בתשובה לשמעון גלבץ, 21/06/04 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפתח בהערת מפתח ראשונה: אינני חושב שיש צורך להיות פסיכולוג מוסמך או פסיכואנליטיקן כדי לדון בחומרים אלו ברמה סבירה, ובדיוק שכפי שאנשים שונים יכולים ואף נקראים לחוות דעתם ולעצב תודעתם בשאלות היסטוריות גם אם אינם היסטוריונים, הרי שגם במקרה זה ניתן לנהל דיון כללי לצורך בדיקה וחידוד שאלות. דווקא חילופי הרעיונות, ההיגדים, המכתבים והפולמוסים בקרב פרויד וקבוצתו, מוכיחים את הזוויות הרבות והשונות שיש לנושא סבוך זה; מעקב אחרי מערכות היחסים בין פרויד לעמיתיו ותלמידיו מראה אולי את עוצמת הרגש הנלווה למאבק החריף בין התיאוריות השונות להבנת נפש האדם, אולי כפי ששאלת חשיבותם הראשונית או המשנית של החפצים המקיפים אותו פתוחה לדיון. עקרונית, אין הרבה ספק שחדרו של אדם מהווה פתח להבנת עולמו והדברים הערכיים-סובייקטיביים השונים הממלאים אותו, ואינני חושב שיש להכביר מילים מדוע הדבר כך: הרי כל אחד איתנו מכיר זאת ביום יום. השאלה המרכזית שצריכה להישאל בקונוטציה זו, היא אם ניתוח סביבתו המיידית של אדם, כמו גם צורת התלבשותו – הנם בחזקת הדברים המרכזיים הקובעים את אופיו. אינני בטוח בכך; אני גורס שמעשיו והיגדיו של אדם חשובים פי כמה מהצורה ומכמות הפסלים והקמיעות המקשטים את חדרו, גם אם הוא 'מאמין' בהם בכל לב או סתם מבקש לשאוב נחת ואינספראציה מעצם המצאותם בקרבתו. מבחינה זו צורת הופעתו החיצונית וארגון סביבתו הראשונית של אדם אינן אלא בדיקה אסתטית נלווית לשיטתי, אשר אינה כרוכה או קשורה בהכרח להבנת המוטיבציה והסיטואציה הערכית-אתית הראשונית המלווה את מעשיו והתבטאויותיו. בדיקה אסתטית זו הינה בחזקת ביטוי הרצון לפיענוח נוסף וחשוב, אך כל נסיון להבין דרכה באופן מרכזי וראשוני את נפשו של האובייקט הנצפה, אינה אלא בחזקת אינטרפרטציה נוספת לשיטתי, וזאת בניגוד לבדיקת מעשיו המאוד-קונקרטיים ברגע ובפרק זמן נתונים. במילים אחרות: המעשה וההיגד קובע פי כמה מעטיפתו להבנתי, או מהצורה שאדם מארגן את פני סביבתו הטבעית: אדם מבולגן אינו חייב להיות מבולגן במחשבותיו, ואדם אשר מקשט את חדריו בפיסלונים רבים אינו מחוייב להאמין בהם ו/או לשאוף קורת רוח ותעצומות נפש מעצם המצאותם במקום, גם אם פסלים אלו אותנטיים וגם אם מרמזים על נסיון פיענוח ארכיאולוגי לכאורה. מקרה טורגובניק הספציפי שהבאת בחיבורך זה מהווה מבחינתי ולדעתי דוגמה ל'עודף אינרפרטציה' מסויים, מאחר והיגדיה השונים מעלים השערות שאינן ניתנות לשום הוכחה קונקרטית בשטח. ה'גבול' מבחינה זו היא אולי הנקודה שבה אדם מתבקש לסייג עצמו במילים 'להבנתי' ו/או 'לשיטתי', ועל ידי כך להעמיד את דבריו ביחסיות מסויימת לדברים אחרים הנאמרים בנדון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |