחלה ואני מסכים גם עכשיו (ומקווה שלא אצטרך לחזור על זה שוב) שהעניין בעייתי, ואולי אף בלתי ניתן להגיע להגדרה ממצה. למרות שאין לי נתונים בדוקים (ולפי התרשמותי גם לך אין), אני מסופק אם הערכתך "ברוב המקרים" אכן תקפה. לגבי יוצרים בני זמננו, אני חושב שזה הרבה יותר פשוט ממה שאתה מתאר. אם אתה 1 נתקל לראשונה בשיר של קובי אוז 2 כשהוא מושמע ברדיו, זה פזמון. אם אתה פוגש בשיר של אנה הרמן בספרון, זו כנראה שירה 3. לגבי תקופות קדומות, מה שהשתמר זה בעיקר קלאסיקה (אולי אפילו בהגדרה), ולכן אפשר להחשיב זאת כשירה. מה שנשאר זה תקופת הביניים, ואִתה אני מעריך שכבר נמצא איך להסתדר, אם רק נחפוץ בכך. 1 במלה "אתה" אני מתכוון באופן כללי לאנשים שאינם מקורבים ליוצר. 2 מה? "...כלב לא עובר ליד הקיוסק שלי . ואם עובר משאיר עוגה שידרכו עבריינים ופועלים זרים . עד כאן הגיע לי." אם זה לא שירה אז מה כן? 3 קצת מזכיר את מבחן שלונסקי לאבחון ג'נדרי אצל אווזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק בימי קדם - אני חושב שעד העשורים הראשונים של המאה העשרים, המילה "פזמונאות" לא היתה קיימת; ולא היו "שני סוגים של שירה", אלא (אני קצת מנחש, עם מעט דוגאמות אנקדוטאליות) סקאלה רציפה של מידת הרצינות, הסיבוך, והיומרה האמנותית שיכולים להיות לשירים. נראה לי שההפרדה התחדדה כשהחריזה יצאה מהאופנה בשירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהאבחנה אומצה משפות זרות שבהן העיסוק בשירה על צורותיה השונות במהלך מאות השנים האחרונות היה הרבה יותר רציף ואינטנסיבי, ונגע בהרבה יותר אספקטים של הקיום האנושי (וואלה, אני כתבתי את המשפט הזה? לבד?). באנגלית, לדוגמא, song ו- poetry אינן מלים נרדפות (במקרה הכללי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |