בתשובה להאייל האלמוני, 22/06/04 15:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני? אני בכלל לא מתיימר להיות פנחס, כי אני לא במידת הנעליים הרוחניות שלו. ולא שאני מתיימר להיות זמרי, כן. ומאחר ושכ"ג הוא שהחליט שאני מתיימר להיות פנחס, חובת ההוכחה עליו. ואל דאגה, אתה לא צריך לטרוח ולפנות אליו, כי לא קוראים לו - הוא בא לבד. איזה בא, קופץ כמו פרפר (-: |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי היקר, אינני שואל כלל וכלל אם אתה מתיימר להיות פנחס או לא, וגם אינני מתעניין במידת הנעליים שלך, הרוחניות או הפיסיות. אני שואל שאלה פשוטה למדי: האם אתה מסכים עם פנחס, בכך שיש להרוג אנשים החוטאים בזנות? הנה, ע"מ להוסיף פשטות על פשטות, אענה לך אני את דעתי על שאלתי: לא, אני סבור שאין להרוג את החוטאים הללו. מאחר ויהודים אנו, רחמנים בני רחמנים, הנני פונה אל מידת הרחמים שבך :-), ומבקש שתענה על שאלתי באחת משתי תשובות אפשריות: א. לא, אינני מסכים עם פנחס הכהן. ב. כן, אני מסכים עם פנחס הכהן. - זה הכל, מותר לבקש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אני חיב לך שקל? ובכל אופן עניתי לך לפני שתי דקות, ואם לא היית נחפז היית חוסך מעצמך את בושת הפנים הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 227886 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתי ובחירתי באופציה א'. כן, אני מסכים עם מעשה ההצלה של פנחס הכהן, במקרה שכזה. רק ברשותך, אסביר מדוע ולמה אני דווקא כן מסכים, בניגוד לך: מי ששואל את השאלה, מקבל את הסיפור המקראי כמות שהוא, לפחות לצורך הדיון. ובכן, בסיפור המקראי מסופר שהיה נגף (= מחלה הגורמת לחללים רבים) כתוצאה מן המעשה, ועשרות אלפים (!) מישראל מתו. במעשהו *הציל* פנחס הכהן את שאר העם החפים מפשע, כשברור שהגורם למגפה היה מעשהו של זמרי בן סלוא וחוסר התגובה מצד העם. וממילא ברור שזמרי בן סלוא היה לא סתם פצצה מתקתקת, אלא פצצה שכבר התפוצצה על ראשם של אלפים רבים (לא פיגוע שבו נהרגים כעשרים איש) ועדיין מוסיפה להתפוצץ. כעת תשאל: מה הקשר בין מעשה זמרי לנגף? אני יכול להסביר לך, אבל אתה הרי יונק את ידיעותיך אודות מעשה פנחס מהסיפור המקראי, ובכן שם מתואר שזה בדיוק מה שקרה: שהמעשה גרם לנגף. נקודה. ועובדה היא, שמיד אחר המעשה חדל הנגף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הסיפור המלא, כפי שהוא מופיע בספר במדבר כ"א: וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל. [כלומר, בעת שבת ישראל בשיטים החל העם נוהה אחר בנות מואב ופולחן פעור. אלוהים מתעצבן] ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל. ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. [כלומר, משה מורה, במצוות יהוה, לשופטים לחסל את חסידי פעור] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד. [כלומר, איש (זמרי בן סלוא) מסרב להפרד מהאשה המדינית שלו (כזבי בת צור) ולעיני משה לוקח אותה עמו, בעוד בני ישראל בוכים פתח אהל מועד (לא ברור אם על גזירת הפרידה או על משהו אחר)] וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קובתה. [פנחס, נכד אהרן, הורג את זמרי וכזבי באהלם] ותעצר המגפה מעל בני ישראל. ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. [כלומר, העונש של יהוה, שלא פורש קודם, היה מגיפה] וידבר יהוה אל משה לאמור: פנחס בן לעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל. [כלומר, כל הסיפור בא להסביר מדוע ניתנה הכהונה לבני אהרון] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למי בדיוק חסר תנ"ך בבית, אבל שיהיה "הסיפור המלא", שבכלל מלא בעיוותי פרשנות רדודה. עם ישראל אינו מתחיל סתם כך לזנות אחרי בנות מואב, שכן מדוע לא זנה אחרי בנות עמים אחרים שכבש (אמורי, למשל)? ואם זנה, מדוע לא נענש אז? אלא שבפרשה קודם לכן, פרשת בלק שקראנו השבת בבתי הכנסיות, בלעם הוא זה ששולח בסוף הפרשה את בנות מואב כדי שישראל יזנה אחרי גופן, ואחר כך - אחרי אמונתן. ואמנם, חלק מהעם נכשל בכך והחלק האחר מקונן על מר גורלה של המגיפה הפוקדת את העם (24 אלף מתים! בשל מעשי הזנות, תרתי משמע). ובכל זאת, לנוכח מראה המגיפה, זמרי בן סלוא מסרב להיפרד מהאישה המדינית כזבי בת צור, וזן אחרי גופה ואמונת בעל הפעור שלה. גילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים - אלו הם שלושה דברים שנאמר עליהם בתורה יהרג ובל יעבור. ולזמרי לא איכפת כבר מהתורה וממכת המגיפה הממיתה את עמו ואת בני ביתו, מצידו אין חם יותר מחיקה של כזבי ואין צודק כאמונתה הפולחנית. והפרשה מסתיימת בפעולה דרמטית והרואית של פנחס (נכדו של אהרן הכהן) המציל את העם. לו היית מכיר מעט יותר את התנ"ך, היית יודע בבירור שאין צורך בשום סיפור מיוחד בשביל שנדע שמעכשיו הכהונה תעבור לבני אהרן. וזאת משום שהכהונה עוברת רק בירושה מאב לבן, ומאחר ומשה ואהרן היו כהנים גדולים, כהונתם עוברת לבניהם בירושת אבות אוטומטית, ככתוב במפורש בתורה. ועל סיפור השתלשלות הפרשה המלאה הקודמת, ראו: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |