בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 26/06/04 22:22
שירת שמר 228808
אסתי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר שבת, 26/6/2004, 22:49
כמו שאמרת, עניין הרבדים חשוב. ואצל שמר יש יכולת מופלאה לקחת ביטויים ומושגים מהמקורות, ולתת להם משמעות חדשה, בעברית מודרנית. ועדיין לשמור את הדי המקור, וכך ליצור רבדי משמעות.

אז כשהיא אומרת "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור"- יש כאן את כל המשמעויות הקודמות, אבל גם משהו חדש לגמרי.
הזהב (כמו שהסברתי היום לנוכרי שלי) הוא מהסיפור על עקיבא ורחל [אילו הייתי יכול, הייתי קונה לך (תכשיט של) ירושלים של זהב]; וזו גם כיפת הסלע. וגם האבן הירושלמית, עם הגוון הזהבהב בשעות מסויימות של היום.
ולצרף את זה למתכת אחרת- נחושת (מזכיר את ים הנחושת של בית המקדש). ולאור- משהו לא חומרי, אחרי שתי המתכות- זה משפט יפהפה, וטעון משמעויות.
אבל "אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים" למשל- זה יותר רגיל.
כלומר, בתוך אותו שיר עצמו יש שתי רמות- רובד פזמונאי טוב, ורובד גבוה יותר, שירי.

ועולה בדעתי עכשיו "שבחי מעוז" עם ה"מעוז צור ישועתי"- שבו המשמעות הדתית העתיקה הופכת למשמעות המודרנית של מעוזי קו בר לב. אבל אני לא זוכרת טוב את המלים, והייתי רוצה לראות אותן מולי, כדי לדעת אם הרמה הזאת נשמרת לכל האורך. נדמה לי שבשיר הזה- כן.

ושיר הסימנים: "אתה רואה אדם בצל התאנה? -איני רואה אדם בצל התאנה...", ישיבה תחת התאנה כסמל לשלום ושלווה, ואיך שאנחנו עוד לא שם.
תמיד התנ"ך אצלה מאחורי המשמעות החדשה, אבל לא יותר מדי מאחור. ותמיד בשזירה נפלאה אל תוך החיים הישראלים המודרניים.

אבל כאמור, צריך את המלים מול העיניים, כדי לדבר על כך באופן יותר טוב.

[לא שאלת על רחל שפירא, אבל לדעתי משהו כמו "שיר תשרי" הוא שירה].
שירת שמר 228817
אסתי • בתשובה לאסתי שבת, 26/6/2004, 23:49
הלכתי ועשיתי דברים אחרים, ופתאום עלה בדעתי שאת הדבר החשוב ביותר לגבי ירושלים של זהב לא אמרתי. וחשבתי שכבר מאוחר להתחיל עם עם זה עכשיו שוב. אבל הצד הכפייתי לא נותן מנוח אז-

המשפט הבא בפזמון החוזר: הלוא לכל שירייך אני כינור,
הוא כמובן הדהוד ישיר של המתגעגע האולטימטיבי לציון, יהודה הלוי. "ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך... אני כינור לשירייך".
כך שהפזמון החוזר כולו: "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור, הלוא לכל שירייך אני כינור"- מקפל בתוכו טונות של היסטוריה יהודית וגעגועי-ציון. ולתמצת כל כך הרבה בשני משפטים קצרים- זה נפלא.

לילה טוב.
שירת שמר 228820
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 0:13
וגם לקראת הסיום, "שמך צורב את השפתיים כנשיקת שרף". לבושתי שכחתי מה המקור - למדתי אותו מאבשלום קור דווקא - אבל הצמרמורת שעברה בי כששמעתי את ההסבר נשארת בי עד עכשיו כשאני שומע את השורה (אולי גם בגלל שהשורה השניה בבתים היא הקטע היפה בלחן).

אבל הרמזים למקורות בעיני הופכים את הפזמונאות של שמר "רק" למלאכת מחשבת - לא לשירה. זו הרגשה אינסטינקטיבית, שקצת קשה לי להסביר, אבל אני אנסה. הם נותנים איזה נפח נוסף למילים, אבל בסופו של דבר לא מתקבל משהו שבאמת חורג מהמשמעות הישירה של המילים. אין ברובד הנוסף משהו שמפתיע על רקע הרובד הפשוט; בסופו של דבר, זה רק קישוט.
שירת שמר 228825
אסתי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 27/6/2004, 0:34
לכן אמרתי, שיש שתי רמות בשיר הזה, פזמונאות טובה, ושירה.
הפזמון החוזר הוא בעיניי ברמת שירה, בעוד שהבתים עצמם- אולי נכון לקרוא להם "מלאכת מחשבת", כמו שאמרת.

אבל שמר עומדת כאן על כתפי ענקים, מפני שברגע שהיא מכניסה לתמונה את יהודה הלוי, עם מטען הגעגועים האדיר שלו, היא מרימה את כל שיר הגעגועים שלה לגובה רב יותר. ולכן מרגיש לי קצת קטנוני לעמוד עם סכין ולנתח איזה קטע הוא פזמונאות, איזה- מלאכת מחשבת, ואיזה- שירה.
שזה לא מדע מדוייק, אמרנו?
[ועכשיו בכל זאת - לילה טוב :)].
שירת שמר 228832
ידידיה • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 27/6/2004, 1:12
אולי הכוונה לתיאור ההקדשה של ישעיהו: "ויעף אלי אחד מן השרפים, ובידו רצפה - במלקחיים לקח מעל המזבח. ויגע אל פי ויאמר: סר עוונך".
שירת שמר 228823
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 0:29
אה, כן: "שיר תשרי", באמת תהיתי לגביו: לפעמים נדמה לי שבאמת מסתתרות שם כל מיני כוונות נסתרות, אבל אני אף פעם לא בטוח. אני שומע בו איזה מתח נסתר, אולי אפילו תחושת אימה. אבל בשום מקום אני לא מצליח לשים את האצבע על איזו שורה ולומר: "למרות שכאן נאמר לכאורה X, ברור שהמחברת התכוונה ל-Y". כאילו הרמזים למשהו שמעבר יצאו כמעט במקרה. ואולי פשוט טחו עיני? אשמח אם תעמיקי!

אם כבר רחל שפירא, אז "השכם השכם בבוקר" הוא ללא ספק שירה. את זה אני יודע לפי זה שאני לא מבין אותו )-: (אבל הוא לא מאוד מסקרן אותי.)
שיר תשרי, של רחל שפירא 228880
אסתי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 27/6/2004, 10:21
[ולרוח הרפאים ארוכת האוזניים שמתבוננת בי ממקומה (מעבר לכתף שמאל וקצת כלפי התקרה) אודיע, שכנראה שמותר לצטט שירים אם זה לצרכים לימודיים, הסבריים, וכאלה. וזה מה שאנחנו עושים כאן, לא?]

השמים משתנים
לעיני החקלאים
השכנים מתכוננים
לימים הנוראים

מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקלילה

מנדרינות מבשילות
בפרדס במועדן
המורות משתעלות
והולכות לישון מוקדם

כבר ראיתי נחליאלי
ואולי זה רק נדמה לי
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול

מה יקרה ומה יחלוף
שואלים הכתבים
כשלאורך כביש החוף
מתייצבים החצבים

מה בעיתוני הערב
מבשרת הכותרת
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה

*********

השיר עשוי מהחומרים המוכרים לכולנו כמקדמי הסתיו בארץ- השינויים בטבע החקלאי, ובטבע "הטבעי", פתיחת שנת הלימודים, ותקופת החגים. יש המון שירים-פזמונים כאלה, ו"שיר תשרי" היה יכול להיות עוד אחד כזה, כלומר זמר-סתיו יפה.
אבל הוא מצליח להיות יותר מזה- ואתה עצמך שמת את האצבע על הסיבה. במלותיך שלך- יש לכל אורך השיר מתח נסתר, ותחושת אימה מפני משהו לא ברור שאולי עומד לקרות.

השמיים משתנים לעיני החקלאים- עדיין אין משהו חריג, בעצם. אם כי העובדה שתיכף אח"כ מוזכרים הימים הנוראים, נותנת לשמיים המשתנים, אם אתה חוזר ברברס לכאן, משמעות טעונה יותר מאשר "היריעה הכחולה הזאת" שמעל השדה.

השכנים מתכוננים לימים הנוראים- משהו כבר מתחיל לקרות, אולי, בגלל הביטוי "ימים נוראים". אבל השיר עדיין לא /מחוייב/ לכיוון האימה, כי זה ביטוי שגרתי, ולא חייב להיות ששפירא מתכוונת פה למשהו מיוחד. [אבל יפה בעיניי איך שהיא מגניבה לנו עוד אינפורמציה כאן, על כך שהיא עצמה לא דתיה, אבל השכנים- כן.]

מישהו חושב עליך, ורושם את מעשיך- טוב, פה אתה כבר חייב להתחיל להיזהר. כי אומנם מצד אחד זה רק הסיפור הרגיל על אלוהים עם הזקן הלבן הארוך שיושב שם למעלה, וחותם אותך לחיים או מוות בשנה החדשה, ולכן כדאי לך להיות טוב בימים הקרובים, כך שהוא ישכח כמה רע היית כל השנה.
אבל- שים לב שמדובר לאו דווקא על אלוהים, אלא על "מישהו". והרי מבחינת המקצב שפירא יכלה בקלות לכתוב פה "אלוהים" במקום "מישהו". אותו מספר הברות, ואותה הטעמה מלרעית, לא?
המלה "מישהו", בנוסף לכך שהיא הופכת את כל המשפט למיוחד יותר מאשר "אלוהים חושב עליך, ורושם את מעשיך", גם מכניסה את התחלת המסתורין. כי מאלוהים אתה כבר יודע להיזהר, ואיתו אתה פחות-או-יותר יודע להסתדר (שום דבר שצום קפדני, ביום המיועד לכך, לא יסדר..);
אבל "מישהו"? הממ...

ואז היא אומרת לך- בוא הביתה במהרה, עם הרוח הקלילה. וכשזה בא תיכף אחרי המישהו המסתורי וחורש הרעות אולי, זה יותר מסתם הזמנה לך לחזור הביתה. זה אומר- תיכנס הביתה, למקום המוגן, לפני שהרוח הקלילה הזאת תהפוך לסערה. ושים לב שבפעם הבאה שהיא משתמשת בשורות האלה, כבפזמון חוזר, יש שם כבר "רוח קרירה" במקום "רוח קלילה". כלומר יש פה התחזקות של הרוח, כאשר אל הסערה אנחנו לא מגיעים במהלך השיר, אבל נוצרת ציפיה שהיא תפרוץ בכל רגע.

עכשיו צפירת הרגעה זמנית, עם המנדרינות והמורות, [שזה צירוף הומוריסטי- הכול קורה בעיתו ובדרך הטבע, המנדרינות המבשילות, והמורות המשתעלות]. והנחליאלי, והחמסין, וסוף החופש הגדול. הכול בסדר, כאילו.

אבל עכשיו המתח מתחיל ברצינות. מה יקרה ומה יחלוף, שואלים הכתבים- זה מהדהד מה"מי יחיה ומי ימות" של תפילת יום כיפור. והאיזכור של כתבים פה מעלה על הדעת משהו מדיני, או צבאי. ובארץ, מה לעשות, "משהו מדיני או צבאי" זה בד"כ משהו רע. (אם no news is good news, אז חדשות זה בעיקר חדשות רעות).
והחצבים- מתייצבים. שזו מלה עם קונוטציה צבאית. ואגב, יפה בעיניי ששפירא התאפקה מלחרוז "חצב" עם "סתיו", ובמקום זאת גייסה את החצבים לשיר הסתיו שלה בצורה אחרת. אז שוב- יחוד בביטוי, ובדימוי, שמגביה את רמת הטקסט.

"לאורך כביש החוף"- טוב, כאן זה אולי משהו שעולה יותר בי אישית מאשר שנמצא שם עבור כולם, אבל על הרקע ששפירא הכינה עד עכשיו, זה מעלה בדעתי את אותו פיגוע שבו מחבלים הגיעו בסירה לחוף מעגן מיכאל, רצחו שם את הצלמת גייל רובין (הבאת פעם שיר על זה), ואח"כ חטפו אוטובוס, ודהרו איתו לאורך כביש החוף עד לפאתי ת"א, שם הם, ואחדים מהנוסעים ("מי יחיה ומי ימות"), נהרגו בפעולת הצבא נגד המחבלים. וזה קרה, אא"ט, בעונת השנה שעליה מדבר השיר, סוף-הקיץ-תחילת-הסתיו כזה.

כאמור, אולי זה אישי לי, האסוציאציה הספציפית הזאת. אבל זה הכיוון הכללי שהשיר מוליך אליו, לדעתי. וזה מחוזק ע"י הדיבור מיד אח"כ על כותרות העיתונים, והבקשה החוזרת שתיכנס מהר הביתה, מפני שהרוח כבר הפכה מקלילה, לקרירה.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228882
ברקת • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 10:23
"עם הרוח הקרירה", לא?
שיר תשרי, של רחל שפירא 228885
אסתי • בתשובה לברקת יום א', 27/6/2004, 10:30
את הטקסט למעלה הבאתי בקופי-אנד-פייסט מהאינטרנט. ועינייך הרואות- קודם הרוח קלילה, ואח''כ היא קרירה.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228888
ברקת • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 10:47
צודקת...
שיר תשרי, של רחל שפירא 228883
ראובן • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 10:25
אולי זה רק אני, אבל מה שעושה את השיר זה המנגינה המהפנטת שלו. אגב, אולי מישהו יכול להעיר את עינינו לגבי יכולת ההלחנה של שמר? אני חושב שלא היינו נדרשים כל כך למותה, לולא היו המנגינות.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228886
אסתי • בתשובה לראובן יום א', 27/6/2004, 10:32
ירדן כבר עשה את זה, כלומר דיבר על ההלחנה של שמר. זה איפשהו במורד הפתיל.
ואני מסכימה שהלחן של שיר תשרי חזק מאוד, ומגביר את עוצמת המלים. אבל לדעתי המלים חזקות גם בפני עצמן.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228990
אורי • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 18:44
השבחים על שיר תשרי לדני עמיהוד, כמדומני. אגב, השיר הולחן כבר בתחילת שנות השבעים והוספו לו מילים לצורך אלבום של חוה אלברשטיין שהופיע בשנת 1978, כך שסביר להניח שלא היה לו קשר לטבח בכביש החוף.
שיר תשרי, של רחל שפירא 229008
אסתי • בתשובה לאורי יום א', 27/6/2004, 19:54
תודה. והאמת היא שלא נראה לי חשוב או חיוני להצמיד את השיר דווקא לאירוע מסויים כזה או אחר.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228900
אסתי • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 11:43
הלכתי ובדקתי, ו- מתברר שטעיתי לגבי פיגוע "אוטובוס הדמים". הוא התרחש בחודש מרץ (1978), ולא בסתיו. ונהרגו שם יותר מ"נוסעים אחדים"- נהרגו 37 איש, רובם מקרב הנוסעים.

אבל זה לא משנה בעיניי את הקו הכללי שהצעתי לגבי השיר.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228902
ערן בילינסקי • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 11:58
השיר של שרון קסלר, לזכר גייל רובין: דיון 957.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228904
easy • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 11:59
שימי לב איפה עוד יש חצבים בשירה הישראלית:
בראש השנה,
כנר נשמה,
עלה בשדה חצב.
וזה של נעמי שמר בכבודה ובעצמה.

ולחילופין, אסתר שמיר:
ביום שאחרי הקרב,
פרח בשדה חצב.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228907
אסתי • בתשובה לeasy יום א', 27/6/2004, 12:11
כן, הצמח הזה נמצא בשימוש נרחב בשירה הישראלית.
ונוכחתי לדעת עכשיו, שזה לא רק חצב-עם-סתיו :)

ובכל זאת-
"והמורה אומרת, עוד מעט כבר סתיו
ובשיעור מולדת היא מראה חצב... "

[זה יפה, לא אמרתי שלא!]
שיר תשרי, של רחל שפירא 228913
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 12:38
תודה. בניגוד לפתגם עם הצפרדע, עבורי הניתוח דווקא מחיה את השיר.

בסדר, אם צריך לתת ציון ''זה שיר-שיר'' ו''זה פזמון'', אז זה שיר-שיר. אבל ככזה, הוא מאוד פשוט - קיבלתי את תחושת האיום שבו בלי מאמץ פענוח ניכר. נדמה לי שבלי המנגינה לא הייתי מתרגש במיוחד (כמו ראובן. עניין של טעם, לא יותר) - ומצד שני הפשטות היחסית שלו גורמת לו להתמסר היטב, כמו פזמון טוב, ללחן.
שיר תשרי, של רחל שפירא 228919
אסתי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 27/6/2004, 12:48
פיווו... ניצלתי. [איזה איש קשה! :)]
השכנים מתכוננים לימים הנוראים 228938
עכבר לא מפחד • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 14:39
יש בו משהו לא רק בגלל הימים הנוראים, אלא גם בגלל השכנים, שגורם להיזכר חמש שנים אחורה לכתיבת המלים האלה, ומעצים את האווירה שכתבת עליה.
אגב, לאותה מנגינה נכתבו קודם מלים אחרות וזה מתחיל בשורה: "מי יתפוס כוכב נופל".
מי מכיר, מי יודע?
השכנים מתכוננים לימים הנוראים 228951
אסתי • בתשובה לעכבר לא מפחד יום א', 27/6/2004, 15:10
חמש שנים לפני כתיבת המלים? אבל מתי נכתבו המלים? ולמה אתה מתכוון?
אם אתה מתכוון לפיגוע האוטובוס ב-‏78, כך שחמש שנים לפני כן זה 73, והשכנים הם הערבים- כבר הבהרתי שעניין הפיגוע הוא אסוציאציה אישית שלי, ושבכלל לא ברור שהוא מרומז בשיר.

ו- ברקת! את כאן?
כי גם עניין הרוח הקלילה-קרירה לא ברור. ראיתי אח"כ בלינק אחר "קרירה" בשני המקומות בשיר. כך שכנראה שיש שתי גרסאות, בנקודה הזאת.
משהו על חצבים 228998
יועזר • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 19:30
בסוף הקיץ, ראשית הסתיו, מתעורר מנגנון מאד ייחודי של החצב ומזניק כלפי מעלה את עמוד התפרחת המרשים שלו. זהו זמן מלכותו של החצב. הוא כמעט יחידי בתקופה זו ואיננו צריך להיאבק בפרחים אחרים על חסדיהם של החרקים.

לאורך כביש החוף. כל מי שנוסע בעונה זו לאורך כביש מס 2 רואה את החצבים מסודרים משני צידי הכביש בקבוצות שונות, ממש כאילו היו יחידות צבאיות. צוותים, כתות, מחלקות ואפילו לגודל של פלוגות הם יכולים להגיע.

זהו נוף ילדותה של רחל שפירא שגרה בצד כביש החוף בקיבוץ שפיים. אגב, גם אהוד מנור בשירו על הימים של בנימינה נדרש לחצבים באותה עונת שנה.

ומשהו ששמעתי פעם בקשר לשמו של החצב. הבצל של החצב מורכב מגלדים שאינם שלמים אלא חצויים. מה שאומר שחצב הם ראשי תיבות של חצי בצל. חצ"ב.
משהו על חצבים 229005
אסתי • בתשובה ליועזר יום א', 27/6/2004, 19:51
תודה על ההסבר היפה. וזה נכון שהחצב הוא הפרח הכמעט יחיד בעונה הזאת, אחרי הקיץ השחון, ולפני הגשם הראשון. אם כי יש גם את חבצלת החוף, באזור המסויים שאתה מזכיר. אבל אולי החצב מרשים יותר בהופעתו.
הוא גם נפוץ על פני כל הארץ, לעומת חבצלת החוף שלא. ואולי לכן דווקא הוא הפך לסמל כל-ישראלי לדברים השונים שקשורים בתודעה שלנו לתקופה הזאת.

אגב, אם אני לא טועה, לימדו אותנו בביה''ס שהשם חצב הוא מפני שהוא חוצב לו דרך החוצה, מבעד לאדמה הקשה של סוף הקיץ. אבל אולי דווקא ההסבר שלך הוא הנכון.
משהו על חצבים 229079
יועזר • בתשובה לאסתי יום ב', 28/6/2004, 9:53
ראשית תיקון: תכונת הבצל החצוי היא של החבצלת ולא של החצב, ואני מתנצל על הבלבול. חבצלת החוף פורחת גם היא במקביל, אך היא כמעט ואינה חורגת מקו מצוקי הכורכר המערביים. שם יראו אותם יחדיו המטיילים רגלי, הזוגות המחפשים סתר, ולצערי גם בריוני רכבי השטח. (אלה שפורצים שבילים ללא התחשבות בנוף.)
ופיצוי על הטעות:המקור לחצי בצל הוא ר' עמנואל לעף. במדרש "שיר השירים רבה" יש הסבר נחמד לשם חבצלת, מלשון "חבוייה בצילה" מה שאיננו תמיד נכון. היוונים השתמשו בבצל של החבצלת להפקת תרופה להקלת הנשימה ולזירוז פעולת הלב. הערבים הפיקו ממנו, בימים שלפני קופת חולים, תרופה נגד נזלת.
פורח במקביל גם הבוצין המפורץ שצורתו צורת מנורה ופרחיו מאירים את צידי הדרכים בצהוב.
ויש עוד כמה, אבל מי רואה אותם כשהחצב פורח?
ונחזור לחצב: צודקת. נקרא כך כי חוצב את דרכו אל פני השטח באדמת הקיץ הקשה והיבשה. בעולם העתיק נהגו לסמן את החלקות החקלאיות בעזרת החצב.ואוי לו לרמאי שינסה לגנוב את גבולו של חברו. בסוף הקיץ, לקראת החריש יפרחו החצבים ויעידו מי הסיג את גבולו של רעהו.
משהו על חצבים 229086
אסתי • בתשובה ליועזר יום ב', 28/6/2004, 10:31
טוב, עכשיו כבר נמשכתי לנושא החצב מספיק כדי לפתוח את הספר של נסים קריספיל "צמחי מרפא של א"י". ומתברר שגם החצב משמש ברפואה העממית- לורידים בולטים ברגליים, גידולי עור, כאבי גב, וכאבי פרקים. אבל צריך להיזהר כשנוגעים בו, וביחוד בבצל, בגלל רעילותו.

וקריספיל מזכיר גם את עניין תיחום השדות ומצטט [בבא בתרא נ"ו א']: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב- שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ". ומספר שהערבים, בעיקר באיזור עזה ורפיח, עושים זאת עד היום.

ושוב תודה על הסבריך היפים.
משהו על חצבים 229615
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה ליועזר יום ד', 30/6/2004, 22:45
הבוצין המפורץ יכול לקבל את הקרדיט שלו כבר עכשיו. אף פעם לא שמתי לב שפריחתו מגיעה עד הסתו, אבל "צמחי ישראל בתמונות" מאשר: אפריל עד אוקטובר. האם יש עוד פרח בארץ שעונתו נמשכת חצי שנה?
משהו על חצבים 229631
easy • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 1/7/2004, 0:02
אני לא יודע לגבי פרחי בר, אבל בגינה שלי יש פרחי אמנון ותמר ולוע הארי שפורחים ברציפות מאז ינואר. אם גם עוברים לשיחים, אז סולנום - השיח עם הפרחים הסגולים פורח כמעט כל השנה.
משהו על חצבים 229692
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לeasy יום ה', 1/7/2004, 8:31
פרחי הפלסטיק בואזה שלי פורחים כבר כמה שנים (רק שלא קל לראות את זה מבעד לאבק).
משהו על חצבים 229718
easy • בתשובה לeasy יום ה', 1/7/2004, 9:57
וורדים פורחים לפחות חצי שנה.
משהו על חצבים 229874
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לeasy יום ה', 1/7/2004, 18:09
לפי אותו ספר, הסולנום (הזיתני - עליו כנראה אתה מדבר) פורח באביב ובקיץ. אני שמתי לב אליו רק בקיץ, אבל זה כנראה בגלל שאז אין פרחים אחרים שמסיחים את תשומת הלב ממנו.
פתגם בדואי עתיק ששמעתי 228841
idan • בתשובה לאסתי יום א', 27/6/2004, 1:33
שיר זה כמו צפרדע: אם מנתחים אותו, הוא מת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות